משחק העשור – The Witcher 3: Wild Hunt

מלבד פרזנטציה וגיימפליי, במשחקי עולם-פתוח יש פרמטר חשוב נוסף – אימרסיביות (או "היטמעות", אם תרצו). כלומר, עד כמה העולם משכנע באינטראקטיביות שלו עם השחקן על מגוון האובייקטים והדמויות בו, ועד כמה הוא מכניס את השחקן לאווירה ומשכנע באותנטיות שלו. מכל משחקי העולם הפתוח ששיחקתי בהם אף משחק לא הגיע לרמה של Witcher 3 מבחינת החוויה והקשר לעולם ולדמות הגיבור. בתקופה שבה משחקי הכס והויקינגים שלטו במסך הטלויזיה שלי, לא הפתיע אותי שמשחק הפנטזיה הזה תפס אותי חזק, אבל כן הפתיע שהוא היה יותר משכנע ומעניין מהסדרות האלה ובכלל, גם מבחינת העלילה והסיפורים שהוא סיפר.
כשסיימתי את 150 השעות של המשחק העיקרי (לפני שני ה DLC הענקיים שלו) שאלתי את עצמי את אותה השאלה ששאלתי אחרי שסיימתי את טרילוגיית שר הטבעות – איך חוזרים מכאן לסרטים/משחקים רגילים?

Witcher 3: Wild Hunt יצא ב 2015 והוא הפרק האחרון והמפואר של הטרילוגייה של משחקי הדגל של חברת סידי פרוג'קט רד (CDPR). טרילוגייה שהחלה ב 2007 עם המשחק הראשון שיצא בלעדית לפיסי, והמשיכה ב 2011 עם המשחק המעוטר Assassins of Kings שיצא גם לאקסבוקס 360 (אבל לא לקונסולה של סוני).
משחקי Witcher מבוססים על סדרת ספרים של סופר הפנטזיה הפולני אנדריי סאפקובסקי אשר עוקבים אחר הרפתקאותיו של גראלט מריוויה (Geralt of Rivia), צייד מפלצות שמשתייך לכת של שכירי חרב המתמחים בהכנת שיקויים שנותנים להם כוחות על טבעיים. עולם הפנטזיה של The Witcher מתבסס על מיתולוגיות אירופאיות ובמיוחד המיתולוגיה הסלאבית, והפרזנטציה חסרת התקדים שלו מצליחה להעביר את עולם הפנטזיה בצורה באמת מדהימה.

פרזנטציה


מרבית הכתבות שלי הן על משחקים מצויינים שאני אוהב במיוחד, ולכן הן משופעות בסופרלטיבים כמו המילה 'מדהים', אבל אתם חייבים להאמין לי שאף פעם לא השתמשתי במילה הזאת עם יותר צדק מאשר עכשיו. כשאני כותב שהפרזנטציה של Witcher 3 היא מדהימה אני מתכוון לכך שבעודי רוכב על רואצ' (הסוסה של גראלט) באחד היערות העצומים של וואלן בשעת דמדומים כשהעצים מתנועעים ברוח, אני אומר לעצמי "זה פשוט לא יאמן כמה שהמשחק הזה יפה"… גם אחרי שצברתי (הרבה) יותר מ 100 שעות במשחק, ואני אמור כבר להתרגל לגרפיקה. ולא רק הסביבה והנופים הם עוצרי נשימה, המודלים של הדמויות ושל המפלצות הם ברמה הגבוהה ביותר, גם כשמשווים את Witcher 3 עם משחקי עולם-פתוח מצויינים שיצאו שנים אחר כך – ראו כתבת עשור משחקי העולם הפתוח.
כאן המקום לציין כי מפת המשחק ב Witcher 3 גדולה פי שלושה מזו של זלדה BotW (!!!), ולמרות זאת היא מרגישה מגוונת, צפופה, מעניינת וחיה, וכמעט תמיד יש משהו מעניין שקורה. זאת בהשוואה לשיממון הפשטני משהו בזלדה.

הסאונד במשחק גם הוא ברמה גבוהה מאד. המוזיקה מאד מורגשת והיא אטמוספירית בטירוף, ויפה במיוחד בעיני היא זו המתנגנת ברקע באיי סקליגה. כל הדיאלוגים במשחק הוקלטו – עם אלף דמויות שונות וחצי מליון מילים מוקלטות, בערך פי ארבעה בהשוואה לספר ממוצע. העיר הגדולה במשחק, נוביגראד, היא הדוגמה הטובה ביותר לעושר המהמם של הפרזנטציה והתוכן במשחק הזה.
ללא ספק הגרפיקה והסאונד ב Witcher 3 הם ברמה הגבוהה ביותר, ובהתחשב בכך שהמשחק יצא בשלמותו גם על הנינטנדו סוויץ' (לכשעצמו נס טכנולוגי לא קטן), הפרזנטציה שלו מביישת את זלדה BotW.

משחקיות


כל משחק RPG, קל וחומר כזה שהוא עולם-פתוח, חייב לכלול מנגנוני עלייה בדרגות ושיפור מתמיד של דמות הגיבור, ו Witcher 3 כולל מנגנוני התקדמות כאלה למכביר. יש אינסוף דרכים לשדרג את גראלט עפ"י שיטת המשחק המועדפת על השחקן – אם זה העדפה לשימוש בכלי נשק, בקסמים (שנקראים במשחק סימנים, או Signs), או באלכימיה. תחת אלכימיה נכנסים שיקויים ותמציות (Decoctions שהם שיקויים חזקים במיוחד), שמנים לחיזוק חרבות ואפילו פצצות הטלה.

לגראלט יש גם חושי ריינג'ר על-טבעיים שמאפשרים לו למצוא דברים נסתרים ולעקוב אחר אנשים או מפלצות, מה שלרוב מהווה את החלק הראשון בהרבה קווסטים צדדיים, כאשר החלק השני הוא הקרב שמתחולל אחרי שגראלט מצא את מה שחיפש. כאן אציין לשבח גם את מערכת הקרבות המצוינת – כשגראלט מתקרב לאויב הוא ישלוף אוטומטית את החרב המתאימה – חרב כסופה נגד מפלצות וחרב פלדה נגד בני אדם וחיות רגילות. ויחד עם סימנים (מעין קסמים טקטיים) ומכניקת ההתחמקויות וההדיפות המצוינת, הקרבות מרגישים מדויקים, מאתגרים ומעניינים, וזה לא דבר של מה בכך במשחק עולם-פתוח עצום שכזה.
ברמות הקושי הגבוהות יותר (שאני מעדיף אותן תמיד על רמת ה"נורמל") יש בקרבות הרגשה של סכנה אמיתית, ואם לא שמים לב אפשר להיהרג, אפילו בידי מפלצות לא עוצמתיות. בקרבות יש גם אלמנט חזק של טקטיקה, ולכל מפלצת יש דרך אופטימלית להביס אותה: לדוגמה, מפלצות יכולות להיות רגישות לשמנים או לקסמים מיוחדים, ואת הדרך הזאת אפשר לגלות לאחר הפעם הראשונה שנתקלים בכל מפלצת והיא מתווספת למאגר.

עלילה


הסיפורים ב Witcher 3 הם למעשה הגורם החשוב ביותר במשחק, ומה שהופך את החוויה לכל כך אימרסיבית. העולם כולו והדמויות בו הם מיוחדים ואינטראקטיביים וכל המערכת סובבת סביב העברת החוויה בצורה הריאליסטית ביותר. כאמור, כל הדמויות במשחק כוללות משפטים מוקלטים, ואיכות המשחק שלהן היא ברמה גבוהה מאד.
הסיפור העיקרי במשחק הוא ארוך, מרתק ומלא תפניות והתפתחויות מעניינות, אבל אולי אפילו יותר מהקווסט העיקרי, הקווסטים הצדדיים הם אלו שמעשירים ממש את העולם ואת החוויה. הקווסט הצדדי המפורסם ביותר שכל סקירה של המשחק מדברת עליו הוא זה של "ברון הדם", אבל יש עוד המון קווסטים צדדיים סופר מעניינים, וזה עוד מבלי לדבר על שתי חבילות ה DLC הענקיות שכוללות יותר תוכן מהרבה משחקים מלאים אחרים (!!). כמובן שמרבית ה 100hrRPGs כוללים הרבה קווסטים צדדיים, שחלקם אם לא רובם מתפקדים כ"ריפוד שעות". גם ב Witcher 3 יש כמה כאלה, כמו קווסט מחבת הטיגון המפורסם למרות שהוא לדעתי יותר משעשע ממיותר. אבל האווירה הכללית במשחק מרגישה כל כך אוטנטית ואטמוספירית, עד שכל קווסט לחסל רוח רפאים באיזו חורשה מחוץ לאיזה כפר באמצע הלילה (וזה קורה די הרבה) מרגיש מגניב ומיוחד…
…פיו, וכל זה מבלי לדבר בכלל על GWENT שהוא משחק קלפים שלם ששולב ב Witcher 3 והיה כל כך מוצלח וממכר עד ש CDPR החליטו להוציא אותו כמשחק נפרד 🙂
באמת, איך חוזרים עכשיו לשחק במשחקים רגילים?

אתיקה

מפתחת וויצ'ר 3, סידי פרוג'קט רד, חרתה על דגלה את המילים Gamers First, המטרה העליונה שלה היא ליצור חוויות גיימינג הכי איכותיות שאפשר. זאת בניגוד למרבית מתחרותיה שמטרתן היא ליצור מקסימום רווחים. אכן, CDPR מדגישה שוב ושוב שבמשחקיה אין ולא יהיו מיקרו טרנסאקציות, מנגנוני הימורים למיניהם או כל פרקטיקות אנטי צרכניות אחרות שחברות אחרות (כמו EA, אקטיויז'ן, טייק 2 ועוד) הפכו כמעט לסטנדרט בשנים האחרונות.
CDPR שדרגו ושפרו את המשחק בצורה משמעותית מאז שיצא, כולל המון עדכוני משחקיות ותוכן חינמיים מלבד שתי חבילות DLC ענקיות (בתשלום), בצורה חסרת תקדים למשחק סינגל פלייר (שחקן יחיד) טהור. לא מפתיע אם כן ש Witcher 3 הוא חוויית הגיימינג האיכותית ביותר בעשור החולף, ואני מנחש שמשחק הדגל הבא של החברה הלא הוא Cyberpunk 2077 יהיה בין המשחקים המשמעותיים והאיכותיים ביותר בעשור הבא 202X.

!Go Play

Witcher 3 יצא על כל קונסולות הדור השמיני (כולל הסוויץ'!) כאשר הגירסה האולטימטיבית שלו היא על הפיסי. אבל זאת בתנאי שיש לכם ציוד חזק דיו, כי גם בזמן כתיבת שורות אלה חצי עשור אחרי שהמשחק יצא, עדיין משתמשים בו במבחני בנצ'מרקינג של רכיבי פיסי והוא עדיין משחק מאתגר למדי להרצה.
יש לציין במיוחד את הגירסה לאקסבוקס One X שקיבלה אופציה לתצוגת HDR, מה שלא קיים בפיסי. פעמים רבות אפשר למצוא אותו במבצעים ב $20 ומטה בגירסת GOTY שכוללת את שתי ההרחבות המעולות שיצאו לו, וזה מחיר מגוחך ל 200 שעות של תוכן הגיימינג הסופר איכותי שהוא מספק.