הדור השביעי של הקונסולות (פלייסטישן 3 ואקסבוקס 360) הביא לנו כמה מסדרות המשחקים המרשימות ביותר אי פעם שהפכו לראשונה ליותר פופולאריות ואף יותר מכניסות מרוב הסרטים ההוליוודיים – מאס אפקט, אנצ'רטד, גירז אוף וור, דארק סולס, ביושוק, אסאסינס קריד, בורדרלנדס ועוד. רבות נכתב על סדרות המשחקים האלה, אבל פחות נכתב על סדרות מעולות אחרות מהדור השביעי שהיו אמנם פופולאריות פחות אבל מוצלחות באותה מידה. ביונטה היא דוגמה אחת, ודארקסיידרס היא דוגמה נוספת, ולדעתי מהטובות שבהן.
סדרת דארקסיידרס פותחה ע"י ויג'יל שהיתה חברה בת של THQ אשר נסגרה ב 2013. את החברה הקימו דייויד אדאמס וג'ו מאדוריירה שהיה המנהל האמנותי של הסדרה ושעבד בעברו כאמן קומיקס במארוול, והוא זה שאחראי לסטייל הגרפי המיוחד של המשחקים – שני משחקי דארקסיידרס מציגים גרפיקה מיוחדת בעולם חדש, יפהפה ומפורט שכולל שדים, מלאכים ויצורים מיתיים אחרים. באמת שאין צורך להכביר במילים – מספיק לדפדף בתפיסות המסך בכתבה זו. הסטייל האמנותי שהוצג במשחק הראשון (2010) והמשיך בשני (2012) היה ייחודי ויפהפה, הן בגרפיקה והן בסאונד. ואכן, הסאונד במשחקים האלה פשוט עושה את העבודה – דיבוב הדמויות הוא ברמה הגבוהה ביותר, והמוזיקה מדהימה ואטמוספרית. וזה לא סתם עוד סופרלטיב שאני נוטה להעמיס קצת על הכתבות שלי, היו סצינות במשחק השני שפשוט עצרתי לשחק כדי להתבונן בנוף ולהנות מהמוזיקה.
הגיימפליי הוא שילוב של קרבות אינטנסיביים מגאד אוף וור, פלטפורמה מהנסיך הפרסי (או אנצ'רטד…) ומערכת לוטינג אינסופית מבורדרלנדס. כל האלמנטים הללו משתלבים מצויין האחד עם השני, אבל יותר מכל אלה, משחקי דארקסיידרס נחשבים ל"משחקי הזלדה" של הפלייסטישן והאקסבוקס – הם מציגים עולם פתוח רחב ידיים (יותר המשחק השני) אשר משובצים בו מבוכים מלאים בפאזלים (מתוחכמים יותר או פחות) ובחפצים ועזרים שונים שיעזרו לשחקן לפתור אותם.
אז דארקסיידרס כוללים מכניקת קרבות דומה לזו של גאד אוף וואר, ולמרות שהאלימות כאן מעט רגועה יותר (לא חוכמה גדולה ביחס ל GoW), יש המון תנועות מיוחדות וקומבואים והקרבות אפקטיביים וכוללים גם פינישים מספקים למדי. בגלל אופי ה RPG של דארקסיידרס והאפשרות לעשות קווסטים צדדיים שמעלים בדרגות ומשפרים ציוד – לפני שממשיכים עם קו העלילה הראשי – הקרבות עשויים להיות די קלים. ובכלל, 'מלחמה' ו'מוות' מרגישים Badass בליגה של קרייטוס – אם לא יותר – וזה באמת נורא כיף לחסל איתם אויבים ובעיקר בוסים 🙂
שני משחקי דארקסיידרס מאזנים היטב בין קרבות לפתרון פאזלים במבוכים, ובעצם התלונה האמיתית היחידה עליהם היא שהם לא חידשו כלום, אבל כל מה שהם העתיקו – הם העתיקו היטב, ולדעתי זה בהחלט מספיק כדי לעשות אותם למצויינים.
סיפור העלילה האדיר של משחקי דארקסיידרס מבוסס בחלקו על המיתולוגיה הנוצרית והיהודית ובמרכזו – שניים מארבעת פרשי האפוקליפסה – 'מלחמה' שנלחם עם חרב ו'מוות' שנלחם עם חרמש.
במשחק הראשון הפרוטגוניסט הוא 'מלחמה' אשר הגיע לממלכה השלישית (עולם בני האדם, או האדמה) כי הובא לידיעתו ש"החותם השביעי" נשבר והוא נקרא לאפוקליפסה אשר בה יקבע גורל שלוש הממלכות – עדן, אדמה וגיהנום. אך עם הגעתו של 'מלחמה' לאדמה הוא מגלה שהחותם השביעי לא נשבר, אבל האנושות כן נכחדה. 'המועצה החרוכה' שתפקידה לשמור על שווי המשקל בין עדן לגיהנום, מאשימה את 'מלחמה' בכך שהביא את האפוקליפסה מוקדם מדי. 'מלחמה' טוען לחפותו ויוצא למסע למצוא את האשם האמיתי ולהחזיר את העולם לשווי משקל.
עלילת המשחק השני מתרחשת פחות או יותר במקביל לעלילת המשחק הראשון. 'מוות' יוצא להוכיח את חפותו של אחיו 'מלחמה' ולהקים את האנושות לתחיה. בדרך הוא מגלה איום על החיים והיצירה עצמה בדמות 'שחיתות' אשר אותה הוא צריך להביס.
סיפור המשחקים הוא מרתק, מפותח ומפורט מאד וכולל עלילות משנה וקווסטים רבים נוספים על הקווסט העיקרי. אפשר וכדאי לחוות עוד מהעולם המורכב המדהים שויג'יל יצרו בשני ספרי הקומיקס שיצאו עם המשחקים.
הפרשים האחרים מוזכרים בעלילות המשחקים, והתכנון המקורי היה להוציא לפחות משחק אחד לכל פרש. שני הפרשים האחרים – עפ"י המיתולוגיה: 'רעב' ו'מגיפה' – קיבלו פירוש מעט שונה ביקום של ויג'יל, ומתאים יותר לגיימינג: 'רעב' הפך ל'מריבה' שנלחם באמצעות אקדח, ואילו 'מגיפה' הפכה ל'זעם' והיא נלחמת באמצעות שוט.
עדכון: המשחק השלישי בסדרה הוכרז רשמית ב 2017, יצא ב 2018 וכל כך אהבתי אותו עד שכתבתי גם עליו כתבת "חובה לשחק".
שני המשחקים דומים מאד מבחינת הרבה אלמנטים בגיימפליי, אך המשחק השני הוא ללא ספק גדול, ארוך ושאפתני יותר במימדיו. אולי זו גם הסיבה שהוא יותר מבוגבג מהראשון, וצריך לשים את זה על השולחן – דארקסיידרס 2 משמעותית פחות מלוטש מהמשחק הראשון ויש בו לא מעט באגים משמעותיים, כמו אלמנטים (אויבים, רקעים, ותיבות אוצר) שלא מופיעים מיידית ואף תקיעות שמצריכות ריסטארט… ויש בו גם לא מעט גליצ'ים פחות משמעותיים אבל מעצבנים כמו קפיצות פריימים, תקיעות Loading ארוכות מדי, פוליגונים מהבהבים ותאורה שקופצת בפתאומיות מבהירה לכהה. אני אישית לא יכולתי לראות את החלק השני של סוף המשחק (שיחקתי בו על ה PS3) כי הוא נתקע על מסך לבן לפני גלגול הקרדיטים, ונאלצתי לצפות בו ביוטיוב… נראה שויג'יל מיהרה להוציא את המשחק השני לשוק ב 2012, שנתיים בלבד לאחר המשחק הראשון, כדי לשפר את המצב הפיננסי של חברת האם THQ. למרות הבאגים המשחק זכה לציונים טובים, אבל זה לא כל כך עזר לחברה…
מפיצת המשחקים THQ פשטה רגל ב 2013 ונרכשה ב 2014 ע"י Nordic Games שלימים שינתה את שמה ל THQ Nordic. נורדיק הוציאו גירסאות רימאסטר של שני המשחקים, והתחילו בכך ב 2015 דווקא מהמשחק השני שנקרא מחדש בשם המגניב Darksiders II Deathinitive Edition, אולי כי הוא היה צריך שיפורים טכניים הרבה יותר מהראשון. הרימסטר של דארקסיידרס 2 כולל כמה תוספות תוכן ואמנם תיקן בצורה מסויימת את המצב ושיפר משמעותית את קצב הפריימים והרזולוציה, אך עדיין נותרו בו באגים וגליצ'ים גרפיים. ב 2016 יצא Darksiders Warmastered Edition שגם שיפר רזולוציה וקצב פריימים על משחק מלוטש למדי גם ככה.
מה שמעניין הוא שהחידוש של דארקסיידרס 2 (Deathinitive) בוצע ע"י חברת Gunfire Games שמורכבת מרוב החבר'ה שעבדו בויג'יל, לכן בפועל עבדו על הרימסטר הזה מרבית חברי הצוות שפיתחו את המשחקים המקוריים! וזה אכן ניכר באיכות ובדיוק ההמרה. את החידוש למשחק הראשון (Warmastered) ביצעה Kaiko שעבדה עם Gunfire על ההמרה של Deathinitive לאקסבוקס וואן.
למי שרוצה להכנס למשחקים המצויינים האלה אני ממליץ להמנע מהגירסה לווי יו שיצאה נחותה גרפית בהשוואה לאקסבוקס 360 ולפלייסטיישן 3, וללכת על החידושים לקונסולות הדור השמיני (אקסבוקס וואן או פלייסטישן 4), או לפיסי אם אתם רוצים את החוויה הגרפית המרשימה ביותר שיש למשחקים האלה להציע.
!Go Play
את משחקי דארקסיידרס אפשר לרכוש לקונסולות בחנויות של פלייסטיישן, אקסבוקס ונינטנדו.
או לפיסי ב STEAM, GOG ו EPIC. המחיר המלא של הגירסאות המשופרות הוא $20 וזה שווה ממש! ואם תחכו למבצעים שיוצאים כל הזמן תוכלו לרכוש את שני המשחקים ביחד אפילו בפחות מכך.
