אדוני האופל הוא הטייק של קאסטלוואניה לטרנד משחקי אל המלחמה של סוף שנות ה 2000 ותחילת ה 2010. משחקים כמו דארקסיידרס של THQ, ביונטה המדהים של סגה, האינפרנו של דאנטה של EA, ומעל כולם כמובן גאד אוף וור 3 על הפלייסטיישן 3. כל המשחקים האלה, כמו גם אדוני האופל, עוסקים במיתולוגיות דתיות (ובמיוחד נוצריות, למעט גאד אוף וואר כמובן שעוסק במיתולוגיה היוונית).
Lords of Shadow ישב אצלי בבקלוג שנים, ולא נגעתי בו כי קיבלתי את הרושם מהפידבקים אונליין שהוא די בינוני. טעות טעות טעות! מדובר במשחק מצויין ומהמרשימים ביותר בז'אנר שאני כל כך אוהב.

המפתחים
סה"כ יצאו שלושה משחקים בסאגת אדוני האופל, שתוכננו להיות איתחול של סדרת קאסטלוואניה. שלושתם פותחו ע"י הסטודיו הספרדי MercurySteam, שפיתח כעבור כמה שנים עבור נינטנדו גם שני משחקי מטרואיד: הרימייק של מטרואיד 2 ל 3DS ומטרואיד Dread לסוויץ'. לכן אם חושבים על זה, MercurySteam הם בעצם הסטודיו הכי מטרואידוואניה שיש 🙂 וכמו במשחקי מטרואיד שלהם, גם במשחקי קאסטלוואניה מרגישים את האהבה והכבוד שהמפתחים רוחשים למשחקים המוקדמים בסדרות האלה.

Lords of Shadow יצא ב 2010, ההמשך הישיר שלו Mirror of Fate יצא ב 2013 (והיה פלטפורמר קאסטלוואניה קלאסי שיצא גם על הנינטנדו 3DS) ואילו ההמשך ה"מלא" שלו Lords of Shadow 2 יצא ב 2014, לא היה כל כך טוב (ראו ראיונות עם המפתחים, כאן וכאן), ועד כתיבת שורות אלה זהו משחק הקאסטלוואניה הרשמי האחרון שיצא ע"י קונאמי!
אמנם המפיק האגדי של משחקי קאסטלוואניה קוג'י איגרשי לא הפיק את המשחקים הללו, אבל מפיק אגדי אחר של קונאמי דווקא כן. הידאו קוג'ימה, היוצר של סדרת מטאל גיר, עזר בהפקת אדוני האופל! ואולי בגלל מעורבותו של קוג'ימה מדובר במשחקים אפיים וסינמטיים במיוחד.
יצויין כי גם איגרשי וגם קוג'ימה ברחו מקונאמי ב 2014 וב 2015 בהתאמה.
בכתבה זו אתמקד במשחק הראשון בסאגה.

העלילה
גיבור הסיפור הוא גבריאל בלמונט, אביר מסדר 'אחוות האור' – מסדר של פאלדינים (אבירים קדושים) שמטרתם להגן על החפים מפשע מפני כוחות האופל. בשנת 1047 העולם החל להדרדר לחושך ומפלצות החלו להופיע בכל מקום, או אז הפאלדינים החלו לצאת למשימות הגנה על בני האדם. בזמן אחת ממשימותיו של גבריאל, אשתו מארי נרצחה ע"י אחד מיצורי האופל. כשגבריאל מגלה זאת, הוא יוצא למסע להשיג את 'מסכת האל' שבעזרתה הוא מתכוון להחזיר את מארי לחיים. אלא שהוא מגלה כי מסכת האל נשברה לשלושה חלקים שמוחזקים בידי שלושת אדוני האופל, אשר בגללם בכלל העולם חווה את התפרצות המפלצות.

כאמור, מבחינה עלילתית משחקי אדוני האופל הם בעצם איתחול של סדרת קאסטלוואניה, הידועה לשמצה בסיבוכים הכרונולוגיים שלה (בדומה לתסבוכת הכרונולוגית של משחקי זלדה), אבל תרשו לי לנסות בכל זאת לעשות קצת סדר:
לפני מותה, מארי ילדה את בנו של גבריאל, טרבור בלמונט אשר לימים ייקרא אלוקארד, והוא הגיבור של 'סימפוניית הלילה', אולי משחק הקאסטלוואניה הטוב ביותר בכל הזמנים. אלוקארד יתחתן עם סיפה אשר תלד את סיימון בלמונט, שהוא הגיבור של משחקי קאסטלוואניה על הנס והסופר נס. סיימון יתחתן עם סלנה ואחד מצאצאיהם יהיה ריכטר בלמונט שיהיה הגיבור של 'מעגל הדמים' (ובמידה מסויימת גם של 'סימפוניית הלילה').
עפ"י גירסאות מסויימות של עץ המשפחה של משפחת בלמונט, לגבריאל ומארי נולד בן נוסף בשם ליאון, אשר אחד מצאצאיו הוא כריסטופר בלמונט, הגיבור של משחקי קאסטלוואניה על הגיימבוי והרימייק המעולה בסדרת Rebirth של קונאמי.
יצויין כי שלושת משחקי 'אדוני האופל' מהיותם ריבוט של הסדרה, הם טיימליין נפרד משאר משחקי קאסטלוואניה. הקישור שלהם עם שאר הדמויות והמשחקים בסדרה נחשב אלטרנטיבי ע"י רוב מעריצי הסדרה, ולא "קאנון רשמי".

הפרזנטציה
הגרפיקה של Lords of Shadow היא מדהימה, אפילו עשור וחצי אחרי שהוא יצא. אמנם מדובר במשחק שיצא על הדור השביעי של הקונסולות (אקסבוקס 360 ופלייסטיישן 3), אבל הגרפיקה שלו עדיין נראית מצויין, ולפרקים ממש עוצרת נשימה! המשחק הזה הוא דוגמה מעולה לכך שאם משקיעים בעיצוב האומנותי של הסביבה, הרקעים והתאורה, ויורדים לפרטי פרטים בנכסים הגרפיים, בעיצוב ובאנימציה של הדמויות והאויבים, אז מצליחים להוציא משחק שעומד במבחן הזמן מבחינה ויזואלית, גם אם תוכנן לרוץ על חומרה ישנה.
דוגמאות לרמת הפרזנטציה הגבוהה אפשר לראות בתפאורות היפהפיות של השלבים: היערות מלאי הצמחייה, אתרי העתיקות המרהיבים, הטירות העצומות המפורטות להפליא. אבל אלו הם הדברים הקטנים יותר שהרשימו אותי באמת, לדוגמה: העכברושים שמטיילים בטירת הערפדים. או ה'ווארג', מעין זאב ענקי שנתקלים בו כבר בדקות הראשונות של המשחק, וכשרוכבים עליו רואים שהוא מזיל ריר שמטפטף מהמלתעות שלו.
דרך אגב, אני שיחקתי על פיסי לא חזק במיוחד, ועדיין הוא הצליח בקלות להריץ את המשחק ברזולוציית 4K מרהיבה ובקצב פריימים 60fps חלק. אכן, הגירסה לפיסי היא ללא ספק הדרך הטובה ביותר להינות מה Hidden Gem הזה!

החוויה הסינמטית המרהיבה של אדוני האופל מושלמת עם המוזיקה המדהימה של המלחין הספרדי אוסקר אראוז'ו, אשר זכה בשבחים רבים על עבודתו כאן. ואולי מעל הכל – הקריין הוא לא אחר מאשר סר פטריק סטיוארט (!) שגילם בין היתר את ז'אן לוק פיקארד, הקפטן האגדי ממסע בין כוכבים הדור הבא, ואת צ'ארלס אקסבייר, מנהיג האקס-מן.
אכן, קונאמי לא חסכו כאן, וזה ניכר.

המשחקיות
הגיימפליי הוא לינארי, ומאד "אל המלחמה". המצלמה קבועה וההתקפות מזכירות את אלו של קרייטוס מהסאגה היוונית שלו. הרבה טקטיקות והתקפות נלקחו הישר מסדרת הדגל של סטודיו סנטה מוניקה, לרבות התקפות היקפיות לפגיעה בכל האויבים סביבך והתנועה הבסיסית (והכל כך שימושית) של תפיסת אויבים קטנים וחיסולם בלחיצת כפתור. לשמחתי המשחק גם כולל את התנועה החביבה עלי של הדיפה באמצעות חסימה ברגע האחרון (Parry). כמו תמיד, גם כאן זו תנועה מאד מספקת והמשחק הוא נדיב למדי במרווח חלון הזמן שהוא נותן להפעיל אותה. רק שימו לב להתקפות הזוהרות, אותן לא ניתן להדוף.

כמובן, וברוח התקופה, יש גם לא מעט Quicktime Events שמצריכים את השחקן ללחוץ על כפתור התקפה בעיתוי מדוייק, או ללחוץ מהר על אחד מארבעת הכפתורים העיקריים. אבל משום מה, תמיד הייתי סבלני לאספקט המשחקיות הזה, והוא אף פעם לא ממש העיק עלי כמו על אחרים.
עוד אספקט גיימפליי של משחקי האקאנסלאש מאותה תקופה הוא המצלמה הקבועה, שפעמים רבות לא מאפשרת לראות את כל האויבים בזירה, מה שעלול להיות קצת מתסכל. אבל הבעיה הזאת מופיעה ברוב המשחקים הדומים לרבות במשחקי הדגל של הז'אנר – God of War.

אדוני האופל מאפשר במהלך המשחק ללמוד המון סוגי התקפות מיוחדות וקומבואים, ובין היתר גם תנועות מיוחדות לסוגי קסמים. יש שני סוגי קסמים – אור וצל – וכדי להפעיל אותם צריך ללחוץ על כפתור ואז גבריאל יזהר באור כחול או אדום בהתאמה. משך הזמן של פעולת הקסמים תלוי במד מיוחד לכל סוג. בכל מקרה, יש כאן באמת המון קומבואים, ואני מצאתי את עצמי רוב הזמן משתמש באותן 3-4 תנועות.

ובגלל שמדובר במשחקי קאסטלוואניה, יש גם נשקי משנה. אמנם גרזן ההטלה המפורסם לא מופיע כאן, אבל כן מופיעים נשקים אחרים, כמו: סכינים מוכספים (אפקטיבים במיוחד נגד אנשי זאב), בקבוקוני מים קדושים (אפקטיבים במיוחד נגד ערפדים ואל-מתים), קריסטל שהוא מעין סופר-מג'יק שמזמן שד (מגניב ממש!), ופיות (שאמורות להטריד אויבים ולמנוע מהם מלתקוף אותך)… לא מצאתי את הפיות אפקטיביות במיוחד, אבל אהבתי שכשמוציאים פיה כשיש אויב מפחיד במיוחד, כמו לדוגמה הקצב במטבח טירת הערפדים, היא עושה קול מפוחד וחוזרת מיד חזרה לבקבוק 🙂 עוד דוגמה לשימת הלב לפרטים הקטנים.

הפאזלים מרבית הפעמים די קלים, אבל יש יותר מסובכים, לדוגמה אלו עם שלושת המעגלים… הרבה פאזלים הם מעין שאלות פסיכומטרי של מיקום מתגים שמופעלים עם קסם אור וצל. ואחד הפאזלים הוא אפילו משחק שחמט ערפדים, עם חוקים מיוחדים משלו שהיה כיפי ממש, וחבל שהוא הופיע רק במקום אחד במהלך המשחק.

הבוסים די מעניינים אבל (וברוח התקופה) לא באמת קשים. יש כמה בוסים מגניבים ממש כמו גבירת העורבים, וכאלה שהם קלים יחסית עם שטיק די פשוט. לדוגמה, האביר המוכסף לקראת סוף המשחק שקל מאד לחסל אותו עם חסימות והדיפות בעיתוי הנכון. אבל יש גם בוסים פחות מעניינים, כמו הערפדית שהמשחק בונה ציפייה לקרב נגדה אבל בסוף הוא לינארי למדי.
והטיפ שלי לבוס האחרון – תחסכו 25 אלף נקודות למג'יק Ultimate Shadow ופשוט תספימו אותו (;

!Go Play
אדוני האופל יצא על האקסבוקס 360 והפלייסטיישן 3 ולשמחתי הרבה גם על הפיסי (סטים בלבד). בניגוד לפלייסטיישן, גירסת האקסבוקס ניתנת למשחק על כל קונסולה באמצעות תוכנית התאימות לאחור של אקסבוקס. אבל הגירסה הטובה ביותר ללא ספק היא על הפיסי, כאשר אפילו מחשב גיימינג צנוע יכול להריץ אותה ברזולוציה 4K ו 60 פריימים לשנייה, מה שגורם למשחק היפהפה הזה להיראות במיטבו.