פוקי ורוקי ("קיקי קאיי קאיי" ביפן) היא סדרת משחקים של טאייטו שהחלה בארקיידס עוד ב 1986 ועברה לקונסולות עם פורטים והמשכים שפותחו ע"י Natsume. פוקי היא מיקו (כוהנת מקדש שינטו) ורוקי הוא טנוקי (מעין דביבון יפני) שיוצאים להלחם במפלצות ושדים מהמיתולוגיה היפנית.
חלק מהאהבה שלי למשחקי רטרו קשור גם בתרבות הפופ של שנות השמונים ובמיוחד סרטי האקשן של התקופה. סרטים כמו 48 שעות, נשק קטלני, טנגו וקאש, צמד לעניין, וסדרת הטלויזיה מיאמי מחלק מוסר. אלו היו סרטי אקשן בז'אנר ה Buddy Cop שמספרים את סיפורם של שני שוטרים, לרוב עם קווי אישיות שונים שמשלימים האחד את השני.
הרבה משחקי וידאו מאותה תקופה ניסו לחקות את הקולנוע ההוליוודי, ובנושא הזה אני ממליץ לקרוא את הכתבה שכתבתי על סרטי הבמאי וולטר היל. לא מפתיע אם כן שגם סרטי ה Buddy Cop קיבלו ביטוי באולמות הארקייד. ואולי המשחקים הידועים ביותר שניסו להעביר את החוויות הסינמטיות של הסרטים האלה היו אלו של סדרת Chase HQ של Taito.
זהו הפריקוול לאחת מסדרות המשחקים האהובות עלי. סדרת דארקסיידרס עוסקת בארבעת פרשי האפוקליפסה – מלחמה (War), מוות (Death), זעם (Fury) ומדון (Strife). שלושת הפרשים הראשונים קיבלו משחקים משלהם, ועכשיו תורו של מדון. אלא שהמשחק הזה, בניגוד לשלושת המשחקים האחרים, אינו משוחק מגוף שלישי, אלא ממבט עילי איזומטרי שמזכיר קצת את דיאבלו, ואינו מתרכז בדמות אחת, אלא מצרף ל'מדון' את 'מלחמה' עם אפשרות לראשונה בסדרה למשחק קואופ שני שחקנים (לוקאלית או אונליין).
הסטודיו הבריטי Bitmap Bureau נוסד ב 2016 ושם לו למטרה להתמחות במשחקי ארקייד במובן הכי קלאסי של המילה – משחקים עם פרזנטציה פיקסל-ארטית שאפשר לסיים תוך פחות משעה, אבל רק אם אתם טובים ממש בהם. מתוך המשחקים הראשונים של הסטודיו, בולטים במיוחד Xeno Crisis ו Battle Axe. שניהם משחקי יריות עם משחקיות, גרפיקה וסאונד הכי ארקייד-שנות-התשעים שתמצאו בים משחקי הניו-רטרו של השנים האחרונות.
בלאסטר מסטר היה אחד המשחקים המעוטרים ביותר על קונסולת השמונה ביט של נינטנדו. הוא יצא ב 1988 והיה חדשני בכך ששילב שני סגנונות גיימפליי: יריות-פלטפורמה עם טנק שיכול לקפוץ (שנקרא סופיה) ויריות-איזומטרי ממבט 3/4 עם טייס הטנק (שנקרא ג'ייסון), והכל במעטפת משחקיות מטרואידוואניה מצויינת. זה היה המשחק הראשון בסדרה ארוכה למדי, אבל גם היחיד שהיה טוב באמת… עד לריבוט המצוין שיצא ב 2017 כמשחק השקה לנינטנדו סוויץ'.
טרילוגיית גירז אוף וור על האקסבוקס 360 הם אולי המשחקים ששיחקתי וסיימתי הכי הרבה פעמים. הסיבה היא לא רק בתצוגה היפהפיה של העולם האפוקליפטי הטראגי שנקרא סרה, או בפסקול הסינמטי האפי המלהיב. גם לא רק במשחקיות המצויינת שהמציאה מחדש את מכניקת המחסה, והפכה את חווית הגייפליי לממכרת במיוחד. הסיבה לכך שחזרתי שוב ושוב לטרילוגית גירז אוף וור היא החוויה הקולנועית האפית שהיא נותנת לשחקן מהרגע שהוא לוקח את השלט לידיים, דרך כל שלבי המשחקים וסרטוני הביניים ועד לסיומה.
פעם בכמה זמן יוצא משחק ניו-רטרו שמזכיר לי למה אני כל כך בעניין של רטרו גיימינג. Huntdown הוא משחק כזה. הוא משלב בצורה מושלמת בין משחקיות יריות/פלטפורמה קלאסית, גרפיקת פיקסל ארט עם פירוט ואנימציה מלוטשים למשעי, מוזיקת רטרו-ווייב מקורית מגניבה בטירוף, וסיפור/דמויות/עלילה שהופכים את המשחק הזה למוצר הכי "שנות השמונים" שאני חוויתי בשנים האחרונות.
אני לא החסיד הגדול ביותר של משחקי יריות (שוט'אמ אפ או שמאפים). אף פעם לא נמשכתי לגיימפליי שלהם ולא הבנתי מה העניין העלילתי בהם. מצד שני, אני מכיר בכך שאלו משחקי ארקייד מהז'אנרים המוקדמים ביותר בעולם הגיימינג, והמקור שלהם הוא עוד מתחילת שנות השישים (!) במשחק הארכיאולוגי Spacewar. מבין משחקי השמאפים ה"נסבלים" ביותר בעיני היו ה Cute’em Up – משחקי יריות בהירים וצבעוניים עם אויבים חמודים על הספקטרום ההזוי. וסדרת כותון היא ללא ספק מהידועות שבהם.
מנפרד טרנז היה חזק בסצינת הקומודור 64 הגרמנית בשנות השמונים. הוא השתתף בפיתוח פורט של R-Type ומשחק בשם Great Giana Sisters שהיה חיקוי לא רע בכלל של סופר מאריו. אבל משחקים אלו היו רק אימון לאחד המשחקים המרשימים ביותר שיצאו לקומודור 64 – טוריקן, שהפך במהירות למשחק קאלט למחשב המופלא הזה.