אחת המפתחות האהובות עלי בשנים האחרונות היא "פרוייקט טנגו" – צוות מצומצם בחברת נצומי של מפתחים שנשארו ביחד עוד מימי הנינטנדו נס והסופר נינטנדו, ובשנים האחרונות מוציאים רימייקים של המשחקים שלהם מאותה תקופה. זהו הרימייק הרביעי שלהם אחרי Pocky & Rocky Reshrined, Ninja Warriors ו Wild Guns. מתוך ארבעה משחקים, שניים הם על נינג'ות! איזה כיף!

Shadow of the Ninja
צל הנינג'ה יצא ב 1990 על הנינטנדו נס ונקרא ביפן Kage "הסוכן האפל" ואילו באירופה ואוסטרליה "צל כחול". לא ברור למה השוני בשמות, אבל גם לוחמי הנינג'ה זכה לשם שונה בכל אזור, אז זה כנראה קטע מוזר של מחלקת השיווק בנצומי.
בכתבה שלי על משחק הניו רטרו Cyber Shadow כתבתי שהוא שילוב של שני משחקים, כשאחד מהם הוא Shadow of the Ninja על הנינטנדו נס. קראתי לו "משחק הנינג'ה השני שיצא לנינטנדו", כאשר המשחק הראשון הוא כמובן Ninja Gaiden. ההשוואה הזאת היא מאד במקום, כי מסתבר של"צל הנינג'ה" פותחה גם גירסה לגיימבוי, אבל היא יצאה בסוף בשם Ninja Gaiden Shadow כחלק מסדרת נינג'ה גאיידן (!).

בשנים 1990-1991 שהיו שלהי התקופה של קונסולת ה 8 ביט של נינטנדו, נצומי הוציאו כמה וכמה משחקים עם אותו סטייל גרפי ומכניקת גיימפלייה דומה. בין המשחקים הללו אפשר למצוא את: Power Blade, Dragon Fighter, Shatterhand וגם את Shadow of the Ninja.

צל הנינג'ה הציג עלילה גנרית מאד – משהו על דיקטטור אמריקאי בשם גארודה והצורך להתנקש בו… יש שתי דמויות לבחור מתוכן, נינג'ה בת (Kaede) ונינג'ה בן (Hayate), שחוץ משינויים קלים בתצוגה הן זהות לגמרי, אבל יש אפשרות לשני שחקנים בו זמנית, שזה מגניב ממש.
הנינג'ה שלכם יכול לרוץ ולקפוץ, להתלות מפלטפורמות (מסויימות) ולתקוף עם קטאנה, עם קוסאריגמה (שרשרת עם להב בקצה), או עם שוריקנים שמוצאים במהלך המשחק.
בניגוד לנינג'ה גאיידן שבו כל פגיעה מובילה למוות, כאן יש מד חיים, כולל לאוייבים שלא מחוסלים באבחת חרב אחת כמו בגאיידן. המשחק הוא פחות קשוח מנינג'ה גאיידן האגדי ברמת הקושי שלו, אבל זה ממש לא אומר שהמשחק הוא קל. למעשה אפשר בהחלט להגדיר את צל הנינג'ה כ NES-Hard, לא רק מבחינת הקרבות אלא גם מבחינת קטעי הפלטפורמות שיכולים להיות מאתגרים מאד.

Shadow of the Ninja Reborn
צל הנינג'ה ריבורן הוא הרימייק הראשון של פרוייקט טנגו שמתבסס על משחק נס ולא סופר נס, ולכן החידוש הגרפי כאן הוא הכי דרסטי. בשלושת המשחקים הקודמים שלהם ניתן בקלות לראות את הדמיון בספרייטים בין גרסאות המקור מהסופר נינטנדו לרימייקים המודרניים שלהם. מכיוון שהרימייק הזה הוא של משחק שיצא על קונסולת 8 ביט, הספרייטים שונו לאין היכר ואולי בגלל זה צל הנינג'ה הוא הרימייק "האמיתי" הראשון שלהם.
המשחק פותח כאמור ע"י פרוייקט טנגו בנצומי ומופץ ע"י ININ, שמתמחים בהפצות מחודשות ורימייקים של משחקי טאייטו משנות השמונים והתשעים.

המכניקה של שדרוג החרב השתמרה מהמשחק המקורי וזהו עדיין הנשק העיקרי. אבל בניגוד למשחק המקורי, הקוסאריגמה הרבה יותר שימושי כאן ואני השתמשתי בנשק הזה יותר מהחרב. עוד שינוי מהמשחק המקורי הוא נשקי המשנה. הפעם אפשר לאסוף לא רק שוריקנים, אלא המון נשקי משנה מגוונים, כמו: מכונת ירייה, אלות וחרבות ענקיות, להביור ועוד. מרבית נשקי המשנה הם באמת מגניבים, אבל למעט אולי מכונת הירייה, מצאתי אותם לא שימושיים במיוחד והסתמכתי בעיקר על הקוסאריגמה.
המשחקיות לוטשה ושופרה גם היא, אבל שמרה על האתגר, במיוחד אם בוחרים ברמת הקושי הקשה. צל הנינג'ה, כמו הרימייקים הקודמים של פרויקט טנגו, הוא משחק ארקיידי מאתגר אבל הוגן. החלקים הקשים בו הם בעיקר קטעי הפלטפורמות בשלבים המאוחרים שלו ופחות הבוסים, ואפשר לסיים אותו ברמת הקושי הרגילה באחר צהריים אחד.

מכניקת הקרבות כאן היא משוכללת הרבה יותר ממה שצפוי ממשחק ארקיידי קצר שכזה. אפשר במהלך המשחק למצוא שדרוגי כח שמשפיעים הן על החרב ע"י הארכת הטווח שלה, והן על הקוסאריגמה ע"י הגדלת העוצמה שלו. כשלוקחים שדרוג כזה אז מופיע חץ קטן על מד החיים שמסמן מתי הוא יעלם, ואם לוקחים שדרוג נוסף אז אמנם עוצמת ההתקפות לא עולה אבל החץ מוסט עוד שמאלה, מה שמאפשר לכם להפגע עוד פעמיים עד ששדרוג הכח נעלם. בנוסף, יש גם מכניקת "פוגו" (עם החרב כלפי מטה, בסגנון דאק-טיילס) שאפשר לשרשר אותה כל עוד בכל נחיתה פוגעים במשהו.
ד"א מכניקת הקפיצות מקירות כוללת גם אפשרות של ריצה על קירות (!) אם לוחצים מהר על כפתור הקפיצה, ולבסוף המשחק גם כולל מנגנון התחמקות למרות שפחות השתמשתי בזה.

כל המנגנונים האלה משתלבים למשחקיות עמוקה ומעניינת שמקבלת ביטוי במיוחד כשמשחקים במוד Time-Attack שבו המטרה היא לסיים כל שלב בזמן הקצר ביותר. מבחינת המגוון המטורף של נשקי המשנה, זה הרגיש לי יותר Gotta Catch ’Em All מכל דבר אחר…

על פי מיטב המסורת של פרוייקט טנגו הפרזנטציה הפיקסל-ארטית היא פשוט יפהפיה, גם בגרפיקה וגם בסאונד. הרקעים עשירים ומפורטים, כמו גם האנימצייה של הספרייטים, שהיא חלקה מאד ומזכירה לי קצת את הסרטונים של פול רוברטסון. המוזיקה גם היא מאד רטרו-פנטסטית 🙂 ויצאה כמובן גם כפסקול נפרד.
פרוייקט טנגו שוב מוכיחים את מקומם בשורה הראשונה של מפתחי משחקי הניו-רטרו יחד עם M2 האגדיים.

צל הנינג'ה הוא ממתק רטרו, ויזואלית ואודיופונית, וכולל מכניקות גיימפליי עמוקות להפליא. למרות קוצרו הארקיידי (ואולי בעצם בזכותו) וקפיצות הקושי בשלבים המאוחרים יותר שלו, אני מאד ממליץ עליו, במיוחד לרטרו-גיימרים אבל לא רק.

!Go Play
המשחק המקורי על הנס הוא קל מאד להרצה על אמולטורים או כל קונסולת רטרו ניידת.
הרימייק יצא על כל הקונסולות ועל הפיסי (סטים בלבד) במחיר $20. שזה בהחלט שווה למי שבקטע של חוויות ארקיידיות מאתגרות ומושקעות להפליא מבחינת פרזנטציה וגיימפליי.