You are currently viewing הקומדיה האלוהית – חלק ראשון ואחרון – האינפרנו של דאנטה

הקומדיה האלוהית – חלק ראשון ואחרון – האינפרנו של דאנטה

סוף שנות ה 2000 היו תור הזהב של משחקי האק אנ' סלאש פוליגוניים על קונסולות הדור השביעי האקסבוקס 360 והפלייסטיישן 3, עם משחקים מצויינים כמו ביונטה, דארקסיידרס וגאד אוף וור 3. העניין הוא שבעוד משחקים אלה יצאו גם על הפיסי ו/או על קונסולות הדורות הבאים, משחק אחד של EA נשכח על הדור השביעי ומעולם לא זכה להוצאה נוספת. המשחק המיוחד הזה נקרא Dante's Inferno והוא היה הנסיון של EA להתחרות בסדרת God of War האובר-פופולארית.

האינפרנו של דאנטה מבוסס על אחת היצירות הספרותיות החשובות ביותר של ימי הביניים, ובספרות המערבית בכלל: הקומדיה האלוהית (Divine Comedy) של המשורר האיטלקי בן המאה ה 14, דאנטה אליגיירי. הקומדיה האלוהית היא פואמה עצומה הנחלקת לשלושה חלקים: הגיהנום, הפורגטוריום ופאראדיסו (או "גן עדן"). כמו כל יצירות האמנות מתקופה זו, היא עוסקת בהמחזת הסיפורים והעקרונות של הנצרות והכנסייה, ובעיקר במוות, בנשמות, בחטאים, ובעונשים או התגמולים אותם מקבלות הנשמות לאחר המוות. כמובן שמדובר בסופו של יום במשחק האק אנ' סלאש בבסיסו ולכן הוא מפשט את העלילה ומבצע בה שינויים מובנים כדי שיתאימו לאופי המסע של דאנטה והקרבות והאתגרים הניצבים בפניו.
בניגוד ליצירה המקורית, במשחק הוידאו דאנטה הוא לא משורר, אלא אביר טמפלרי. ואכן שלב ההקדמה מתרחש בארץ ישראל בעיר עכו בעיצומו של מסע הצלב והזוועות שהוא גרם. אבל עלילת המשחק מתחילה בפועל כשדאנטה חוזר ממסע הצלב לביתו באיטליה רק כדי לגלות את גופת אהובתו, ביאטריס, שנרצחה בגלל עוונותיו. מוכה צער, דאנטה יוצא להציל את נשמת אהובתו מהשטן ובמסעו דרך תשעת מעגלי הגיהנום הוא מתעמת עם חטאיו הרבים. וכמובן בין לבין גם מכסח אינספור שדים.

בדומה לביונטה, דארקסיידרס וגאד אוף וור 3, גם האינפרנו של דאנטה הוא משחק האק אנ' סלאש שעוסק בתאולוגיה, במלחמת האור בחושך וברקע הפגאני הקדום של הנצרות, ובמיוחד בכל הקשור במיתולוגיה היוונית. ובדומה לאל המלחמה, גם הוא כולל אלימות ברוטלית ועירום ולכן זכה לדירוג M, שהגביל את מכירת המשחק לגילאי 17 באמריקה ו 18 באירופה. דרך אגב, העירום כאן הוא לא רק נשי, חכו לבוס האחרון… :/
עוד נקודת דמיון עם ביונטה היא שלשניהם יצאו סרטי אנימה מושקעים באורך מלא שמומלצים מאד למי שאהב את המשחקים: Dante's Inferno: An Animated Epic ו Bayonetta: Bloody Fate.

כמו בפואמה עליה הוא מבוסס, גם במשחק המדריך של דאנטה דרך מעגלי הגיהנום הוא המשורר הרומאי וירג'יל. מאד מומלץ לשוחח עם וירג'יל בכל נקודה בה פוגשים אותו (כל עוד יש סימן של RB – תלחצו עליו להמשיך את השיחה) כי פעמים רבות זה נותן בונוסים, כמו שרידים קדושים (Relics) שאי אפשר להשיג בשום דרך אחרת.

ברור כשמש שדאנטה מחקה את משחקי אל המלחמה המעולים (והאקסקלוסיביים לפלייסטיישן). המכניקות של הקרבות מאד דומות, זויות המצלמה (שלפעמים מסרבת לתת את מלוא המבט על הזירה והאויבים), והפאזלים הסביבתיים (אם כי הם פחות מעניינים כאן). מבחינת פורטפוליו של תנועות, לדאנטה יש תפיסות (שאפקטיביות במיוחד מול אויבים זוטרים), התקפות קלות ומהירות והתקפות כבדות ואיטיות. יש גם עץ כישורים שנחלק לשניים – כישורים קדושים וכישורים טמאים. ניתן להתקדם בדרגה של הכישורים עם נקודות קדושה או טומאה. את הנקודות הללו מקבלים מאויבים או נשמות "ארורות" שניתן למצוא ברחבי המשחק, ואפשר או למחול להם או להעניש אותם וכך לקבל נקודות קדושה או טומאה בהתאמה.
האפיות העלילתית והויזואלית של אינפרנו היא לא ברמה של אל המלחמה, אם כי גם כאן יש לפעמים רגעים אפיים מדהימים, לדוגמה: סצינת הכניסה לעיר המקוללת דיס.

במהלך המשחק ייצא לדאנטה לפעמים לרכב על שדים ענקיים שנקראים אסטריאנים. כדי לעלות עליהם צריך לפגוע בהם מספיק פעמים כדי שיופיע טריגר לאירוע QT (Quicktime) שבסופו תהרגו את הרוכב בראש האסטריאן ותקחו את מקומו. כאן יש לציין שבניגוד למשחקי אל המלחמה הראשונים, אירועי ה QT באינפרנו הם מאד סלחניים, גם ברמת הקושי הגבוהה ביותר, ונדיר שלא הצלחתי בהם בניסיון הראשון.
ייצא לכם לרכב על כמה וכמה אסטריאנים, עד שזה יהיה קצת משעמם. אבל אז המשחק ייתן לכם לרכב על משהו הרבה (הרבה!) יותר גדול. שווה לחכות לזה.

למרות שמבחינת משחקיות הוא מאד דומה לאל המלחמה, אם כי אולי מעט פחות מלוטש, הרי שאינפרנו הוא מאד מיוחד מבחינה אמנותית. גם באופי שלו וגם בעיצוב שלו האינפרנו של דאנטה הוא אפל הרבה יותר ממשחקי אל המלחמה שתמיד היו מרהיבים ביופיים והשתמשו בצבעים בהירים. רוב הזמן המשחק הוא ממש חשוך, במיוחד במעגל הזעם (Anger), עד הסוף הססגוני שלו…
המוזיקה באינפרנו לדעתי לא מוצלחת במיוחד, וכוללת הרבה טיונים צורמים משהו שמנסים להדגיש את האימה של מה שמתרחש על המסך, והיא בהחלט לא מגיעה לרמה של המוזיקה האפית המדהימה של אל המלחמה. פסקול המשחק גם מלא בזעקות של הנשמות המעונות בגיהנום, זה אפקטיבי בהתחלה אבל הזעקות והאנחות האלה מתישהו מתחילות לעלות קצת על העצבים.
ההפרדה בין השלבים גם היא לא ברורה כל כך, לדוגמה: מעגל התאווה (Lust) הוא קצר למדי וכולל בפועל שני בוסים, הבוס של מעגל הגרגרנות (Gluttony) מופיע דווקא בתחילת השלב, ואילו מעגל תאוות הבצע (Greed) מתארך יתר על המידה.

בדרגה הקשה ביותר המשחק הוא לפעמים ברוטלי. התקפה רנדומלית, אפילו של אויבים רגילים יכולה בקלות להוריד רבע ממד החיים של דאנטה. וכשיש כמה אויבים על המסך, טעות אחת יכולה לגרום לכך שכמעט כל מד החיים שלך יורד. בנוסף, יש מקומות רבים עם קוצים או נפילות שהן מוות מיידי. ואם אתה מת, צריך עדיין לאסוף את כל הדברים שאספת מנקודת החזרה לחיים. במקומות קשים במיוחד זה אומר שצריך שוב ושוב לאסוף חפצים לפני הניסיון לעבור את הקטע שבו מתת, אחרת הם יאבדו.
לא מעט מפגשים עם אויבים הרגישו לי כמו "מבחני ארכימדס" הידועים לשמצה מ God of War Ascension, הידוע גם כ"שלב המעלית". מי שניסה לעבור את השלב הזה ברמה הקשה ביותר יודע כמה הוא ברוטלי, והוא אולי החלק הקשה ביותר בכל סדרת אל המלחמה עד כה. שני אולי רק לקרב נגד מלכת הוולקיריות מהמשחק הראשון של הסדרה הנורדית.
כן, באופן כללי אפשר להגיד שרמת הקושי של המשחק לא מאוזנת. חייבים להשתמש בצורה מושכלת במג'יקים, ובמיוחד ב Divine Armor וב Righteous Path כדי לעבור את הקרבות הקשים ביותר, וצריך לדעת גם באילו שרידים קדושים להשתמש. לדוגמה, לקראת סוף המשחק, אתגר ה Malebolge התשיעי הוא חיסול כל האויבים על המסך בקומבו אחד ארוך, וזה קשה מאד לביצוע אם לא משתמשים בשני שרידים ספציפיים (Coin of Plutus ו Memory of Acre). והבוס האחרון במשחק בצורתו האחרונה בכלל מרגיש כמו ספוג אינסופי של מכות.
בקיצור, אל תהיו כמוני, שחקו על דרגת הקושי הרגילה.

למרות כל האמור מעלה, האינפרנו של דאנטה הוא משחק קרבות טוב, לפרקים טוב מאד. אני מזכיר כי הוא מעין פרשנות גיימינג לאחת מיצירות הספרות החשובות ביותר בתולדות האנושות… אבל רק של הפרק הראשון שלה. מפתחי המשחק, Visceral Games, תכננו להמשיך את האדפטציה שלהם לפואמה שתהיה טרילוגיה של משחקים, אבל חברת האם EA סגרה אותם והסיכוי שנראה משחק המשך הוא נמוך, אפילו נמוך מאד.

המשחק הוצג לראשונה ב E3 2009 כאחד המשחקים הראשיים של EA. במהלך התערוכה התקיימה מחוץ ל LACC (מרכז הכנסים של לוס אנג'לס, המיקום הקבוע של תערוכת E3) הפגנה של נוצרים מאמינים נגד המשחק והמסרים האנטי דתיים שלו. ההפגנה זכתה לכיסוי תקשורתי נרחב אבל התבררה כטריק יחצני (מוצלח מאד) של EA.
יש לציין שהמשחק הוא בעל אופי בוגר מאד, כולל עירום (נשי וגם גברי), מאפשר לכם לחסל תינוקות (אל דאגה, רק אלה שלא הוטבלו), וכולל תכנים בעייתיים מאד מבחינת כל הדתות. מסיבות אלו המשחק כלל לא הופץ במדינות מוסלמיות, ועד היום אינו כלול באקסבוקס גיימפאס באיזורים מסויימים, כולל ישראל (!?). מסיבות אלו גם רימייק או אפילו רימסטר של המשחק המיוחד הזה יקרו בסבירות נמוכה מאד, פשוט כי כיום הוא לא נכון פוליטית. ואולי זה מה שהופך אותו לחוויית רטרו גיימינג כל כך מעניינת 🙂

!Go Play
מכיוון שהמשחק יצא לאקסבוקס 360 ולפלייסטיישן 3 בלבד, הדרך הטובה ביותר לשחק ב Dante's Inferno היא באמצעות ה Backward Compatibility הנפלא של אקסבוקס. אני שיחקתי בו במקור על האקסבוקס 360 ולאחרונה על האקסבוקס One X והמשחק רץ נפלא ברזולוציית 1080p ו 60 פריימים לשניה.
האינפרנו של דאנטה יצא גם בגירסה ל PSP, שהיא דומה מאד לגירסת הקונסולות רק משונמכת מבחינה גרפית, ולכן קצת פחות מומלצת.