כחובב משחקי מכות רחוב מושבע עוד משנות השמונים, מאד שמחתי לגלות את דאבל דרגון ניאון כשיצא לקונסולות הדור השביעי ב 2012. ניאון מעביר היטב את החוויה של דאבל דרגון הראשון שיצא לארקייד ב 1987 עם כל הטוב (והפחות טוב) שבכך, ובכלל את תחושת הנוסטלגיה לשנות השמונים עם מוזיקה, הומור והמון רפרנסים צ'יזיים לתרבות האייטיז.
Streets of Rage (או SOR) לא המציא את ז'אנר של משחקי ה Beat ’em up / Brawler או כפי שהוא נקרא בעגה ה'לא מקצועית'- מכות רחוב. ההשוואה העתיקה מול המשחק הקלאסי Final Fight מבית קאפקום היא בהחלט מתבקשת, אבל לא מהסיבות הנכונות. רבים סבורים שסגה ניסתה להעתיק את פיינל פייט עם המשחק SOR הראשון שיצא למגה דרייב. זה לא מדוייק, הם בהחלט ניסו להעתיק את ההצלחה של המשחק הזה, אבל חשוב לציין כי קאפקום עצמה ניסתה לשחזר עם פיינל פייט הצלחה של משחק אחר: Double Dragon של חברת טכנוס שיצא בשנת 1987.
רימייקים של משחקים קלאסיים הם נפוצים כבר הרבה זמן. נינטנדו בעצמה אחראית לכמה מהרימייקים המוצלחים ביותר, לדוגמה: משחקי מאריו מה NES לסופר נינטנדו, מטרואיד מהסופר נינטנדו לגיימבוי אדבנס, ומעל כולם זלדה אוקרינת הזמן מהנינטנדו 64 ל 3DS. יש עוד הרבה דוגמאות של רימייקים למשחקים שקפצו דור מ 8 ביט ל 16 ביט ולקונסולות מתקדמות יותר, אבל בפוסט זה אני רוצה להתמקד ברימייקים של משחקי רטרו ידועים שעברו פאזה משמעותית יותר ופותחו מחדש ב Full HD. דרך מצויינת לדעתי להנגיש רטרו גיימינג לאנשים שלא היתה להם קונסולה באייטיז/ ניינטיז והיום כבר מפחדים מרזולוציות נמוכות 🙂