ארכיון הקטגוריה: תפקידים

קצר – Evoland

הקטע עם רטרו גיימרים הוא שאנחנו נוסטלגיים, בוא נאמר יותר מהממוצע. אם זו גרפיקת פיקסלים ענקיים או פוליגונים ענקיים, זה עניין של טעם וגיל. אבל מה אם אני אגיד לכם שיש משחק שיספק את איטץ' הנוסטלגיה שלכם גם אם הקונסולה הראשונה שלכם הייתה המגה דרייב מהאייטיז וגם אם היא הייתה הפלייסטיישן מהניינטיז?

להמשיך לקרוא

משחק העשור – The Witcher 3: Wild Hunt

מלבד פרזנטציה וגיימפליי, במשחקי עולם-פתוח יש פרמטר חשוב נוסף – אימרסיביות (או "היטמעות", אם תרצו). כלומר, עד כמה העולם משכנע באינטראקטיביות שלו עם השחקן על מגוון האובייקטים והדמויות בו, ועד כמה הוא מכניס את השחקן לאווירה ומשכנע באותנטיות שלו. מכל משחקי העולם הפתוח ששיחקתי בהם אף משחק לא הגיע לרמה של Witcher 3 מבחינת החוויה והקשר לעולם ולדמות הגיבור. בתקופה שבה משחקי הכס והויקינגים שלטו במסך הטלויזיה שלי, לא הפתיע אותי שמשחק הפנטזיה הזה תפס אותי חזק, אבל כן הפתיע שהוא היה יותר משכנע ומעניין מהסדרות האלה ובכלל, גם מבחינת העלילה והסיפורים שהוא סיפר.
כשסיימתי את 150 השעות של המשחק העיקרי (לפני שני ה DLC הענקיים שלו) שאלתי את עצמי את אותה השאלה ששאלתי אחרי שסיימתי את טרילוגיית שר הטבעות – איך חוזרים מכאן לסרטים/משחקים רגילים?

להמשיך לקרוא

עשור משחקי העולם הפתוח

הרבה משחקי רטרו מציגים רקעים מצויירים ביד אמן, שלמרות שתפקדו בעיקר כתפאורה הם הצליחו להצית אצלנו השחקנים את הסקרנות והדמיון – מה עוד נמצא שם בעולם הזה, עמוק בתוך היער האפל בגולדן אקס, מעבר לסמטה בסטריטס אוף רייג', על פסגת ההר בזלדה, במרחבים הרחוקים של ראסטאן, או אם ניקח פניה אחרת בכבישי אאוטראן. משחקי העולם הפתוח באו לספק בדיוק את יצר הסקרנות הזה, ובעשור האחרון הם עשו את זה טוב מאי פעם.

להמשיך לקרוא

האגדה על זלדה – המשחקים הראשונים

סדרת משחקים זו, ששורשיה עוד ב 1986, המציאה ז'אנר שלם – Adventure Role Playing Game – היא הייתה מהפכנית, יצירתית והכי חשוב: שמרה לאורך כל השנים על ניצוץ החדשנות. עם כל יציאת משחק חדש בסדרה, זועזע עולם משחקי הוידאו מחדש ורף המצויינות עלה בעוד רמה.
עובדה מעניינת – השם זלדה ניתן למשחק הראשון על ידי יוצרו, שיגארו מיאמוטו, על שם אישתו של הסופר האמריקאי הידוע סקוט פיצגרלד. הוא אמר שהוא אהב איך השם הזה נשמע… והשחקן המנוח רובין וויליאמס קרא לבתו זלדה על שם הנסיכה בסידרת המשחקים הזו שכה אהב, ושניהם אף הופיעו בכמה פרסומות למשחקים!

להמשיך לקרוא

חובה לשחק: Ys Book I & II

Ys היא סידרת jRPG (משחקי תפקידים יפניים) הארוכה ביותר אחרי Final Fantasy אך החשיפה שלה זכתה במערב היא קטנה משמעותית. וזה קצת לא פייר, כי לסידרת הדגל של Falcom יש אווירת RPG ייחודית ולפחות שני המשחקים הראשונים (בהם עסקינן) מצליחים לשאוב את השחקן לתוך העולם הפנטסטי של Ys ולהיקשר לסיפור ולדמויות. לאחרונה סיימתי את Ys Book II בגירסת הטורבוגרפיקס סידי, וחשבתי שזה רעיון נחמד לעשות ריוויו על המשחק הזה, בעיקר כי אני די בטוח שמעולם לא נעשה אחד כזה בעברית. התקווה היא שזה יתחיל מסורת של סקירות משחקים בבלוג, עם תנאי אחד -שאני אסיים את המשחק עליו אני כותב. תנאי זה גורר תופעת לוואי- לא יהיו ציונים לסקירות, בעיקר כי אם לקחתי את הזמן לסיים את המשחק כנראה שהוא ממש טוב 🙂

להמשיך לקרוא

משחקי תפקידים – רבע מאה אחרי

אני אובר גיק, וכמו כל גיק תמיד אהבתי משחקי תפקידים. בניינטיז שיחקתי במבוכים ודרקונים במקום לצאת עם בחורות, והמשכתי עם משחקי תפקידים בעיקר על הקונסולות. הם תמיד הרגישו לי יותר נגישים ממשחקי התפקידים על הפיסי, ובנוסף לעובדה שלא היה לי פיסי, זה די מסביר את נושא האקסקלוסיביות 🙂 רבע מאה אחרי (OMG) ניסיתי לחזור ולשחק בכמה ממשחקי התפקידים שהגדירו את תקופת הילדות שלי, ולבדוק האם הם עדיין מחזיקים מים.

להמשיך לקרוא