חובה לשחק: Sea of Stars

מהמפתחים שהביאו את The Messenger (השליח) המעולה – הסטודיו הקנדי Sabotage – מגיע משחק תפקידים צבעוני ומרהיב שמזכיר את המשחקים בז'אנר על הסופר נינטנדו, רובם מבית Square Enix. הוא קיבל השראה במיוחד מכרונו טריגר, Secret of Mana, וסופר מריו RPG (שקיבל לאחרונה רימייק מצויין לסוויץ'). הוייב הרטרואי אבל גם הסופר נגיש של המשחק הפך אותו בשבילי לחוויית גיימינג קסומה ממש. בכתבה זו אנסה להסביר למה.

סגור לתגובות על חובה לשחק: Sea of Stars

החלום ושברו – התעוררותו של לינק

סדרת זלדה כוללת עשרות משחקים שבכולם כמעט יש מוטיבים מוכרים שחוזרים שוב ושוב. במובן הזה, התעוררותו של לינק הוא מיוחד כי המקום והדמויות שבו הן חד פעמיות ומעולם לא חזרו שוב באף משחק זלדה אחר. זהו מהמשחקים המוקדמים בסדרה, הוא כולה המשחק הרביעי, והשלישי סה"כ עם משחקיות ממבט איזומטרי (זלדה 2 היה פלטפורמר). התעוררותו של לינק יצא בשלוש גירסאות: במקור לגיימבוי ב 1993, חמש שנים אחר כך בגירסה צבעונית על הגיימבוי קולור, ולבסוף ב 2019 לסוויץ' כרימייק יפהפה.

סגור לתגובות על החלום ושברו – התעוררותו של לינק

פייבל – הניסיון של אקסבוקס להתחרות בזלדה

פייבל היה הניסיון של מיקרוסופט ליצור "זלדה לאקסבוקס" – סדרה של משחקי פעולה-תפקידים לאקסבוקס המקורי. זה היה המשחק הראשון בטרילוגיה והוא הבטיח משחקיות חסרת תקדים, הן מבחינת האינטראקציה הדינאמית עם העולם והן מבחינת הקוסטומיזציה של דמות הגיבור. למעשה, ההבטחות המעט מופרכות הללו היו הדברים שהפכו את המשחק למפורסם כל כך. ההבטחות, נחדד, פחות מימושן במשחק בפועל…
דרך אגב, פייבל "המקורי" יצא ב 1996 על הפיסי, והוא היה RPG עם משחקיות Point & Click אבל הוא לא קשור בשום אופן לפייבל על האקסבוקס.

סגור לתגובות על פייבל – הניסיון של אקסבוקס להתחרות בזלדה

משחק השנה 2012: טרילוגיית מאס אפקט

משחקי מאס אפקט בנו יקום עתידני מושקע ומפורט כל כך עד שהוא נותן פייט אפילו ליקום של סטאר טרק. הם גם מהמשחקים האימרסיביים ביותר ששיחקתי בהם אי פעם, למרות שהם לא בדיוק משחקי עולם פתוח. אבל לא רק העולם של מאס אפקט בנוי למשעי, גם סיפור העלילה הוא מפורט ומושקע ברמה הגבוהה ביותר. אותו סיפור שהסתיים בצורה ייחודית כל כך, עד שהיה נושא לדיונים אינסופיים (ובעיקר זעם) באינטרנט כשהמשחק השלישי יצא, עשר שנים לפני כתיבת שורות אלה.

סגור לתגובות על משחק השנה 2012: טרילוגיית מאס אפקט

רשומות Ys – הספר הראשון והשני

Ys היא סידרת jRPG (משחקי תפקידים יפניים) הארוכה ביותר אחרי Final Fantasy אך החשיפה שלה זכתה במערב היא קטנה משמעותית. וזה קצת לא פייר, כי לסידרת הדגל של Nihon Falcom יש אווירה ייחודית ומעניינת והמשחקים שלה מצליחים לשאוב את השחקן לתוך עולם פנטסטי ולהיקשר לסיפור ולדמויות. הקסם הזה היה קיים עוד מתחילת הסדרה בסוף שנות השמונים, תקופה שרבים טוענים שהיתה תור הזהב של Nihon Falcom. בכתבה זו אתמקד בגירסת הטורבוגרפיקס סידי (פיסי אנג'ין סידי ביפן) של שני המשחקים הראשונים Ys Book I & II.

אין תגובות

מפוקסלים בתלת מימד – 3D Dot Game Heroes

לא, זה לא מיינקראפט… משחק הפלייסטיישן 3 האקסקלוסיבי הזה עם השם המוזר היה אחד המשחקים הראשונים שרכשתי כשהשגתי לעצמי את הקונסולה. כרטרו-גיימר קסם לי שהוא שמר על המכניקות של משחקי האקשן RPG מסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. למעשה, 3D Dot Game Heroes (או בקיצור 3DGH) הוא משחק 2D אקשן RPG לכל דבר ועניין רק עם פרזנטציית 3D פוליגונית – במקום פיקסלים יש כאן ווקסלים (פיקסלים תלת מימדיים דמויי קוביות).

אין תגובות

לוחם גרזן הזהב – זלדה על המאסטר סיסטם

לוחם גרזן הזהב הוא ספין אוף של משחק ה"האקנסלאש" הארקיידי הגדול מכולם – גולדן אקס. הוא יצא אך ורק על הסגה מסטר סיסטם והיה אחד ממשחקי הדגל של סגה בערוב ימיה של הקונסולה. הייעוד שלו היה לתת לסדרת גולדן אקס פרק RPG עם משחקיות שלקחה השראה ממשחקי זלדה. וללא ספק הוא השיג את זה היטב.

אין תגובות

קצר – Evoland

הקטע עם רטרו גיימרים הוא שאנחנו נוסטלגיים, בוא נאמר יותר מהממוצע. אם זו גרפיקת פיקסלים ענקיים או פוליגונים ענקיים, זה עניין של טעם וגיל. אבל מה אם אני אגיד לכם שיש משחק שיספק את איטץ' הנוסטלגיה שלכם גם אם הקונסולה הראשונה שלכם הייתה המגה דרייב מהאייטיז וגם אם היא הייתה הפלייסטיישן מהניינטיז?

אין תגובות

משחק השנה 2015: The Witcher 3 Wild Hunt – משחק העשור

מלבד פרזנטציה וגיימפליי, במשחקי עולם-פתוח יש פרמטר חשוב נוסף – אימרסיביות (או "היטמעות", אם תרצו). כלומר, עד כמה העולם משכנע באינטראקטיביות שלו עם השחקן על מגוון האובייקטים והדמויות בו, ועד כמה הוא מכניס את השחקן לאווירה ומשכנע באותנטיות שלו. מכל משחקי העולם הפתוח ששיחקתי בהם אף משחק לא הגיע לרמה של Witcher 3 מבחינת החוויה והקשר לעולם ולדמות הגיבור. בתקופה שבה משחקי הכס והויקינגים שלטו במסך הטלויזיה שלי, לא הפתיע אותי שמשחק הפנטזיה הזה תפס אותי חזק, אבל כן הפתיע שהוא היה יותר משכנע ומעניין מהסדרות האלה ובכלל, גם מבחינת העלילה והסיפורים שהוא סיפר.
כשסיימתי את 150 השעות של המשחק העיקרי (לפני שני ה DLC הענקיים שלו) שאלתי את עצמי את אותה השאלה ששאלתי אחרי שסיימתי את טרילוגיית שר הטבעות – איך חוזרים מכאן לסרטים/משחקים רגילים?

אין תגובות