Headpic - SNK-Arcade

מלכי אולמות הארקייד – SNK ניאו גיאו

SNK היתה אחת החברות הדומיננטיות ביותר באולמות משחקי הארקייד בשנות התשעים, בעיקר בזכות פלטפורמת הניאו גיאו המהפכנית. כשהוצגה הניאו גיאו בשנת 1990 היא הציגה לא רק תחרות לפלטפורמת ה CPS1 המוצלחת של קאפקום, אלא גם מהפכה של ממש בתפעול קבינות המשחק. זה סיפורה של אחת מפלטפורמות הארקייד המוצלחות והשרידות ביותר שהגיעו לאולמות המשחקים.

פרה ניאו גיאו

חברת SNK (ראשי תיבות של Shin Nihon Kikaku – פרוייקט יפני חדש) הוקמה ביולי 1978 ע"י אייקיצ'י קאוואסקי. היא החלה כחברת אלקטרוניקה רגילה, ורק לאחר נסיקת שוק מכונות הארקייד עם משחקים כמו אסטרואידס וספייס אינביידרס, נכנסה SNK לתחום משחקי הוידאו. ב 1979 יצא משחק הארקייד הראשון של SNK שהיה משחק יריות בסגנון ספייס אינביידרס בשם Ozma Wars. בשנת 1981 הוציאה החברה את הלהיט הראשון שלה שנקרא Vanguard ושנחשב לאב הרוחני של כל משחקי היריות במבט מהצד כמו R-Type ו Gradius.

תחילה השתמשה SNK בחברת הפצה חיצונית למכירת המכונות שלה, אך כשראתה את הרווחים העצומים שעושות חברות ההפצה היא החלה להפיץ את מכונות הארקייד שלה בעצמה ופתחה גם נציגות בארה"ב. Vanguard נתן ל SNK דחיפה רצינית לפיתוח משחקי ארקייד חדשים, ועד 1986 הוציאה החברה כ 25 משחקים שונים ביניהם Alpha Mission הידוע ו Ikari Warriors – משחק קומנדו שרכב על ההצלחה האדירה של סרטי רמבו באותו זמן. משחקים מצויינים נוספים מתקופת הטרום ניאו גיאו אפשר לראות בגלריה הבאה:

Ikari זכה לשני המשכים במכונות הארקייד ובגירסאות לכל הקונסולות הביתיות באותה התקופה, מהאטארי 2600 ועד לנינטנדו. SNK הפכה באותו זמן להיות מפתחת משחקים רשמית לנינטנדו ואף הקימה מחלקה מיוחדת לשם כך. בדרך זו מצאו את דרכם משחקי ארקייד רבים של SNK לקונסולה של נינטנדו בהמרות מצויינות, כמו זה של המשחק Athena, שהפכו ללהיטים בבית אף יותר משהיו באולמות הארקייד. ב 1990 הוציאה SNK גם מספר משחקים מקוריים לנינטנדו וביניהם הלהיט Crystalis שהיה משחק פעולה/תפקידים בסגנון זלדה ושהציג גרפיקה וצליל ברמה גבוהה מאד.

בין 1988 ל 1990 יצאו לשוק קונסולות חדשות בטכנולוגיית 16 ביט: הסגה מגה דרייב (ג'נסיס בארה"ב), הנק טורבו גרפיקס (פיסי אנג'ין ביפן) והסופר נינטנדו (סופר פאמיקום ביפן). במקום להיכנס עמוק יותר לשוק קונסולות ה 16 ביט עם המרות נוספות של משחקי הארקייד שלהם, החליטו ב SNK להעביר את עסק ההמרות למיקור חוץ, לחברות כמו Takara ו Romstar. לאחר שהוחלט על מיקוד אסטרטגי של החברה בשוק אולמות הארקייד, פיתחו מהנדסי SNK פלטפורמת ארקייד חדשנית שגרמה למהפכה באולמות המשחקים ולקאפקום להזיע לא מעט – הניאו גיאו.

הניאו גיאו MVS

עד להופעת פלטפורמת הארקייד המודולארית של SNK ב 1990, כל קבינת ארקייד באולמות המשחקים הכילה משחק אחד בלבד. למרות שניתן היה באמצעות סטנדרט ה JAMMA להחליף משחקים על אותה קבינה עם אותה הטלויזיה, זה היה תהליך ארוך שדרש השקעה רבה וגם התוצאה לא תמיד היתה אופטימלית – מי ירצה לשחק גולדן אקס על מכונה עם עיצוב של דאבל דרגון?

הפיתרון של SNK היה מכונת ארקייד שמכילה משחקים חדשים ושניתן להחליף בה את המשחקים בקלות רבה ולשנות באופן מודולרי את עיצוב הקבינה תוך דקות. מכונות הניאו גיאו MVS (ראשי תיבות של Multi-Video System) הכילו כמה משחקים שונים בכל אחת כאשר המעבר ביניהם היה בלחיצת כפתור, והחלפתם באחרים היתה כרוכה בהליך מהיר של הוצאת מחסנית והכנסת חדשה.

מפעילי אולמות המשחקים אהבו את המערכת החדשה בגלל הנוחות הרבה, החיסכון בשטח (עד שישה משחקים במכונה אחת) והכי חשוב: המחיר הזול. בזמן שמערכות ארקייד ב 1989 עלו אלף דולר (ויותר!), נמכרו המחסניות של הניאו גיאו בכ $500. המשחקים הראשונים שיצאו למערכת היו: NAM-1975, Baseball Stars Professional, Top Player's Golf, Magician Lord והציגו גרפיקה וסאונד מעולים ביחס למשחקים מתחרים באותה התקופה, ובעיקר אלו של היריבה קאפקום.

SNK נגד קאפקום

המלחמה בין SNK לקאפקום על השליטה באולמות הארקייד לא היתה בתחום החומרה, אלא במשחקים. החומרה של הניאו גיאו היתה דומה למדי לזו של ה CPS1 וה CPS2 – לשתי הפלטפורמות היו מעבדים כמעט זהים (מוטורולה 6800) ויכולות גרפיות דומות (לשתיהן 4096 צבעים, מספר ספרייטים ורזולוציה דומים). בנוסף לדמיון בחומרה, הניאו גיאו בדומה ל CPS1 סבלה גם היא מתופעות זיופים ובוטלגים…

אך למרות שחומרת הניאו גיאו היתה חזקה מספיק, SNK לא הצליחה לתת מענה הולם למשחקי מכות הרחוב המעולים של קאפקום כמו Final Fight או Punisher. משחקי SNK מתחרים כמו Burning Fight או Robo Army ואפילו Sengoku המקורי, לא הצליחו במיוחד. עם זאת בזירת משחקי המכות אחד על אחד התגלתה SNK אולי כיריב היחיד שהצליח לעמוד מול סידרת סטריט פייטר הבלתי מובסת של קאפקום.

ב 1991 הדבר הכי חם שרץ באולמות המשחקים ובתעשיית משחקי הוידאו בכלל היה סטריט פייטר 2 של קאפקום. לכאורה מכה קשה ל SNK ולקולקציית משחקי הארקייד שלה, סטריט פייטר 2 התחיל למעשה את גל משחקי המכות אחד על אחד העצום שהציף את אולמות המשחקים במשך כמעט כל עשור הניינטיז. התשובה של SNK ללהיט ההיסטרי של קאפקום לא אחרה לבוא, ובעקבותיה עתיד היה להתכנס החלק הארי של ליין המשחקים לניאו גיאו תחת ההגדרה של משחקי מכות אחד על אחד.

Fatal Fury היה המענה של SNK לסטריט פייטר 2, אך למרות שהוא נראה מצויין ונשמע נפלא, הוא לא הצליח לתת פייט רציני. פאטל פיורי הציג 3 דמויות משחק בלבד, לעומת 8 במשחק של קאפקום, ולא עמד בתחרות מבחינת רמת משחק.
בשנת 1992 הירייה הבאה של קאפקום הייתה חוליה נוספת בשרשרת (הבלתי נגמרת…) של סדרת סטריט פייטר: הצ'מפיון אדישן. SNK הגיבה עם Art of Fighting ("אומנות הלחימה"), משחק הארקייד הראשון בעולם ששבר את מחסום ה 100 מגה ושהציג מנוע גרפי מהפכני שאיפשר זום פנימה והחוצה של התמונה בהתאם למרחק בין היריבים. אומנות הלחימה היה תקדימי גם בכך שהציג לראשונה Super Moves, התקפות חזקות במיוחד שאפשר לבצען כאשר מד מיוחד מתמלא או כאשר בר החיים קרוב להיות ריק. אלמנט ה Super Moves היה מוצלח ואומץ גם ע"י קאפקום.
אך רק ב 1993 מימשה SNK את הפוטנציאל האמיתי של הניאו גיאו כאשר הוציאה את Samurai Shodown, משחק המכות אחד על אחד הטוב באמת הראשון שיצא על הפלטורמה. סאמוראי שודאון היה חדשני בכך שכל הדמויות נשאו כלי נשק (בעיקר חרבות) וחלקן נעזרו בחיות תקיפה. אבל מה שהבדיל את המשחק הזה במיוחד היה רמת המשחק הגבוהה והשליטה המדויקת.

במשך כל שנות התשעים הוציאו SNK וקאפקום משחקי מכות רבים שרק הלכו והשתפרו. בזמן שקאפקום התרכזה בעיקר בסדרת סטריט פייטר (עם תוספות מהזיכיון של חברת הקומיקס מארבל), יצאה SNK עם המון משחקי מכות שונים ומגוונים. לצד סדרות מבוססות ומפותחות כמו פאטאל פיורי, קינג אוף פייטרס וסאמוראי שודואון, ניתן למצוא משחקים בודדים מצויינים כמו Kizuna Encounter, Breakers (אחד מהמשחקים הנדירים ביותר בעולם), שני משחקי Last Blade המדהימים, ועוד המון אחרים.

נכון מגניב? – אולי ניקח שליש דקה הפסקה לעשות לייק לדף הפייסבוק של VGפריק? – תודה!

facebook like banner

באותה השנה בה יצא סאמוראי שודאון 2 המעולה, יצא גם המשחק הראשון בסידרת משחקי המכות The King of Fighters ("מלך הלוחמים"). המשחק הראשון בסדרה זו, הארוכה ביותר ש SNK הוציאה מאז ומעולם, נקרא King of Fighters '94 והוא כלל בנוסף לדמויות חדשות לגמרי גם דמויות ממשחקי פאטל פיורי וארט אוף פייטינג. החידוש במשחק זה, היה בשיטת הקבוצות (Team Battle) שבה ניתן היה לבחור בשלושה לוחמים שונים מול הקבוצה היריבה.

לא עבר זמן רב וב 1996 החלה גם קאפקום לערבב דמויות ממשחקים שונים ולהכניס אותן לקבוצות, וזאת עם משחקים מדהימים כמו אקס מן נגד סטריט פייטר ומארבל נגד קאפקום. השיא הגיע כעבור שנים ספורות כשקרה הלא יאומן ו SNK וקאפקום שיתפו פעולה בסידרת המשחקים קאפקום נגד SNK – מפגש פיסגה של דמויות משחקי המכות הטובים ביותר. בסידרה זו יצא על הניאו גיאו ב 2003 המשחק המצויין SVC Chaos.

עם כל הכבוד למשקי מכות, SNK הוציאה לניאו גיאו גם משחקים שלא היו מכות אחד על אחד, אם כי הם בהחלט היו במיעוט. הטובים שביניהם לדעתי: Super Spy – משחק פעולה בגוף ראשון, Last Resort – משחק יריות מרשים ולדעתי מהטובים שיצאו, Top Hunter – משחק פלטפורמה מגניב לשני שחקנים בו זמנית, Soccer Brawl – משחק כדורגל בין קבוצות של רובוטים, Sengoku 2 – משחק מכות רחוב מאד מיוחד ומאד מאד יפני, King of Monsters 2 – משחק מכות רחוב (או נכון יותר לקנה המידה שלו – ערים) עם מפלצות ענק, ו Prehistoric Isle 2 – המשך למשחק היריות המצויין מתקופת הטרום ניאו גיאו. מקום מיוחד של כבוד שמור ל NAM 1975 – משחק ההשקה של המערכת שהיה משחק יריות אטמוספירי ואפל במיוחד על חייל ממלחמת וייטנם שחי מחדש את זכרונותיו מהמלחמה.

הניאו גיאו AES

ב 1991 שתי הקונסולות הדומיננטיות ביותר בשוק היו הסגה מגה דרייב (ג'נסיס בארה"ב) והסופר נינטנדו. המשחקים הפופולאריים ביותר למערכות אלו היו המרות של משחקי ארקייד או חיקויים (מבחינת גרפיקה, צליל, וגודל הדמויות) של משחקי ארקייד. עם זאת, קונסולות אלו היו חלשות מדי כדי להציג בצורה מושלמת גרפיקה וצליל שהיו מקובלים במכונות הגדולות באולמות המשחקים. את הנישה הזו ניסתה SNK לתפוס באמצעות הגירסה הביתית של הניאו גיאו שהציגה על מסך הטלויזיה בבית העתקים מושלמים של משחקים ממערכות הניאו גיאו MVS מהארקייד.

את פאטאל פיורי ניתן היה לשחק בבית על קונסולת הניאו גיאו AES כמעט מייד לאחר שיצא לאולמות הארקייד ובדיוק של עד הפיקסל האחרון. בעוד שכדי לשחק בסטריט פייטר 2 בבית היית צריך לחכות שנה עד לגירסת הסופר נינטנדו. אמנם סטריט פייטר 2 לסופר נינטנדו הייתה המרה מצויינת של משחק הארקייד והשאירה את כולם בפה פעור, אך עדיין ניכר היה שהיא פחות טובה ממשחק הארקייד המקורי.

הניאו גיאו AES (ראשי תיבות של Advanced Entertainment System) הוצע במקור רק להשכרה או לבתי מלון כאטרקציה לחדרים היותר יקרים, אך מהר מאד SNK גילתה שיש למערכת שלה קהל, בעיקר בקרב האוכלוסיה היותר בוגרת ומבוססת שמוכנה לשלם את המחירים הגבוהים שכרוכים בהבאת האותנטית של חוויית הארקייד הביתה. קונסולת הניאו גיאו עלתה בראשית דרכה $400, יותר מפי 2 לעומת קונסולת ה 16 ביט של סגה, כאשר כל משחק עלה $200, פי 4 (!) יותר ממשחקי הסופר נינטנדו. הקונסולה הגיעה עם ג'ויסטיק ארקיידי ומאסיבי ומשחק אחד, עם זאת האיכות הגבוהה של המערכת והג'ויסטיק כמו גם העליונות המוחלטת מבחינת ביצועים גרפיים ואודיופוניים הצדיקו בעיני רבים את המחיר. קאפקום ניסתה להתחרות בניאו גיאו AES עם קונסולת ה CPS Changer, אך בהצלחה מועטה ביותר.

פירסום גודל המשחקים היה עיקרון שיווקי עליון של הניאו גיאו. בזמן שסגה ונינטנדו התרברבו כי משחקי הדגל שלהם מכילים 16Mb, הוציאה SNK משחקים שספרו יותר מ 100Mb… כל משחק על הניאו גיאו הציג בצורה בולטת על הקופסה את גודלו במגה ביטים, וכאשר הדלקת את הקונסולה (או את קבינת הארקייד), תמיד הוצג מסך הפתיחה שהציג את הלוגו של הניאו גיאו ואת הכיתוב "MAX 330 MEGA PRO-GEAR SPEC". כאשר למשחקים המוקדמים שהכילו יותר מ 100Mb התווסף מסך שהציג "THE 100MEGA SHOCK!".

גבול ה 330 מגה שצוין במסך הפתיחה היה תיאורטי לחלוטין ונקבע רק בגלל העלויות הגבוהות של ייצור משחק עם תאי זיכרון גדולים. לפיכך, כאשר עלויות הזיכרון ירדו החלו משחקי הניאו גיאו לספור הרבה מעבר ל 330 מגה ועברו אף את סף ה 700 מגה ביט. בהתאם לכך שונה עם הזמן הכיתוב במסך הפתיחה של המערכת ל "GIGA POWER".

אופציה חדשנית וייחודית באותו זמן למערכות הניאו גיאו הייתה כרטיס הזיכרון. הקונספט הכללי היה ששחקנים ישחקו במשחק מסויים בארקייד ואז יעבירו את המידע/ התקדמות/ סטטיסטיקות לקונסולה בבית. בהתאם לכך, החריצים במכונות הארקייד של הניאו גיאו ובקונסולות הביתיות היו זהים.

מחלקת השיווק של SNK עבדה קשה כדי להציף את קונסולת הניאו גיאו למודעות הצרכנים ולהדגיש את היתרונות העצומים שלה בהשוואה למתחרים. שני קמפיינים שיווקיים גדולים זכורים במיוחד: קמפיין הנקניקיה ("האם אתה מעדיף להיות וויני או הוט דוג?") וקמפיין הבולדוג (Bigger Badder Better). קמפיין הבולדוג היה כל כך מוצלח עד ש SNK הוסיפה את תג הבולדוג עם כיתוב ה BBB על עטיפות המשחקים שלה כהתרסה מול תגי ה"מקוריות ואיכות" האנמיים של סגה ונינטנדו.

BBB Campaign - Big

יש לציין שבשנת 2012 יצאה קונסולת ניאו גיאו ניידת בזיכיון רשמי של SNK בשם ניאו גיאו X. היא כללה מסך 4.3 אינץ' והריצה את כל קבצי משחקי הניאו גיאו AES מכרטיסי SD באמצעות אמולציה. היא הגיעה גם בגירסת "גולד" עם תחנת עגינה בצורת הקונסולה המקורית וג'ויסטיק דומה לזה המקורי. הניאו גיאו X קיבלה ביקורות פושרות ביותר, בעיקר בגלל אמולציה לא מדויקת של המשחקים (הן בגרפיקה והן בצליל) ואיכות בניה זולה.

משחקי צד שלישי

1996 הייתה שנה מצויינת ל SNK מבחינת משחקי ניאו גיאו. בשנה זו יצאו להיטי ארקייד כמו סאמוראי שודאון 4 וריל באוט פאטל פיורי, אלא שההכנסות האדירות של משחקים אלה באולמות החווירו לעומת ההכנסות של אחד המשחקים המקוריים ביותר שיצאו אי פעם על הניאו גיאו. ולמרבה ההפתעה הוא לא היה בכלל של SNK אלא של חברת צד שלישי.

נאזקה הייתה חברה קטנה שנוסדה ב 1994 ע"י מפתחים יוצאי IREM. נאזקה הוציאה ב 1996 שני משחקים על הניאו גיאו – משחק גוף בשם Neo Turf Masters ומשחק יריות בשם Metal Slug. מטאל סלאג היה זריקת מרץ מרעננת לליין אפ של משחקי הניאו גיאו באותה תקופה שהכיל בעיקר משחקי מכות. זה היה משחק יריות מיליטריסטי אבל בתצוגה מצוירת וקומית שהציג גרפיקה מפורטת מדהימה (שהזכירה – ולא במקרה – את הסגנון הגרפי של משחקי הארקייד של IREM מאותה תקופה) ומשחקיות ברמה הגבוהה ביותר. מטאל סלאג היה להיט עצום באולמות המשחקים וכל כך הרשים את קברניטי SNK עד שהם החליטו זמן קצר לאחר יציאתו לשוק לרכוש את החברה המפתחת, ונאזקה הפכה להיות חלק מ SNK. אולי בגלל זה הסידרה הוציאה כל כך הרבה משחקי המשך ששמרו על אותה הנוסחה והיו מאד דומים האחד לשני, בדומה לשינויים האיטרטיביים הקטנים בין משחקי סידרת King of Fighters.

בניגוד ל CPS של קאפקום, הניאו גיאו נהנה מתמיכה רחבה מצד חברות צד שלישי שפיתחו לרוב משחקים שחרגו מהשטאנץ של משחקי מכות אחד על אחד. בגלריה הבאה תמצאו את הטובים ביניהם לדעתי:

פוסט ניאו גיאו

בשנת 1997 שוק משחקי הארקייד היה כבר מוצף במשחקי מכות פוליגוניים (תלת מימדיים) מצויינים, כמו טקן 3 של נאמקו ווירטואה פייטר 3 של סגה. משחקים אלו הדהימו את קהל מבקרי האולמות בגרפיקה פוליגונית חלקה ומרשימה. SNK רצתה להיות חלק מ"מהפיכת ה 3D" עם פלטפורמת ההיפר ניאו גיאו 64. פלטפורמת ה 3D הזו היתה מיועדת להיות גם בבסיסה של הקונסולה העתידית של SNK שהיתה אמורה להחליף את ה AES.
אלא שהמצב בשטח, באולמות הארקייד, לא היה מעודד. המשחק הראשון שיצא על ההיפר ניאו גיאו היה סאמוראי שודאון 64 והוא דשדש מאחורי המשחקים של סגה ונאמקו, הן בגלל נחיתות החומרה החדשה של SNK והן בגלל משחקיות ירודה. SNK היתה טובה מאד במשחקי מכות 2D (לאחר חצי עשור של תרגול…) אך היתה לחלוטין חסרת ניסיון בפיתוח משחקי 3D. בסה"כ יצאו 7 משחקים על הפלטפורמה בשנתיים שהיא הייתה קיימת, אף אחד מהם לא הרשים יותר מדי ופלטפורמת ההיפר ניאו גיאו נגנזה.
זה היה הנסיון האחרון של SNK בפיתוח חומרה חדשה, ולאחריו היא חזרה לפתח משחקים על ה MVS הוותיקה, משחקים שהמשיכו כמו תמיד לצאת במקביל גם על קונסולת ה AES. באפריל 2004 יצא משחק הניאו גיאו האחרון (סמוראי שודאון 5 ספיישל) ו SNK עברה לפתח משחקים על פלטפורמות ארקייד זרות (ה Atomiswave של סאמי וה Type X של טאייטו) ועל הקונסולות של נינטנדו, סוני ומייקרוסופט.

!Go Play

להורדת משחקים, נסו את הפוסט אתרי הורדות הרומים הטובים ביותר, או חפשו את שם המשחק (באנגלית כמובן) עם המילה ROM או ISO (למשחקי סידי). להורדת אמולטורים – דף ה SYSTEMS.

דברו על פוסט זה ועל רטרו גיימינג בכלל בפורום!

שיתוף הפוסט