בלספמוס 2 הוא המשך עלילתי ישיר של אחד ממשחקי המטרואידוואניה הטובים ביותר שיצאו בשנים האחרונות, ומתחיל בדיוק בנקודה שבה ה DLC האחרון הסתיים. בהתאם, הוא דומה לו מאד במשחקיות, בפרזנטציה האודיופונית והויזואלית, ובמיוחד מבחינת העולם האפל והמיוחד שבו הוא מתרחש. זהו משחק השנה 2023 של VGFreak, וכדי לקבל את מלוא החוויה אני מאד ממליץ לשחק בו מיד אחרי בלספמוס 1.
משחקי מטרואידוואניה זוכים בשנים האחרונות לעדנה מחודשת, משחקים כמו FIST עם הגרפיקה המרהיבה, Aggelos ה 8-ביטי, The Messenger המעולה ומעל כולם מונסטר בוי שזכה במשחק השנה 2018. כל אחד מהם הוא מיוחד בדרכו, וכך גם בלספמוס. למרות גרפיקת פיקסל ארט בסגנון 32 ביט (פלייסטיישן 1 וסגה סאטורן) מדובר כאן במטרואידוואניה עם עיצוב ואווירה מקוריים ואפלים במיוחד, שלא לומר מטרידים. הוא גם מושקע ממש מבחינת עלילה, והסיפורים המפורטים מאחורי דמויות, מקומות ואביזרים. ויחד עם מוזיקה אינסטרומנטלית אטמוספירית ויפהפיה, בלספמוס נותן חוויית משחק מיוחדת שמובטח שלא תשכחו הרבה זמן…
סטריידר היריו הוא מדמויות המשחקים היותר ידועות של קאפקום בשנות השמונים המאוחרות והתשעים המוקדמות. אבל הוא נותר קצת מאחור, למעט מספר מחוות (מוצלחות ככל שיהיו) במשחקי המכות המודרניים שלהם. למרות השורשים הקדומים שלה, יצאו סה"כ שלושה משחקים רשמיים בסדרה, ונראה שקאפקום לא ממש יודעים מה לעשות עם סטריידר כי הטרילוגיה הזאת יצאה במשך רבע מאה עם מרווחים של יותר מעשור בין משחק למשחק (!).
אבל אולי הסיבה לכך היא שסטריידר היריו היה פרויקט משותף של קאפקום עם חברת האמנות "מוטו קיקאקו" שעיצבה את הדמות והוציאה ספר מנגה בכיכובה, ולכן זכויות היוצרים הן מעט מסובכות.
חלק מהאהבה שלי למשחקי רטרו קשור גם בתרבות הפופ של שנות השמונים ובמיוחד סרטי האקשן של התקופה. סרטים כמו 48 שעות, נשק קטלני, טנגו וקאש, צמד לעניין, וסדרת הטלויזיה מיאמי מחלק מוסר. אלו היו סרטי אקשן בז'אנר ה Buddy Cop שמספרים את סיפורם של שני שוטרים, לרוב עם קווי אישיות שונים שמשלימים האחד את השני.
הרבה משחקי וידאו מאותה תקופה ניסו לחקות את הקולנוע ההוליוודי, ובנושא הזה אני ממליץ לקרוא את הכתבה שכתבתי על סרטי הבמאי וולטר היל. לא מפתיע אם כן שגם סרטי ה Buddy Cop קיבלו ביטוי באולמות הארקייד. ואולי המשחקים הידועים ביותר שניסו להעביר את החוויות הסינמטיות של הסרטים האלה היו אלו של סדרת Chase HQ של Taito.
FIST הוא מהמשחקים האלה שכשאתה רואה טריילר שלהם הוא כל כך מגניב שאתה מיד נדלק ורושם לעצמך שאתה חייב לנסות אותו. אבל כמו שקורה הרבה פעמים בעולם המדהים שלנו בו כל הזמן יוצאים משחקים חדשים, לקח לי זמן עד שהתפניתי אליו. מה שדרבן אותי היה ערוץ היוטיוב המעולה Bibo Gaming שהמליץ לא פעם על המשחק הזה, שפותח ע"י הסטודיו הסיני TiGames והופץ ב 2021 ע"י Bilibili. אז סוף סוף ניסיתי אותו, ולמרות שהוא באמת מגניב, יש בו גם כמה דברים מעצבנים.
וונדר בוי נחשב באייטיז הקמע של סגה, יחד עם אלכס קיד, ועד להגעתו של מיודענו סוניק הקיפוד. אלא שמשחקי וונדר בוי לא פותחו ע"י סגה, וכפי שפירטתי בכתבה על משחקי ילד הפלא לפני עולם המפלצות אלו הם מהמקרים הסבוכים ביותר של זכויות יוצרים במשחקי וידאו שאני מכיר. אבל למרות הרקע העסקי הסבוך, משחקי "עולם המפלצות" של הסדרה הם ממשחקי הפלטפורמה-פעולה-תפקידים הטובים ביותר שיצאו. ועכשיו הם סוף סוף זמינים כולם באוסף אחד!
בלאסטר מסטר היה אחד המשחקים המעוטרים ביותר על קונסולת השמונה ביט של נינטנדו. הוא יצא ב 1988 והיה חדשני בכך ששילב שני סגנונות גיימפליי: יריות-פלטפורמה עם טנק שיכול לקפוץ (שנקרא סופיה) ויריות-איזומטרי ממבט 3/4 עם טייס הטנק (שנקרא ג'ייסון), והכל במעטפת משחקיות מטרואידוואניה מצויינת. זה היה המשחק הראשון בסדרה ארוכה למדי, אבל גם היחיד שהיה טוב באמת… עד לריבוט המצוין שיצא ב 2017 כמשחק השקה לנינטנדו סוויץ'.
משחקי דיסני מבית סגה היו מלוטשים למשעי, בין היתר כי הם פותחו בשיתוף פעולה עם חברת דיסני עצמה. טירת האשליות היה הראשון שבהם, ועד היום הוא אחד ממשחקי הוידאו הידועים ביותר בכיכובו של מיקי מאוס. ב 2013 הוא זכה לרימייק מעולה שלמרות הגרפיקה הפוליגונית שלו, הוא עומד היטב במבחן הזמן הן במשחקיות והן בפרזנטציה, בדיוק כמו משחק הפיקסל ארט האגדי עליו הוא מבוסס.
פעם בכמה זמן יוצא משחק ניו-רטרו שמזכיר לי למה אני כל כך בעניין של רטרו גיימינג. Huntdown הוא משחק כזה. הוא משלב בצורה מושלמת בין משחקיות יריות/פלטפורמה קלאסית, גרפיקת פיקסל ארט עם פירוט ואנימציה מלוטשים למשעי, מוזיקת רטרו-ווייב מקורית מגניבה בטירוף, וסיפור/דמויות/עלילה שהופכים את המשחק הזה למוצר הכי "שנות השמונים" שאני חוויתי בשנים האחרונות.