לפני חמש שנים קניתי את ה 8BitDo Pro 2 הראשון שלי והתאהבתי בו ובמיוחד בדיפאד שלו. מאז רכשתי שניים נוספים (!!) ולאחרונה יצא סוף סוף הפרו 3. הזמנתי גם אותו כמובן, אבל גיליתי שלמרות שהם נראים כמעט זהים – הפרו 2 והפרו 3 הם שלטים שונים מאד.
אז מהם ההבדלים ביניהם והאם כדאי לשדרג? – תמשיכו לקרוא 🙂
בסוף שנות ה 2000 ותחילת שנות ה 2010 יצאו הרבה משחקי פעולה שמינפו את העוצמות הגרפיות של קונסולות הדור השביעי (פלייסטיישן 3 ואקסבוקס 360) וניסו לתת תחושה קולנועית. כמה מהדוגמאות הטובות ביותר לכך הן טרילוגיית אנצ'ארטד של פלייסטיישן וטרילוגיית גירז אוף וור של אקסבוקס. אבל בין המשחקים הטובים יותר יצאו גם כאלה מעט פחות, בכיכובם של שרירנים אינפנטיליים שנראים אמנם כמו גברים אבל מדברים כמו טינאייג'רים. ביוניק קומנדו 2009 הוא דוגמה למשחק כזה.
המשך…
היום (19 במאי 2025) בדיוק 10 שנים ליציאתו של משחק העשור (201X) של VGFreak. וויצ'ר 3 הוא עד היום המשחק עם רמת ההיטמעות הגבוהה ביותר ששיחקתי בו!
מלבד פרזנטציה וגיימפליי, במשחקי עולם-פתוח יש פרמטר חשוב נוסף – אימרסיביות (או "היטמעות", אם תרצו). כלומר, עד כמה העולם משכנע באינטראקטיביות שלו עם השחקן על מגוון האובייקטים והדמויות בו, ועד כמה הוא מכניס את השחקן לאווירה ומשכנע באותנטיות שלו. מכל משחקי העולם הפתוח ששיחקתי בהם אף משחק לא הגיע לרמה של Witcher 3 מבחינת החוויה והקשר לעולם ולדמות הגיבור. בתקופה שבה משחקי הכס והויקינגים שלטו במסך הטלויזיה שלי, לא מפתיע שמשחק הפנטזיה הזה תפס אותי חזק, אבל כן הפתיע שהוא היה יותר משכנע ומעניין מהסדרות האלה ובכלל, גם מבחינת העלילה והסיפורים שהוא סיפר.
כשסיימתי את 150 השעות של המשחק העיקרי (לפני שני ה DLC הענקיים שלו) שאלתי את עצמי את אותה השאלה שאני שואל כל פעם שאני מסיים את טרילוגיית שר הטבעות – איך חוזרים מכאן לסרטים/משחקים רגילים?
אדוני האופל הוא הטייק של קאסטלוואניה לטרנד משחקי אל המלחמה של סוף שנות ה 2000 ותחילת ה 2010. משחקים כמו דארקסיידרס של THQ, ביונטה המדהים של סגה, האינפרנו של דאנטה של EA, ומעל כולם כמובן גאד אוף וור 3 על הפלייסטיישן 3. כל המשחקים האלה, כמו גם אדוני האופל, עוסקים במיתולוגיות דתיות (ובמיוחד נוצריות, למעט גאד אוף וואר כמובן שעוסק במיתולוגיה היוונית).
Lords of Shadow ישב אצלי בבקלוג שנים, ולא נגעתי בו כי קיבלתי את הרושם מהפידבקים אונליין שהוא די בינוני. טעות טעות טעות! מדובר במשחק מצויין ומהמרשימים ביותר בז'אנר שאני כל כך אוהב.
הסאגה הנורדית של סדרת אל המלחמה היא בת שני משחקים בלבד, היא החלה במשחק מ 2018 והסתיימה בהמשכו מ 2022. ולדעתי אלו הם שניים ממשחקי הסינגל פלייר הלינארים הטובים ביותר שיצאו. אני לא משתגע על המילה 'מעריץ', אבל אפשר להגיד שאני super fan של God of War – הקרבות הארקיידיים, העלילה הפנטסטית והאפית (שלא לומר גרנדיוזית), האלימות הברוטלית, ומעל הכל – הפרזנטציה שומטת הלסתות, בגרפיקה ובסאונד, תמיד לחצו לי על הכפתורים הנכונים. המשחקים גם מאד עקביים ברמת האיכות הגבוהה שלהם (כן, גם אסנשן!), ומצאתי את עצמי משחק ומסיים את משחקי הסאגה היוונית כמה וכמה פעמים ברמות הקושי הגבוהות.
המשך…
שוק הגיימינג, כמו מרבית השווקים בעולם הקפיטליסטי שאנו חיים בו, ידע עליות ומורדות לאורך עשרות השנים בהם הוא קיים – מהעלייה המטאורית של קונסולות פונג ואטארי בסוף שנות השבעים, ההתרסקות בתחילת שנות השמונים, עליית הקונסולות בדורות השלישי והרביעי, המשחקים הפוליגוניים הראשונים באמצע הניינטיז, ועד לתקופת הרזולוציה הגבוהה ואות הוידאו הדיגיטלי. אם הסתקרנתם, קראו עוד על ההיסטוריה של קונסולות המשחקים, שם סקרתי את שוק קונסולות המשחקים לאורך הדורות.
לפני ארבע שנים בדיוק בתחילת 2019 כתבתי את "כתבת הסינוסואידה" הראשונה שקראתי לה "לקראת דור הקונסולות התשיעי". היא מעניינת מאד לקרוא כעת, ובמיוחד לראות מה התממש בסוף ומה פחות. ועכשיו, כשדור הקונסולות התשיעי נמכר כבר יותר משנתיים (כאוטיות ככל שהיו…) אנסה שוב להעז ולהעריך איך התחזיות שלי ההתממשו ומה לדעתי צפוי לנו בהמשך של מה שהוא אולי דור הקונסולות המוזר ביותר אי פעם.
זהו הפריקוול לאחת מסדרות המשחקים האהובות עלי. סדרת דארקסיידרס עוסקת בארבעת פרשי האפוקליפסה – מלחמה (War), מוות (Death), זעם (Fury) ומדון (Strife). שלושת הפרשים הראשונים קיבלו משחקים משלהם, ועכשיו תורו של מדון. אלא שהמשחק הזה, בניגוד לשלושת המשחקים האחרים, אינו משוחק מגוף שלישי, אלא ממבט עילי איזומטרי שמזכיר קצת את דיאבלו, ואינו מתרכז בדמות אחת, אלא מצרף ל'מדון' את 'מלחמה' עם אפשרות לראשונה בסדרה למשחק קואופ שני שחקנים (לוקאלית או אונליין).
המשך…
הכוונה המקורית של היוצרים של אל המלחמה, סטודיו סנטה מוניקה המהולל, היתה שקרייטוס ילחם ויחסל את הפנתיאון של האלים היווניים, הנורדיים והמצריים. מה שבסוף התפתח לסדרות משחקים נפרדות, כאשר God of War III בו עסקינן הוא פרק הסיום של הסדרה היוונית. משחק זה הוא השיא האפי של ששת משחקי "אל המלחמה" הראשונים שיצאו לפלייסטיישן 2, PSP ופלייסטיישן 3, והוא כנראה הטוב מכולם בסדרה המפוארת הזאת. בפרק החותם הזה קרייטוס משלים סוף סוף את המשימה שלו לחסל את הפנתאון של האלים היווניים, והוא עושה את זה בברוטאליות מרהיבה כמו שרק קרייטוס יודע לעשות.
המשך…
משחקי מאס אפקט בנו יקום עתידני מושקע ומפורט כל כך עד שהוא נותן פייט אפילו ליקום של סטאר טרק. הם גם מהמשחקים האימרסיביים ביותר ששיחקתי בהם אי פעם, למרות שהם לא בדיוק משחקי עולם פתוח. אבל לא רק העולם של מאס אפקט בנוי למשעי, גם סיפור העלילה הוא מפורט ומושקע ברמה הגבוהה ביותר. אותו סיפור שהסתיים בצורה ייחודית כל כך, עד שהיה נושא לדיונים אינסופיים (ובעיקר זעם) באינטרנט כשהמשחק השלישי יצא, עשר שנים לפני כתיבת שורות אלה.
המשך…