Darksiders III – הפרשית האפוקליפטית

סקירות רבות של דארקסיידרס 3 ציינו כי הוא משחק טוב, אבל עם משחקיות קצת מיושנת ומחדש מעט מאד. וזה נשמע כמו משחק מתאים ממש לבלוג שאתם קוראים עכשיו 🙂 ובהתחשב בכך שמאד אהבתי את שני המשחקים הקודמים – ואפילו כתבתי עליהם כתבת "חובה לשחק" – הנה הסקירה שלי של Darksiders 3.

אין תגובות

משחק השנה 2019: Shovel Knight Treasure Trove – משחק הניו-רטרו של העשור

אביר האת הוא שיר הלל למשחקי הפלטפורמה על קונסולות השמונה ביט, ובעיקר הנינטנדו נס. הוא מציג גרפיקת "8 ביט" מעולה ומשמיע מוזיקת צ'יפטיון לא פחות ממדהימה. אם היה יוצא בסוף האייטיז, שאבל נייט היה בקלות תופס מקום בפנתאון משחקי ה NES הטובים ביותר, לצד המשחקים האגדיים מהם הוא שואב השראה, כמו: מגה מן 2, קאסטלוואניה, סופר מאריו 3, ודאק טיילס.

אין תגובות

קצר – Toki

טוקי הוא משחק ארקייד קלאסי וטיפוסי לתקופתו – סוף שנות השמונים. כלומר הוא: קצר, די קשה ועם מכניקת גיימפליי סטנדרטית של משחק פלטפורמה "קפיצה-ירייה" (מה שנקרא בלעז Run & Gun). אז מה מיוחד בו, ולמה הוא מקבל כתבה משלו?

אין תגובות

חובה לשחק: Aggelos

לאחרונה אנחנו חווים רנסנס של משחקי וונדר בוי – אחת מסדרות הרטרו האהובות עלי – עם משחקים מדהימים כמו מאנסטר בוי והרימייק היפהפה של "מלכודת הדרקון". שני המשחקים האלה לא רק שומרים על הגיימפליי ההדוק של המשחקים המקוריים, ואף משפרים אותו, הם גם נראים מדהים עם גרפיקת HD מרהיבה. אבל הארדקור רטרו גיימרים יעדיפו לפעמים פיקסלים גדולים ומוזיקת צ'יפטיון פשוטה… וכאן בדיוק נכנס אגלוס.

אין תגובות

משחק השנה 2018: Monster Boy

סדרת משחקי ילד הפלא – שנכון יותר לקרוא לה סדרת עולם המפלצות – זוכה לאחרונה לעדנה מחודשת, לשמחתי הרבה. מדובר בסדרת משחקים קלאסיים שמקורם באמצע שנות השמונים ושמהווים את אחד מעמודי התווך של ז'אנר הפלטפורמה הרפתקאות הידוע גם כ"מטרואידוואניה". לי אישית יש פינה חמה בלב למשחק עולם המפלצות 2 מ 1989 שיצא במערב בשם "ילד הפלא: מלכודת הדרקון" ולכן גם לרימייק היפהפה שלו שיצא ב 2017. אבל בסוף 2018 יצא ההמשך הרוחני ובעצם גם המעשי של מלכודת הדרקון – מנסטר בוי והממלכה המקוללת – וכבר אחרי פחות משעה של משחק התברר לי שזהו משחק השנה (2018) של VGFreak.

אין תגובות

ילד הפלא לפני עולם המפלצות

משחקי "עולם המפלצות" הם ממשחקי הפלטפורמה-פעולה-תפקידים הטובים ביותר שיצאו ועליהם כתבתי כתבה נפרדת. אבל לפני שוונדר בוי היה אביר מניף חרבות שנלחם בדרקונים הוא היה ילד מערות שמשליך גרזינים על שבלולים… 🙂  זה הסיפור של משחקי ילד הפלא לפני סדרת Monster World.

אין תגובות

על קיפודים ושרברבים – עלייתו של סוניק הקיפוד

מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים ועד לאמצע שנות התשעים חלשו שתי חברות עיקריות על שוק משחקי הוידאו – נינטנדו וסגה. הן היו מזוהות יותר מכל לפי הקונסולות (החומרה) שהן שיווקו ולפי ליין המשחקים הייחודיים להן, כך למשל בתחום משחקי התפקידים נינטנדו הציגה את סדרת זלדה ואילו סגה הציגה את פנטזי סטאר. בהתאם, בתחום משחקי הפלטפורמה התמיד-פופולארי לנינטנדו היה את מריו ולסגה היה את סוניק.

אין תגובות

חובה לשחק: The Messenger

אנחנו בעיצומו של רנסנס רטרו גיימינג – משחקים חדשים עם פיקסלים גדולים ומוזיקת צ'יפטיון יוצאים כל הזמן. הקסם שלהם הוא שהם מנסים לשחזר את משחקי קונסולות ה 8 וה 16 ביט יותר איך שהיינו מעדיפים לזכור אותם ופחות איך שהם רצו בפועל על הקונסולות הישנות. והנה בא עוד אחד, The Messenger (להלן: "השליח"), אבל עד כמה הוא טוב ועד כמה הוא מיוחד בים משחקי הניו-רטרו שיצאו בשנים האחרונות?

אין תגובות