זהו הפריקוול לאחת מסדרות המשחקים האהובות עלי. סדרת דארקסיידרס עוסקת בארבעת פרשי האפוקליפסה – מלחמה (War), מוות (Death), זעם (Fury) ומדון (Strife). שלושת הפרשים הראשונים קיבלו משחקים משלהם, ועכשיו תורו של מדון. אלא שהמשחק הזה, בניגוד לשלושת המשחקים האחרים, אינו משוחק מגוף שלישי, אלא ממבט עילי איזומטרי שמזכיר קצת את דיאבלו, ואינו מתרכז בדמות אחת, אלא מצרף ל'מדון' את 'מלחמה' עם אפשרות לראשונה בסדרה למשחק קואופ שני שחקנים (לוקאלית או אונליין).

ג'נסיס פותח ע"י הסטודיו Airship Syndicate שנוסד ע"י ג'ו מאדוריירה שהיה אחד המקימים המקוריים של ויגי'ל, המפתחת של שני המשחקים הראשונים. ג'ו היה המנהל האמנותי של שני המשחקים הראשונים וכאן הוא הדירקטור, כך שאתם יודעים שהפיתוח היה בידיים הכי טובות.

כאמור מדובר בפריקוול לסדרה ובו 'המועצה החרוכה' שולחת את 'מלחמה' ואת 'מדון' לחקור ולעצור את תוכניותיו הזדוניות של לוציפר, שליט הגיהנום, ובדרך לחסל כמה מהשדים החזקים ביותר בגיהינום אשר משתפים פעולה איתו. ה'מועצה החרוכה' היא גוף מסתורי של שלושה ראשים אשר אמון לכאורה על שמירה על שיווי משקל בין גן עדן לגיהנום. ארבעת הפרשים הם חלק מעם ה"נפילים" שפתח במלחמה עם גן עדן, או אז 'המועצה החרוכה' הציעה להם יכולות עוצמתיות במיוחד אשר תמורתם הם נדרשו להשמיד את בני עמם ולעצור את כיבוש גן עדן, בשם השמירה על שיווי המשקל.
במהלך המשחק שני הפרשים יכירו האחד את השני, 'מדון' עם אופיו הקליל והמרדני ו'מלחמה' חסר הפשרות והנאמן למשימה, עם דיאלוגים די מעניינים שמאירים את האופי הייחודי של כל אחד מהם וגם את הדרך שבה הם מתמודדים עם ההיסטוריה האפלה שלהם. באמת שעלילת המשחק היא טובה הרבה יותר ממה שמשחק מסוגו אמור לקבל.

לכל משחק בסדרה יש אופי משלו – המשחק הראשון עם 'מלחמה' הוא בסגנון זלדה, המשחק השני עם 'מוות' הוא יותר עולם פתוח, המשחק השלישי עם 'זעם' הוא סגור וקשה יחסית בסגנון סולס-לייק ואילו הרביעי, בו עסקינן, עם 'מדון' ו'מלחמה' לגמרי שינה את הסגנון והגיימפליי למבט איזומטרי בסגנון דיאבלו. כאמור, בג'נסיס לראשונה אפשר לשחק שני שחקנים ביחד, למרות שגם לשחקן יחיד החוויה היא כיפית ממש עם אפשרות להחליף דמות בכל רגע.

כל משחקי דארקסיידרס בבסיסם הם משחקי פעולה-תפקידים עם שילוב של קרבות ופאזלים (הרבה יותר קרבות מפאזלים, יש לציין) ובניית הדמות עם שדרוגים ויכולות חדשות. משחקי דארקסיידרס גם מצטיינים במיוחד במבנה השלבים, שהוא תמיד מעניין ולפעמים אפילו ממש חכם. כל האלמנטים הללו קיימים בג'נסיס, כולל מבנה השלבים המאוזן שתמיד מרגיש בדיוק באורך הנכון.
הפאזלים לא קשים במיוחד, ומסתכמים בעיקר במציאת יכולות מסויימות וזיהוי המקומות שבהם אפשר להפעיל את היכולות הללו. דוגמה מעניינת לכך היא היכולת ש'מדון' מקבל במהלך המשחק ליצירת שערים לטלפורטציה בנקודות עם אייקון מסויים. אם שני השערים הם על הרצפה אז אפשר ליפול ולזנק מתוכם, ועם האינרציה להגיע גבוה יותר ויותר וכך להגיע למקומות גבוהים במיוחד.
עשרת השלבים הראשונים, מתוך 16 סה"כ, כוללים הרבה מקומות שניתן להגיע אליהם רק אם השגתם חפץ או יכולת מסויימת. לכן כדי לסיים את המשחק ב 100% (או לכל הפחות עם פרשים ממוקסמים) צריך לשחק כל אחד מהשלבים הללו לפחות פעמיים. העניין הוא שגם אם סיימתם את השלב כבר, כל פעם שתחזרו אליו, יחזרו הדיאלוגים וקטעי המעבר כאילו אתם משחקים בשלב בפעם הראשונה, וזה קצת הורס את ההמשכיות העלילתית.

משחקיות הקרבות של 'מלחמה' ושל 'מדון' היא שונה לגמרי. בעוד ש'מלחמה' הוא טנק עם התקפות קצרות ועוצמתיות באמצעות החרב שלו Chaoseater, 'מדון' משחק קצת כמו משחק יריות לשני סטיקים (Twin-Stick Shooter), ומעדיף לשמור על מרחק מהאויבים תוך שהוא יורה עליהם עם האקדחים שלו Mercy ו Redemption. אהבתי את העקביות כאן כי למי שזוכר בדארקסיידרס הראשון 'מלחמה' מקבל את Mercy כנשק משני, ובמשחק השני 'מוות' מקבל את Redemption. כאן יש לציין שהקרבות בג'נסיס, למרות נקודת המבט האיזומטרית, הם לא כמו בדיאבלו, אלא מרגישים כמו שאר הקרבות במשחקי דארקסיידרס, רק לא ממבט גוף שלישי. וזה לא דבר רע, נהפוך הוא.
לאחר שמורידים לאויב את מרבית מד החיים שלו אפשר לבצע תנועת "פיניש" לחסל אותו. תנועת הפיניש הזאת היא לחיצה אחת פשוטה על B (או עיגול בשלט הפלייסטיישן) שגורמת לפרש לחסל את האויב עם אנימציה מגניבה, ייחודית לכל סוג אויב. בזמן שאנימציית הפיניש מוצגת, הפרש הוא בלתי פגיע, אבל הקרבות הם לפעמים כאוטיים וקורה שהאנימציה מסתיימת בדיוק בתוך התקפה של אויב, או אז תחטפו את הנזק מבלי שיהיה אפשר להתחמק ממנו. לפעמים גם אנימציות פיניש מתבצעות לא בסנכרון עם האויב המחוסל, אבל זה קורה לעיתים נדירות ובשלבים עם תוואי לא אחיד, כמו לדוגמה בשלב הסערה (שלב 12). אלה דברים קצת מעצבנים, אבל לא מהותיים.

ג'נסיס הוא ללא ספק המשחק של 'מדון', אני שיחקתי כסינגל פלייר ובערך 70% מהזמן בחרתי בו. מצאתי שרוב הזמן 'מדון' יעשה את העבודה הטובה ביותר בצורה המהירה ביותר. מכל סוגי היריות שלו מצאתי את היריות הרגילות האפקטיביות ביותר וכנשק משני את הברקים שמשתרשרים על כמה אויבים אם הם קרובים מספיק. למשחק יש לפעמים באג כשאויבים יעמדו במקום ולא יתקפו עד שיתקרבו אליהם, ואת זה אפשר לנצל רק עם 'מדון' בזכות התקפות ארוכות הטווח שלו. לי זה הרגיש קצת זול, וכשזה קרה כמעט תמיד החלפתי ל"מלחמה" ותקפתי את האויב התקוע מקרוב כדי "לשחרר" אותו.

בניגוד לדארקסיידרס 3 שהיה בקלות המשחק הקשה ביותר בסדרה, ג'נסיס הוא משחק די קל ואני ממליץ לשחק בו ברמת קושי Hard ומעלה. יש לציין שרמת הקושי משפיעה רק על הקרבות, כי יש חלקים שדורשים קפיצות מפלטפורמה לפלטפורמה ובגלל זוית המבט האיזומטרית של המשחק הם יכולים להיות די מאתגרים ומתסכלים, או במקרה של אתגר ה"לווייתן" ב Void קשים ממש… אבל קטעי משחקיות הפלטפורמה הללו לא מופיעים בתכיפות והם לרוב אופציונליים.

למרות שמדובר במשחק ממבט איזומטרי, הוא עדיין שומר על האופי הויזואלי המיוחד של הסדרה שאני אוהב ממש, אם כי קצת הציק לי שהדמויות הן קטנות יחסית, אבל זהו אילוץ מובן של משחק מהסוג הזה. גם הסאונד הוא נפלא, המוזיקה מצויינת (במיוחד זו של הקרבות עם הבוסים) והאפקטים עוצמתיים ומעבירים את התחושה שאתם משחקים שני חבר'ה שהם לגמרי Badass.
אם נסכם, ג'נסיס הוא כנראה החוליה הפחות חזקה בסדרת דארקסיידרס, לכן הוא גם לא מקבל בכותרת "חובה לשחק:", אבל הוא עדיין משחק אקשן טוב שאני יכול בקלות להמליץ עליו לכולם, קל וחומר למעריצי הסדרה המצויינת הזאת.

!Go Play
דארקסיידרס ג'נסיס יצא על כל הקונסולות ולפיסי (סטים, אפיק ו GOG) במחיר מלא של $30 שגם לפני מבצעים הוא די הוגן למה שמקבלים.