קאסטלוואניה – סאגת אדוני האופל – Lords of Shadow

אדוני האופל הוא הטייק של קאסטלוואניה לטרנד משחקי אל המלחמה של סוף שנות ה 2000 ותחילת ה 2010. משחקים כמו דארקסיידרס של THQ, ביונטה המדהים של סגה, האינפרנו של דאנטה של EA, ומעל כולם כמובן גאד אוף וור 3 על הפלייסטיישן 3. כל המשחקים האלה, כמו גם אדוני האופל, עוסקים במיתולוגיות דתיות (ובמיוחד נוצריות, למעט גאד אוף וואר כמובן שעוסק במיתולוגיה היוונית).
Lords of Shadow ישב אצלי בבקלוג שנים, ולא נגעתי בו כי קיבלתי את הרושם מהפידבקים שהוא קיבל אונליין שהוא בינוני. טעות טעות טעות! מדובר במשחק מצויין ומהמרשימים ביותר בז'אנר שאני כל כך אוהב. תרשו לי להרחיב.

סגור לתגובות על קאסטלוואניה – סאגת אדוני האופל – Lords of Shadow

משחק השנה 2023: Blasphemous II

בלספמוס 2 הוא המשך עלילתי ישיר של אחד ממשחקי המטרואידוואניה הטובים ביותר שיצאו בשנים האחרונות, ומתחיל בדיוק בנקודה שבה ה DLC האחרון הסתיים. בהתאם, הוא דומה לו מאד במשחקיות, בפרזנטציה האודיופונית והויזואלית, ובמיוחד מבחינת העולם האפל והמיוחד שבו הוא מתרחש. זהו משחק השנה 2023 של VGFreak, אבל כדי לקבל את מלוא החוויה אני מאד ממליץ לשחק בו מיד אחרי בלספמוס 1.

סגור לתגובות על משחק השנה 2023: Blasphemous II

חטאים, אשמה וחילול הקודש – Blasphemous

משחקי מטרואידוואניה זוכים בשנים האחרונות לעדנה מחודשת, משחקים כמו FIST עם הגרפיקה המרהיבה, Aggelos ה 8-ביטי, The Messenger המעולה ומעל כולם מונסטר בוי שזכה במשחק השנה 2018. כל אחד מהם הוא מיוחד בדרכו, וכך גם בלספמוס. למרות גרפיקת פיקסל ארט בסגנון 32 ביט (פלייסטיישן 1 וסגה סאטורן) מדובר כאן במטרואידוואניה עם עיצוב ואווירה מקוריים ואפלים במיוחד, שלא לומר מטרידים. הוא גם מושקע ממש מבחינת עלילה, והסיפורים המפורטים מאחורי דמויות, מקומות ואביזרים. ויחד עם מוזיקה אינסטרומנטלית אטמוספירית ויפהפיה, בלספמוס נותן חוויית משחק מיוחדת שמובטח שלא תשכחו הרבה זמן…

סגור לתגובות על חטאים, אשמה וחילול הקודש – Blasphemous

המשחקים האבודים של קונאמי

גראדיוס, קונטרה וקסטלוואניה היו המותגים החזקים ביותר של קונאמי בתקופת קונסולות ה 8 וה 16 ביט בשנות השמונים והתשעים. אבל בסוף הניינטיז הסדרות האלו ירדו מגדולתן בעיקר בגלל מעבר לא הכי מוצלח לגרפיקת 3D מבוססת פוליגונים. אלא שבסוף שנות ה 2000 הוציאה קונאמי משחקים חדשים בסדרות הללו כמשחקי ניו-רטרו בסגנון פיקסל-ארטי (!) רק כדי להעלים אותם לעד פחות מעשר שנים אחר כך…

אין תגובות

חובה לשחק: Curse of the Moon 1 & 2

משחק הפיקסל ארט הזה היה אחד המטרות בקמפיין הקיקסטארטר המפורסם של קוג'י איגארשי, Bloodstained. זהו המותג החדש של איגארשי שאמור להיות הממשיך הרוחני של סדרת Castlevania שנמצאת עדיין בידי של קונאמי (שלא עושה איתה יותר מדי). קללת הירח יצא באמצע 2018 כשנה לפני המשחק הראשי Ritual of the Night והיה מעין פריקוול שלו. רבים טענו שהוא אפילו טוב יותר מהמשחק הראשי. הוא כל כך הצליח, עד ששנתיים אחר כך, באמצע 2020 יצא Curse of the Moon 2.

אין תגובות

חובה לשחק: Rondo of Blood ו Symphony of the Night

קאסטלוואניה – הסאגה הלא נגמרת על דרקולה ומשפחת בלמונט, שהחלה בשנות השמונים כשקונאמי עוד היתה חברת משחקי וידאו מעולה ונערצת. רבים טוענים שהסדרה הגיעה לשיאה באמצע שנות התשעים עם המשחק Symphony of the Night (סימפוניית הלילה) שהציג לראשונה עולם פתוח שאיפשר לשחקן לחקור את הטירה העצומה של דרקולה בצורה חופשית ולא לינארית. אלא שלדעתי המשחק שהביא את הסידרה הזו לשיא היה דווקא קודמו שבמשך כמעט עשור וחצי ניתן היה להשיג אך ורק ביפן ואך ורק על קונסולת הפיסי אנג'ין סידי – אקומז'ו דראקולה אקס Rondo of Blood (מעגל הדמים).

אין תגובות

צנזורה מערבית על משחקים יפניים – חלק 1

באייטיז ובניינטיז תעשיית משחקי הוידאו התרכזה בעיקר ביפן. המשחקים פותחו בחברות יפניות, ע"י מפתחים יפנים ועבור גיימרים יפנים. אם וכאשר המשחקים שוחררו לשווקי המערב בארה"ב ובאירופה הם עברו תהליך של תרגום. בתהליך זה עברו הרבה משחקים ריטוש וצנזור עמוקים, בעיקר בכל מה שקשור בדת ובמין. בפוסט זה ניסיתי להציג  משחקים ידועים שעברו צנזורה, והגעתי למסקנה המתבקשת שאם הדבר מתאפשר – כמעט תמיד כדאי לתת עדיפות לגירסה היפנית.

אין תגובות