וונדר בוי נחשב באייטיז הקמע של סגה, יחד עם אלכס קיד, ועד להגעתו של מיודענו סוניק הקיפוד. אלא שמשחקי וונדר בוי לא פותחו ע"י סגה, וכפי שפירטתי בכתבה על משחקי ילד הפלא לפני עולם המפלצות אלו הם מהמקרים הסבוכים ביותר של זכויות יוצרים במשחקי וידאו שאני מכיר. אבל למרות הרקע העסקי הסבוך, משחקי "עולם המפלצות" של הסדרה הם ממשחקי הפלטפורמה-פעולה-תפקידים הטובים ביותר שיצאו. ועכשיו הם סוף סוף זמינים כולם באוסף אחד!
זהו הפריקוול לאחת מסדרות המשחקים האהובות עלי. סדרת דארקסיידרס עוסקת בארבעת פרשי האפוקליפסה – מלחמה (War), מוות (Death), זעם (Fury) ומדון (Strife). שלושת הפרשים הראשונים קיבלו משחקים משלהם, ועכשיו תורו של מדון. אלא שהמשחק הזה, בניגוד לשלושת המשחקים האחרים, אינו משוחק מגוף שלישי, אלא ממבט עילי איזומטרי שמזכיר קצת את דיאבלו, ואינו מתרכז בדמות אחת, אלא מצרף ל'מדון' את 'מלחמה' עם אפשרות לראשונה בסדרה למשחק קואופ שני שחקנים (לוקאלית או אונליין).
הכוונה המקורית של היוצרים של אל המלחמה, סטודיו סנטה מוניקה המהולל, היתה שקרייטוס ילחם ויחסל את הפנתיאון של האלים היווניים, הנורדיים והמצריים. מה שבסוף התפתח לסדרות משחקים נפרדות, כאשר God of War III בו עסקינן הוא פרק הסיום של הסדרה היוונית. משחק זה הוא השיא האפי של ששת משחקי "אל המלחמה" הראשונים שיצאו לפלייסטיישן 2, PSP ופלייסטיישן 3, והוא כנראה הטוב מכולם בסדרה המפוארת הזאת. בפרק החותם הזה קרייטוס משלים סוף סוף את המשימה שלו לחסל את הפנתאון של האלים היווניים, והוא עושה את זה בברוטאליות מרהיבה כמו שרק קרייטוס יודע לעשות.
נקמתו של שרדר הוא לדעתי מעין שיא של תקופת הרנסנס של משחקי הביטאמאפ, או איך שאני אוהב לקרוא להם "מכות רחוב", שאנו נמצאים בעיצומה כיום. לא כי המשחק הוא מעולה בצורה יוצאת דופן, אלא יותר בגלל כמות המכירות האדירה שלו (מליון עותקים תוך פחות מחודש!), במיוחד בהתחשב בכך שזהו משחק דו מימדי פיקסל ארטי בז'אנר שנחשב יחסית נישתי. אבל זה כנראה האפיל של צבי הנינג'ה.
כשהמשחק הזה יצא, כשנה לפני כתיבת שורות אלה, לא הייתי כל כך בעניין שלו כי הוא פשוט לא היה מספיק טוב. אבל כמו שקורה עם הרבה משחקים מהשנים האחרונות, במשך הזמן יצאו לו עדכונים שליטשו את המשחקיות, עד לגירסה 2.1.5 שהציגה גם דמות חדשה לשחק בה בנוסף לשלוש הדמויות המקוריות. לאחרונה גם הוכרז כי הסטודיו המפתח Hero Concept עובד כבר על משחק ההמשך, ולכן החלטתי שעכשיו הוא זמן מצויין לחזור ל Mayhem Brawler בגירסתו הסופית (כנראה) ולבדוק האם הוא שווה את זה.
כבר כתבתי על הסטודיו הבריטי Bitmap Bureau שמתמחה במשחקי ארקייד ארקיידיים במיוחד, כלומר משחקי פיקסל-ארט קשים וקצרים. הסטודיו התמקד עד היום בעיקר במשחקי יריות, אבל עם המשחק החדש שלהם "פיינל וונדטה" הם יצאו מהקופסה ויצרו משחק מכות רחוב ארקיידי כמו שהם יודעים לעשות – קצר ומאתגר.
הסטודיו הבריטי Bitmap Bureau נוסד ב 2016 ושם לו למטרה להתמחות במשחקי ארקייד במובן הכי קלאסי של המילה – משחקים עם פרזנטציה פיקסל-ארטית שאפשר לסיים תוך פחות משעה, אבל רק אם אתם טובים ממש בהם. מתוך המשחקים הראשונים של הסטודיו, בולטים במיוחד Xeno Crisis ו Battle Axe. שניהם משחקי יריות עם משחקיות, גרפיקה וסאונד הכי ארקייד-שנות-התשעים שתמצאו בים משחקי הניו-רטרו של השנים האחרונות.
בלאסטר מסטר היה אחד המשחקים המעוטרים ביותר על קונסולת השמונה ביט של נינטנדו. הוא יצא ב 1988 והיה חדשני בכך ששילב שני סגנונות גיימפליי: יריות-פלטפורמה עם טנק שיכול לקפוץ (שנקרא סופיה) ויריות-איזומטרי ממבט 3/4 עם טייס הטנק (שנקרא ג'ייסון), והכל במעטפת משחקיות מטרואידוואניה מצויינת. זה היה המשחק הראשון בסדרה ארוכה למדי, אבל גם היחיד שהיה טוב באמת… עד לריבוט המצוין שיצא ב 2017 כמשחק השקה לנינטנדו סוויץ'.
משחקי מאס אפקט בנו יקום עתידני מושקע ומפורט כל כך עד שהוא נותן פייט אפילו ליקום של סטאר טרק. הם גם מהמשחקים האימרסיביים ביותר ששיחקתי בהם אי פעם, למרות שהם לא בדיוק משחקי עולם פתוח. אבל לא רק העולם של מאס אפקט בנוי למשעי, גם סיפור העלילה הוא מפורט ומושקע ברמה הגבוהה ביותר. אותו סיפור שהסתיים בצורה ייחודית כל כך, עד שהיה נושא לדיונים אינסופיים (ובעיקר זעם) באינטרנט כשהמשחק השלישי יצא, עשר שנים לפני כתיבת שורות אלה.