לא, זה לא מיינקראפט… משחק הפלייסטיישן 3 האקסקלוסיבי הזה עם השם המוזר היה אחד המשחקים הראשונים שרכשתי כשהשגתי לעצמי את הקונסולה. כרטרו-גיימר קסם לי שהוא שמר על המכניקות של משחקי האקשן RPG מסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. למעשה, 3D Dot Game Heroes (או בקיצור 3DGH) הוא משחק 2D אקשן RPG לכל דבר ועניין רק עם פרזנטציית 3D פוליגונית – במקום פיקסלים יש כאן ווקסלים (פיקסלים תלת מימדיים דמויי קוביות).

3DGH הוא חגיגה לרטרו-גיימרים ומזכיר מאד משחקי עבר קאנוניים כמו: זלדה המקורי, דרגון קווסט, זלדה לינק אל העבר, פיינל פנטזי, וכמובן גולדן אקס וואריור למסטר סיסטם שהדמות הראשית בו דומה מאד לדמות הראשית כאן. המשחקים הקלאסיים האלה היוו כאן השראה מכל זווית שנבחר להסתכל – גרפיקה, סאונד, סיפור העלילה, הדמויות וכמובן הגיימפליי עצמו.
המשחק פותח ע"י Silicon Studios במקור כתצוגת יכולות של המנוע הגרפי החדש שלהם. למעשה, המשחק הזה התחיל כדמו התרשמות בלבד, והתפתח משם למשחק שלם שפותח תוך פחות משנה ויצא לבסוף ב 2009. הוא פותח בשיתוף לא אחרים מאשר FromSoftware הידועים במשחקי האקשן הסופר קשים שלהם ובראשם סדרת Souls.

מלך "דוטניה" החליט שגרפיקת ספרייטים ב 2D כבר לא מעניינת אף אחד – החלטה מגוחכת אם תשאלו אותי –  וכדי לעשות את הממלכה למושכת יותר לתיירים (חח) הוא הפך את הכל ל 3D תוך שמירת הפיקסול של המקומות, הדמויות, והחפצים… כן, ככה ממש מתחיל סיפור הרקע. או אז בישופ מרושע גנב את כדור הבדולח האפל, זה שמחזיק את רוחו של המלך העתיק והמרושע "אוניקס", והשתמש בו כדי לעורר אינספור מפלצות שמפריעות את שלוותם של תושבי ממלכת דוטניה.
השחקן הוא כמובן צאצאו הישיר של הגיבור האגדי שכלא את אוניקס, והוא יוצא להציל את הממלכה!

הגרפיקה ב 3DGH הייתה מרהיבה לזמנה ועדיין שומרת על הברק המיוחד שלה, עם אפקטים מרשימים של אור: השתקפויות של דמויות ממשטחים חלקים (לא בדיוק Ray Tracing אבל עדיין טריק יפה), החזר בוהק של אור ה"שמש" ממקווי מים, וצללים מרשימים (לזמנם). בנוסף, כשמביסים אויבים הם מתפוצצים לכל הווקסלים המרכיבים אותם! ואולי האפקט המרשים מכולם: פוקוס משתנה של אובייקטים (מעין אפקט בוקה), הן של הדמויות והאויבים והן של התפאורה (עצים, הרים, מבנים וכו') כתלות במרחקם מהמצלמה.
אכן, הגרפיקה באמת יפהפייה אבל המשחק לא זז חלק במיוחד – הוא מוצג ב 30fps בסיסי ופעמים רבות, בעיקר במבוכים, הוא לא מצליח לשמור אפילו על זה ויורד לסביבות ה 20fps ואף למטה מכך. גם האנימציה עצמה של הדמויות נראית יותר כסרטון Stop Motion, אבל זה מובן כי נזכיר שהוא מנסה לחקות את המשחקים הישנים רק ב 3D, והם כזכור לא הצטיינו במספר פריימים גבוה של הספרייטים באנימציית הדמויות. ואפרופו דמויות, 3DGH כולל עורך דמויות שבעזרתו אפשר ליצור איזו דמות שתרצו (אולי בגלל זה שם המשחק הוא Heroes ברבים), והכי מגניב זה ליצור ולשחק את לינק 🙂
המוזיקה גם היא מצוינת ולמרות שהיא מזכירה מאד את זו של זלדה היא עדיין שומרת על הייחודיות שלה. יש כמובן מנגינות פחות נחמדות, במיוחד במבוכים וספציפית במקדש האש שמוזיקת הרקע שלו כל כך מעצבנת עד שהעדפתי לשחק את הקטע הזה על השתק.

הגיימפליי הוא אקשן RPG קלאסי – השחקן עובר מאזור לאזור בעולם הפתוח, נלחם במפלצות, חוקר מבוכים, פותר חידות סביבתיות, מגלה עיירות וכפרים ומכיר את התושבים שלהם. כל זאת באמצעות איסוף ושדרוג חרבות, מגנים, וכלי נשק שונים כמו פצצות, חץ וקשת, בומרנג ועוד. אכן, מאד מוכר.
יש לציין כי רמת הליטוש של המשחק היא טובה, אך לא ברמה של משחקי זלדה. הדמות זזה מעט מהר מדי והשליטה בה לא הכי מדוייקת. בנוסף, הרבה פעמים לא לחלוטין ברור מה המשחק רוצה ממך – אם זה במחסומים בלתי עבירים, דמויות עם מסרים לא ברורים או במציאת חפצים הכרחיים במבוכים. לדוגמה: אפשר לסיים את מקדש האש (זה עם המוזיקה המעצבנת…) מבלי למצוא חפץ מסוים שהוא הכרחי להתקדמות. בנוסף, משימות-צד רבות מופיעות בחלונות זמן ספציפיים בין השלמת מקדש אחד לבין כניסה לזה שבא אחריו, ואם לא ביצעת אותן באותו חלון הזמן אז הן פשוט נעלמות. הן לא הכרחיות לסיום המשחק, אבל זה עדיין מעצבן.

ל 3DGH יש מכניקת חרבות מיוחדת – כל חרב שמוצאים אפשר לקחת לנפח שישדרג אותה מכל מיני בחינות כמו עוצמה, הנפה, חדירה ושני פרמטרים מיוחדים נוספים: רוחב ואורך. כזכור, במשחק זלדה הראשון אם לינק הוא עם חיים מקסימליים אז החרב שלו יורה קרניים לאורך המסך. בדומה לכך, גם 3DGH נותן לחרב בונוס רציני אם השחקן נמצא במקסימום חיים: אורך ורוחב מוגברים שניתן לשדרג עד כדי כך שהחרב תמלא את כל המסך! (במקרה שיש לכם את ה Giga Sword).
זה מוזר ומגניב וגם קצת שובר את המשחק ולכן בחרתי לא לשדרג את האורך והרוחב של החרבות שלי אלא התמקדתי בשדרוג העוצמה והכי חשוב – בהפעלת תכונות החדירה וההנפה. ועוד טיפ קטן בענייני החרבות, לכשתמצאו את "מלך הבלוקים" חסכו את הבלוקים שאספתם לאקסקליבור, זו אחת החרבות החזקות במשחק ואפשר להשיג אותה יחסית מוקדם.

3DGH הוא משחק גדול למדי עם המון דברים לעשות כולל לא מעט משימות-צד, אבל אולי החביבים עלי הם המיני משחקים שאפשר לשחק בפונדקים, ובמיוחד Block Defense – גירסה ווקסלית נפלאה וכיפית ממש של Tower Defense. יש גם מירוץ נגד השעון, ואפילו גירסה מקומית של Breakout.

בתור הומאז' קליל והומוריסטי משהו למשחקי זלדה, יש ל 3DGH הומור יפני משונה קצת. המשחק מאד מודע לעצמו ולא ממש לוקח את עצמו ברצינות – מספיק לדבר עם מלך דוטניה, או עם אנשי מערות "סדנאות פיתוח המשחקים", או אפילו לשמוע את הפייה בת הלוויה שלך (כי כמובן שיש לך פייה…). אמנם המשחקים הישנים שהוא מחקה היו בזמנם משחקי AAA רציניים, אבל אני חייב להגיד שזה פחות מפריע ממה שציפיתי, ואפילו קצת מקסים.

3D Dot Game Heroes לא מתבייש בכך שהוא קיבל השראה ממשחקים הקלאסיים של קונסולות הדור השלישי והרביעי. הוא מלא בניואנסים שמזכירים כמה וכמה משחקי 8-16 ביט ידועים, אבל הביטוי אולי היפה ביותר להערצה הזאת של משחקי העבר הוא במסכי הטעינה שלו. יש למשחק 105 מסכי טעינה (!!!) כשכל אחד מהם הוא מעין דאיורמה של עטיפות משחקים קלאסיים רק עם דמויות ווקסלים מהמשחק! הם מופיעים רנדומלית, ומקבלים trophy מיוחד אם מצליחים לצפות בכולם.
נכון, 3D Dot Game Heroes הוא לא משחק מושלם. אבל הוא כיפי ומרתק ולפרקים אפילו קצת מאתגר. אני מאד נהניתי ממנו, ולו כ"חוויית זלדה" קלאסית עם פרזנטציה פוליגונית-ווקסלית מקורית ומרשימה.

!Go Play
כאמור, המשחק יצא על הפלייסטיישן 3 בלבד, וכבר אי אפשר להשיג אותו במחירי מציאה… אבל לשמחתנו הוא שחיק על האמולטור RPCS3.