You are currently viewing הסינוסואידה של עולם הגיימינג – 2019 – לקראת דור הקונסולות התשיעי

הסינוסואידה של עולם הגיימינג – 2019 – לקראת דור הקונסולות התשיעי

שוק הגיימינג, כמו מרבית השווקים בעולם הקפיטליסטי שאנו חיים בו, ידע עליות וירידות לאורך עשרות השנים בהם הוא קיים – מהתרסקות השוק בתחילת שנות השמונים, עליית קונסולות הדור השלישי והרביעי, המשחקים הפוליגוניים הראשונים, ועד לתקופת הרזולוציה הגבוהה ואות הוידאו הדיגיטלי. לקראת כניסת דור הקונסולות התשיעי, אני תופס קצת תעוזה ומנסה להעריך את מידת ההצלחה של השקות הקונסולות החדשות שיוכרזו ב 2019.

סוני

נכון לתחילת 2019 סוני שולטת בשוק. היא לא מציעה את החומרה החזקה ביותר (זה תואר ששייך למיקרוסופט עם האקסבוקס One X) ובטח לא החדשנית ביותר (זה תואר שנינטנדו השיגה עם הסוויץ'), אבל המשחקים האקסקלוסיביים ובמיוחד חוויות הסינגל פלייר (משחקים לשחקן יחיד, ופחות אונליין או עם חברים) הסינמטיות שסוני מציעה בלעדית על הפלייסטיישן 4, הם אלו שהטו את הכף לטובתה. משחקים מדהימים כמו: גאד אוף וור שזכה באינספור פרסי משחק השנה של 2018, ספיידרמן, דטרויט, הורייזון, סדרת אנצ'רטד, לאסט אוף אס, ובלאדבורן. הרשימה הזאת עוד ארוכה, וגם לא כוללת עדיין משחקים שנכון למועד כתיבת שורות אלה טרם יצאו, כמו: גוסט אוף צושימה, דת' סטרנדינג, ודייז גון. בזכות כל המשחקים הבלעדיים הללו הפלייסטיישן 4 על גרסאותיה תכנס בקרוב לרשימה האקסקלוסיבית של קונסולות שמכרו יותר מ 100 מיליון יחידות, ושנכון למועד כתיבת שורות אלו מונה חמש קונסולות בלבד. אכן, סוני אף פעם לא קבעה טרנדים אלא יותר הלכה עפ"י מגמות שחברות אחרות קבעו, אבל מה שהיא עשתה – היא עשתה טוב מאד, והמצויינות הזאת נתנה לה את ההובלה הברורה בדור השמיני.

יש לזכור אבל שבדור השביעי עם הפלייסטיישן 3 סוני נאבקה קשות לשמור על מעמדה כמובילת שוק אחרי תקופת הפלייסטיישן 2 הסופר דופר מוצלחת. 'יהירות' היא המילה הכי מדויקת לתיאור ההשקה של הפלייסטיישן 3 ב 2006 – הקונסולה הושקה במחיר יקר משמעותית ממתחרותיה כי היא הכילה חומרה תקדימית לזמנה כמו כונן בלו-ריי ומעבד Cell ייעודי ועוצמתי במיוחד. בגלל ארכיטקטורת החומרה המיוחדת הזאת, מרבית משחקי המולטי-פלטפורם (כלומר הלא-בלעדיים) רצו על הפלייסטיישן 3 פחות טוב מאיך שרצו על יריבתה הישירה האקסבוקס 360. אמנם האחרונה הייתה מעט חלשה יותר, אבל הפיתוח של המשחקים עליה היה קל יותר כי היא היתה קרובה יותר במבנה שלה לפיסי. כדי לשכנע את הלקוחות לרכוש את הפלייסטיישן 3, נאלצה סוני לסבסד את החומרה ולפתח משחקים בלעדיים ומרשימים במיוחד – משחקים כמו אנצ'רטד 2 וגאד אוף וור 3 – ולשם כך היא השקיעה סכומי עתק בחברות ה SIE Studios שלה כמו סטודיו סנטה מוניקה, נוטי דוג וגורילה. אבל ההשקעות הללו השתלמו בטווח הארוך כי בזכותן יצאו לפלייסטיישן 4 הרבה משחקים מעולים שאפשר לשחק בהם אך ורק על הפלטפורמה של סוני.

מיקרוסופט

השקת האקסבוקס One של מיקרוסופט ב 2013 הייתה דומה ביהירותה לזו של סוני ב 2006. מלבד ההכרזה על הגבלות DRM תמוהות (שלא לומר אנטי צרכניות) בקונסולה החדשה, האקסבוקס One הושקה פחות כמכונת משחקים ויותר כקופסת מדיה לסלון, עם חומרה חלשה מעט מזו של הפלייסטיישן 4 ובאנדל חובה עם חיישן התנועה הכושל 'קינקט'. האסטרטגיה הזאת גרמה למיקרוסופט ללכת בכיוון הפוך מזה של סוני ולהשקיע פחות בפיתוח משחקים בלעדיים, וההשלכות של הפארסה הזאת ניכרו לאורך כל תקופת הדור השמיני. מלבד המחסור הכרוני של משחקים אקסקלוסיביים, האקסבוקס One סבלה מנחיתות חומרתית והריצה משחקי מולטי-פלטפורם משמעותית פחות טוב מיריבתה הישירה, ובהתאם לכך היא נמכרה בפחות ממחצית מכמות היחידות שמכרה הפלייסטיישן 4.

מיקרוסופט הבינה היטב את הטעויות שלה ויצאה ב 2017 עם האקסבוקס One X שהיא קונסולת הדור השמיני החזקה ביותר ושמרבית משחקי המולטי-פלטפורם, וביניהם Red Dead Redemption 2, רצים עליה טוב יותר מעל ה PS4 Pro. מיקרוסופט גם הבינה שכדי לנצח את סוני היא צריכה להשקיע בפיתוח משחקי סינגל פלייר AAA איכותיים, ולשם כך במהלך 2018 היא רכשה 7 אולפנים חדשים והגדילה את מספר חברות ה Microsoft Studios לכדי 13. במקרה או שלא במקרה גם ל SIE Studios יש 13 אולפנים… ללא ספק ישנם לא מעט משחקי אקסבוקס בלעדיים שנמצאים כיום בפיתוח תחת מעטה כבד של סודיות, אבל פיתוח משחקי AAA לוקח הרבה זמן, ואת הפירות של המאמץ האדיר הזה אנחנו נראה רק בדור הקונסולות התשיעי שאנו עומדים בפיתחו.

נינטנדו

לאחר האכזבה המסחרית המהדהדת של ה Wii U שיצאה באמצע הדור השביעי, נינטנדו לקחו את קונספט הטאבלט של הקונסולה הכושלת שלהם ומיזגו אותו עם הסגמנט שבו היא תמיד שלטה ללא עוררין – קונסולות ניידות. קונסולת הסוויץ' החדשנית של נינטנדו שהושקה בהצלחה פנומנלית ב 2017 המשיכה לכבוש את העולם גם ב 2018. הקונספט של קונסולה היברידית שאפשר לקחת אל מחוץ לבית וליהנות On the Go ממשחקי AAA בלעדיים כמו זלדה ומאריו תפס חזק.

בשנים האחרונות נינטנדו נוהגת להיות ב Offset לעומת שתי מתחרותיה הגדולות מבחינת התיישרות עם דורות הקונסולות – הסוויץ', בדומה לקודמתה הכושלת, הוצגה באמצע הדור השמיני ועם זאת הציגה ביצועים של קונסולת דור שביעי – אבל נראה שלגיימרים לא כל כך אכפת כל עוד הם מקבלים חווית משחק טובה וניידת. ההערכה שלי היא שגירסה חזקה יותר של הסוויץ' תוכרז במהלך 2019 ותחל להימכר לקראת סוף השנה. כמו ה PS4 Pro וה One X גם הסוויץ' "פרו" תבוא עם תאימות לאחור למשחקי הקונסולה ה"רגילה" והיא תמשיך להיות קטר מכירות מעולה לנינטנדו לפחות עד יציאת הסוויץ' 2… בנוסף ל"פרו", ואפילו בסבירות גבוהה יותר, תצא גם גירסה בסיסית יותר של הסוויץ' שתכיל את אותו המעבד אבל תהיה ניידת בלבד (ללא שלטים ניתקים או תחנת עגינה ואולי עם מסך מעט קטן יותר) ותקרא "מיני" או "לייט" או אולי אפילו תחזיר את מותג הרטרו "גיימבוי" 😮

פיסי

גיימינג על הפיסי תמיד היה המרשים ביותר – כבר יותר מעשר שנים שמחשב גיימינג סביר מציג ביצועים שלרוב מרסקים את הקונסולות החזקות ביותר. אלא שלתחום ההארדקור גיימינג הזה יש בעיה ידועה ומוכרת של פרגמנטציה בחומרה, אבל גם בעיה חדשה שהתעוררה לאחרונה עקב המבנה הריכוזי של שוק כרטיסי המסך – AMD שולטת כספק מעבדים לקונסולות של מיקרוסופט וסוני ואנבידיה שולטת בתחום כרטיסי המסך למחשבי גיימינג וקונסולת הסוויץ' (עם מעבדי המובייל שלה מסדרת "טגרה").

בסוף 2018 אנבידיה השיקה כרטיסי מסך חדשים מסדרה 20 "וולטה", אחרי יותר משנתיים שסדרה 10 "פסקאל" המצויינת שלטה בשוק הגיימינג פיסי. ההכרזה הזאת חשפה אסטרטגיה חדשה ובעייתית: אנבידיה הכריזה על כרטיסים גרפיים חדשים – ה 2070, 2080 ו 2080ti – שכללו דור ראשון של טכנולוגיית עקיבת אור (Ray Tracing) כמו גם ליבות טנסור ללמידת מכונה ו DLSS. אבל הטכנולוגיה החדשה הזו מיושמת נכון לכתיבת שורות אלה במעט מאד משחקים וקרוב לודאי שלא תהיה אופציה בדור הקונסולות התשיעי (אקסבוקס ופלייסטיישן הבאות), מה שמוריד את הסבירות שהיא תוטמע בהרבה משחקי מולטי-פלטפורם. בפועל, סדרה 20 (גם עם ה 2060 שהוצג בתערוכת CES 2019) בהשוואה לסדרה 10 לא הציגה שיפור בביצועים הגרפיים לעומת עלות, כלומר היחס FPS/$ (דולר/פריים לשנייה) לא ממש השתנה ונשאר בערך אותו הדבר כפי שהיה שנתיים לפני.

מצד התוכנה, 2018 הסתמנה להיות השנה שבה מפתחות משחקי הפיסי גילו את ה Micro Transactions שהם רכישות קטנות בתוך המשחק של סקינים/תלבושות/נשקים וכד', ואת ה Loot Boxes שהם הימורים לכל דבר ועניין ושבהם השחקן מתבקש לשלם מבלי לדעת באמת מה הוא יקבל בתמורה. יש להבדיל כמובן בין מיקרו-רכישות של דברים קוסמטיים (לדוגמה פורטנייט) לאלו שמשפיעים על הגיימפליי ועל ההתקדמות במשחק.
הרגולציה תמיד הייתה איטית מאד להתאים את עצמה לחידושים טכנולוגיים, ולכן כוחות השוק צריכים לעשות את העבודה: במשחק Shadow of War של WB מנגנון ההימורים הוסר לאחר כמה חודשים והמשחק Star Wars Battlefront II של EA שגם כלל מנגנון הימורים נתקל בהתנגדות צרכנית ומכר משמעותית פחות מהציפיות. שתי הדוגמאות הללו הן של משחקים מצויינים, שהצלחתם נפגעה בגלל פרקטיקות אנטי צרכניות. כמובן שמשחקי מולטי-פלייר עם Micro Transaction קיימים גם על הקונסולות, אבל ההבדל הוא שעל הקונסולות יוצאים גם משחקי סינגל-פלייר סופר איכותיים ובלעדיים להן. למעשה, אותם משחקי איכות שמתרכזים בקמפיין ארוך ומושקע לשחקן יחיד יוצאים כאקסקלוסיביים כאמצעי שיווקי למכירת הקונסולות שלהם, מה שכמובן לא קורה על פלטפורמת הפיסי הפתוחה.
אציין גם התפתחות חיובית בעולם הפיסי גיימינג והיא פתיחת חנות המשחקים החדשה של Epic, הלא היא המפתחת של התופעה החברתית פורטנייט, שמצטרפת לחנויות סטים, GOG, יופליי ואוריג'ין, אם לציין רק את הגדולות שבהן. ריבוי חנויות משחקי פיסי הוא דבר טוב לגיימרים ולו בגלל התחרות והנטייה של החנויות להציע המון מבצעים ואפילו מעת לעת משחקים חינם.

סיכום ותחזית

החברות הגדולות בשוק הגיימינג פועלות בסינוסואידה מוזרה שמונעת בדר"כ ע"י לחצים של בעלי המניות – אם החברה מצליחה אז בעלי המניות נוטים להתקשח ולהיות שמרניים יותר כדי לשמר את המצב הקיים מה שגורם לסטגנציה, אבל אם החברה פחות מצליחה בעלי המניות פתוחים יותר להשקעות ולרעיונות חדשים כדי לשנות את המצב הקיים מה שגורם להתפתחות והתקדמות.

אחרי ההצלחה העצומה של הפלייסטיישן 2, סוני יצאה שנה אחרי מתחרתה מיקרוסופט בהשקה יהירה ובעייתית עם הפלייסטיישן 3, מה שגרם לה לסיים את הדור השביעי בתיקו עם מתחרתה הצעירה מיקרוסופט (צעירה בתחום קונסולות המשחק כמובן) ובהפסד לנינטנדו. עם ההשקה המצוינת של הפלייסטיישן 4 והמשחקים הבלעדיים המדהימים שלה, סוני שוב עלתה על הסוס ושעטה קדימה לדומיננטיות ברורה בדור השמיני.
אבל עם ביסוס מעמדה כמובילת שוק, סוני עשתה ב 2018 כמה צעדים יהירים. היא סירבה להשתתף עם שאר הקונסולות במשחקי מולטי-פלייר – גישה שמשתנה לאט לאט בהתחלה עם פורטנייט ולאחרונה גם עם רוקט ליג, ובניגוד למיקרוסופט היא ממשיכה לסרב לאפשר תאימות לאחור עם דיסקים של משחקי פלייסטיישן 3/ 2/ 1. בנוסף, סוני לא קיימה את אירוע PSX השנתי שלה ב 2018 ואף הכריזה כי לראשונה היא לא תשתתף בתערוכת E3 – תערוכת המשחקים הגדולה בעולם – שתתקיים בקיץ 2019. ככל הנראה הכוונה היא ליצור מתח לקראת ההכרזה על ה PS5, אבל אם לשפוט על פי הלך הרוח, סוני מרשה לעצמה להשתכר מעט מאוויר הפסגות וזה עלול להיות בעוכריה.

אחרי ההצלחה המרשימה של האקסבוקס 360, מיקרוסופט פישלה עם ההשקה של האקסבוקס One והמחסור במשחקי סינגל-פלייר איכותיים ובלעדיים. אבל נראה כי היא ניגשת לעתיד בענווה ועם כמה צעדים בוני אמון צרכני, ובמיוחד התאימות המצוינת לאחור עם משחקי 360 והאקסבוקס המקורי והרכישה של כמה וכמה אולפנים נוספים לפיתוח משחקי AAA אקסקלוסיביים. האקסבוקס One X היא קונסולה איכותית מאד מבחינת חומרה והיא מריצה כמעט הכל טוב יותר מה PS4 Pro, ואם זו אינדיקציה לקונסולת הדור התשיעי של מיקרוסופט אזי יש לענקית מרדמונד סיכוי גבוה לתת פייט רציני לסוני ואף לנצח.
מיקרוסופט מיצבה את הפיסי כפלטפורמה משלימה לאקסבוקס כאשר מרבית משחקיה שהיו בעבר בלעדיים, כמו גירז אוף וור ופורזה הורייזון, יצאו גם לחנות ווינדוז. בנוסף, גיימרים על פיסי ראו איך ה One X מריצה את Red Dead Redemption 2 המרהיב ב 4K אמיתי, ואם משקללים את המצב הבעייתי של שוק הגיימינג פיסי כיום (ראו הסבר למעלה), רבים עשויים לעבור לקונסולות בכלל ולפלטפורמת האקסבוקס החדשה בפרט.

נינטנדו כהרגלה פועלת כאילו בוואקום ונהנית מעדת מעריצים סופר נאמנים ולקוחות רבים שמצאו בסוויץ' פיתרון גיימינג מצויין, ולכל הפחות מספק. כנראה שהסוויץ' "פרו" האיטרטיבית תוכרז פחות או יותר במקביל ל PS5 והאקסבוקס החדשה, אבל אני בספק אם היא תהיה בעוצמה אפילו של האקסבוקס One מ 2013. זה לא יספק גיימרים הארדקור, אבל הפתרון הנייד שמספקת הסוויץ' כנראה ימשיך להיות אטרקטיבי מספיק ובלעדי לנינטנדו מה שיעזור לה להמשיך במגמה החיובית שלה.

ולסיום, אני חייב להגיד כמה מילים על סטרימינג. נכון ל 2018 גוגל (Project Stream), מיקרוסופט (Project xCloud), אמאזון (Project Tempo), אפל, ובצורה מוגבלת גם אנבידיה (Geforce Now) וסוני (PS Now) ואפילו סמסונג (!) מתפעלות פלטפורמת סטרימינג בשלבים שונים של בשלות. תיאורטית, סטרימינג של משחקים אמור לנתק את הקשר בין המשחק לחומרה עליה הוא מוצג – כל עיבוד הוידאו מבוצע בענן ואילו מצד הגיימר יש צורך בעיקר באביזרי I/O (או קלט/פלט). בהערת אגב, ואם אשווה בין גיימינג לטלוויזיה, היינו צריכים לראות גם את רשת חנויות המשחקים הגדולה בעולם גיימסטופ מציעה שירותי סטרימינג כדי להשאר רלוונטית טכנולוגית, אבל היא לא רוצה/מסוגלת לעשות את זה ונראה שגורלה יהיה כגורל בלוקבסטרס…
מלבד החסם הברור של מהירות החיבור לרשת, ישנו חסם נוסף והוא התאמת המודל העסקי של שלוש חברות הגיימינג הגדולות לניתוק הזיקה בין החומרה (קונסולת המשחק) לתוכנה (המשחק). למיקרוסופט יהיה הכי קל להתאים את עצמה, לסוני יהיה קצת יותר קשה, אבל נינטנדו השמרנית תתנגד לשינוי הזה כמה שהיא רק תוכל. בכל מקרה, אני מעריך שלא נראה את הסטרימינג תופס נתח שוק משמעותי בקרוב, וזה יקרה לכל המוקדם רק לקראת סוף הדור התשיעי (מתישהו במחצית השניה של העשור הקרוב).