ארכיון הקטגוריה: משחקים

עולם המפלצות – הרפתקאותיו של ילד הפלא

וונדר בוי נחשב באייטיז [בטעות] כסוג של קמע של סגה, יחד עם אלכס קיד, ועד להגעתו של מיודענו סוניק הקיפוד. אלא שמשחקי וונדר בוי לא פותחו ע"י סגה, והם מהמקרים הסבוכים ביותר של זכויות יוצרים במשחקי וידאו שאני מכיר עם גירסאות שונות של אותם המשחקים על פלטפורמות שונות. אבל למרות הרקע העסקי הסבוך, משחקי "עולם המפלצות" של הסידרה הם ממשחקי הפלטפורמה-פעולה-תפקידים הטובים ביותר שיצאו.

להמשיך לקרוא

חובה לשחק: Golden Axe Revenge of Death Adder

כולם מכירים את גולדן אקס. הוא אחד המשחקים המזוהים ביותר עם פורטים של משחקי ארקייד לקונסולות ולפיסי. ללא ספק ממשחקי הארקייד האהובים עלי בכל הזמנים, גולדן אקס היה פנומנלי בזמנו ועדיין נראה ומשחק מצויין גם כיום, רבע מאה אחרי שיצא לראשונה. אבל מעט מדי מכירים את הסיקוול שלו: נקמתו של דת' אדר, שיצא לארקייד שלוש שנים אחריו והיה שדרוג גרפי מדהים. הסיבה העיקרית לאנונימיות היחסית שלו היא שהוא מעולם לא יצא לו פורט לקונסולות ביתיות!

להמשיך לקרוא

נשארו באולמות הארקייד – משחקי מכות רחוב – חלק 2

משחקי מכות רחוב (או Brawlers או Beat’em Ups) היו ה-דבר בסוף האייטיז/ תחילת הניינטיז. אני מת על המשחקים האלה (רק הטובים שבהם כמובן), אז הרכבתי כאן רשימה של משחקי מכות רחוב מהארקייד שמעולם לא קיבלו פורט לקונסולות הביתיות. זהו פוסט שני בסדרה, וקאפקום הולכת לככב בו (כי כמובן ששמרתי את הכי טובים לסוף), אבל כן מומלץ לקרוא קודם את הפוסט הראשון!

להמשיך לקרוא

נשארו באולמות הארקייד – משחקי מכות רחוב – חלק 1

משחקי מכות רחוב (או Brawlers או Beat’em Ups) היו ה-דבר בסוף האייטיז/ תחילת הניינטיז. אני מת על המשחקים האלה (רק הטובים שבהם כמובן), אז הרכבתי כאן רשימה של משחקי מכות רחוב מהארקייד שמעולם לא קיבלו פורט לקונסולות הביתיות. גיליתי שני דברים מאד מעניינים, הראשון: יש עדיין Hidden Gems שאפילו אני לא הכרתי ומשחקים שכן חשבתי שהכרתי התבררו להיות הרבה יותר טובים ממה שזכרתי, והשני: נראה ש 1993 היתה השנה החזקה ביותר בז'אנר הזה- שנתיים תמימות אחרי יציאת סטריט פייטר 2 שכביכול הרג את הז'אנר.

להמשיך לקרוא

חובה לשחק: Willow

ווילו והנסיכה הוא אחד הסרטים האהובים עלי מהילדות. לשמחתי הרבה (אז וגם היום) קאפקום קיבלה את הזיכיון למשחק וידאו המבוסס על הסרט, והיא עשתה כרגיל עבודה מצויינת. גירסאת הארקייד היתה כנראה משחק הפלטפורמה הטוב ביותר שיצא לי לשחק באולמות המשחקים, והגירסה לנינטנדו NES, גם היא מבית קאפקום, היתה שונה מהותית (מעין קלון לא רע בכלל של זלדה) אבל גם טובה מאד. היו גם משחקי ווילו למחשבים האישיים… אבל הם לא היו מבית קאפקום והם היו כל כך גרועים שעדיף לא לדבר עליהם.

להמשיך לקרוא

חובה לשחק: Streets of Rage Remake

Streets of Rage היא סדרת המשחקים האהובה עלי. יש משהו ממכר ממש בגרפיקת הספרייטים המצויינת, בשליטה ההדוקה, במוזיקת הטכנו הקאנונית של יוזו קושירו, ובאפקטים המספקים של סאונד המכות. מבחינתי מדובר במשחק המושלם להתפרקות מעצבים. כמובן שכבר כתבתי על Streets of Rage Remake בעבר בפוסט דאבל דרגון נגד פיינל פייט נגד סטריטס אוף רייג'. אבל אתם חייבים לסלוח לי על ה"כפילות" הזאת כי באמת שגם אחרי חמש שנים מאז שיצא, עדיין מדובר באחד ממשחקי הרטרו הטובים ביותר, ובהחלט מגיע לו פוסט משלו.

להמשיך לקרוא

חובה לשחק: Rondo of Blood ו Symphony of the Night

קאסטלוואניה – הסאגה הלא נגמרת על דרקולה ומשפחת בלמונט, שהחלה בשנות השמונים כשקונאמי היתה חברת משחקי וידאו מעולה ונערצת. רבים טוענים שהסדרה הגיעה לשיאה באמצע שנות התשעים עם המשחק Symphony of the Night (סימפוניית הלילה) שהציג לראשונה עולם פתוח שאיפשר לשחקן לחקור את הטירה העצומה של דרקולה בצורה חופשית ולא לינארית. אלא שלדעתי המשחק שהביא את הסידרה הזו לשיא היה דווקא קודמו שבמשך כמעט עשור וחצי ניתן היה להשיג אותו אך ורק ביפן ועל קונסולת הפיסי אנג'ין סידי בלבד – אקומז'ו דראקולה אקס Rondo of Blood (מעגל הדמים).

להמשיך לקרוא