מהמפתחים שהביאו את The Messenger (השליח) המעולה – הסטודיו הקנדי Sabotage – מגיע משחק תפקידים צבעוני ומרהיב שמזכיר את המשחקים בז'אנר על הסופר נינטנדו, רובם מבית Square Enix. הוא קיבל השראה במיוחד מכרונו טריגר, Secret of Mana, וסופר מריו RPG (שקיבל לאחרונה רימייק מצויין לסוויץ'). הוייב הרטרואי אבל גם הסופר נגיש של המשחק הפך אותו בשבילי לחוויית גיימינג קסומה ממש. בכתבה זו אנסה להסביר למה.

"ים של כוכבים" (או SoS) הוא הסיפור של 'וולר' ו'זייל' – שני לוחמי סולסטיס. סולסטיס פירושו בעברית 'נקודת היפוך' – אירוע שמתרחש פעמיים בשנה, כשהשמש היא הרחוקה ביותר מכדוה"א וכשהשמש היא הקרובה ביותר. זייל שנולד בסולסטיס הקיץ משתמש בקסם השמש, ווולר שנולדה בסולסטיס החורף משתמשת בקסם הירח. יחד הם שולטים בקסם ליקוי המאורות שבעזרתו הם נלחמים במפלצות החזקות והגדולות ביותר בעולם – ה Dwellers – מפלצות שאם לא מחסלים אותן בזמן הן עלולות להפוך ל"אוכלי עולמות". ה Dwellers נוצרו ע"י אלכימאי בן אלמוות שנקרא The Fleshmancer, שהוא האנטגוניסט הראשי במשחק.
המשחק מתחיל כש'מוריין', ראש המסדר שלהם, שולח את זייל ווולר לעזור בחיסולו של ה Dweller האחרון…

SoS מתרחש באותו העולם של 'השליח' רק כמה עידנים לפניו, ולשמחתי גיליתי שהוא כולל כמה מחוות למשחק הקודם של Sabotage בדמות אויבים, דמויות ושלבים שמתרחשים באותו האזור. אבל המחווה המשמעותית ביותר היא המוזיקה הנפלאה של Rainbowdragoneyes וכשהיא התנגנה בגירסה של SoS לשלב הראשון של 'השליח', Autumn Hills, התמלאתי בתחושה נוסטלגית…
כן, גיליתי שאני יכול להיות נוסטלגי גם למשחק שיצא לפני כולה חמש שנים :/ פלא שאני עדיין מתחזק בלוג נוסטלגיית גיימינג, למרות מיעוט הקוראים? תודה, דרך אגב (;

המוזיקה ב SoS הולחנה שוב ע"י Rainbowdragoneyes, הפעם בשמו האמיתי של המוזיקאי – אריק בראון, ובשיתוף פעולה עם יאסונורי מיצודה, שעבד בשנות התשעים בסקוור אניקס על משחקים כמו פיינל פנטזי 5, Secret of Mana וכרונו טריגר! המוזיקה ב SoS באמת מצויינת, ומתאימה מאד לאופי המשחק, אבל אני אישית מעדיף את העבודה היותר צ'יפטיונית של בראון ב'השליח'.

הגרפיקה ב SoS היא בסגנון היי-ביט, כלומר פיקסל ארט אבל ברמת פרוט/ אנימציה/ אפקטים/ ספרייטים שבפועל מעולם לא היתה אפשרית בניינטיז – תקופה אותה הסגנון מנסה לחקות. נראה גם שהרבה נכסים גרפיים במשחק צויירו ברזולוציה גבוהה ואז עברו פיקסליזציה. קטעי המעבר גם הם פוגעים קצת בוייב הרטרו כי הם בסגנון אנימה, וזה הזכיר לי את הדיסוננס הדומה שחוויתי ב'בלספמוס 2'.
אכן, הפרזנטציה של SoS היא לא הכי "רטרואית", אבל המשחק פשוט מרהיב ביופיו. רמת הפירוט והצבעוניות היא פשוט מהממת, והאפקטים הגרפיים הם מדהימים. במיוחד התאורה והצללים שהם הביטוי הברור ביותר למוטיב העיקרי במשחק – השמש והירח, היום והלילה.

(כמעט כמעט) כל המשחק מתרחש בשני מימדים ובזוית איזומטרית, מה שמקשה לפעמים להבין אילו אובייקטים או פלטפורמות קרובים או רחוקים ממך. אבל ניכר שהמפתחים נתנו הרבה תשומת לב למבנה השלבים כי הרגעים האלה הם די נדירים.
מערכת הקרבות היא מבוססת תורות (כמובן), והיא די עמוקה ודורשת חשיבה טקטית ואף אינטראקציה בזמן אמת, ולא רק לבחור פעולה ולצפות פאסיבית מה קורה על המסך. צריך לחשוב לפני שפועלים: עם איזו דמות להתקיף ובאיזו התקפה מיוחדת להשתמש, באיזו עצימות ומתי. בין היתר, נדרשת טקטיקה מיוחדת כדי לשבור התכוננות של אויבים לביצוע ההתקפות המיוחדות שלהם. במהלך המשחק יצטרפו לקבוצה של וולר וזייל סה"כ ארבע דמויות נוספות, כל אחת עם יכולות ומג'יקים משלה. בכל זמן נתון יש רק שלוש דמויות על המסך, אבל תשמחו לגלות שגם במהלך הקרבות אפשר להחליף ביניהן בצורה חופשית ומבלי לאבד תור.

המשחק לא מאפשר לבחור רמת קושי, אבל במהלכו משיגים Relics – אביזרים מיוחדים שמאפשרים להפוך אותו לקל יותר או קשה יותר. לדוגמה: אביזר שמקל ומעלה את נקודות הניסיון שצוברים ב 20%, או אביזר שמקשה ומטיל מגבלות על ריפוי דמויות בקרב או במנוחה. לא כל כך אהבתי את זה, אני מעדיף בחירת רמת קושי בתחילת המשחק, אז פשוט בחרתי שלא להשתמש בהם בכלל.
מבלי להפעיל כלל את האביזרים האלה, SoS הוא לא קשה במיוחד, ובמשך ה 50 שעות שלקח לי לסיים אותו הרגשתי קפיצת קושי בחלק קטן מאד שלו באמצע המשחק, כשהחבורה מתפרקת ונשארתי רק עם זייל ועוד דמות אחת בלבד. אפשר לספור את הפעמים שראיתי Game Over על יד אחת. הפאזלים גם הם קלים למדי, חוץ מאחד קצת מעיק לקראת סוף המשחק, אבל הוא אופציונלי אז זה לא נורא.

יש גם משחק צד כיפי בשם Wheels שבו צריך לחסל את הכתר ולאסוף דמויות משחק חדשות. אפשר למצוא מתחרים במשחק הזה בכל פאב בעולם. הוא לא מגיע לעומק הטקטי של משחק הצד ב Shovel Knight: King of Cards, אבל הוא עדיין כיפי ממש. בנוסף, יש גם מיני משחק מתבקש של דיג, ואולי הדבר הכי מתבקש – מכניקת בישולים מספקת במיוחד שכוללת איסוף מרכיבים ומתכונים, והכנת התבשילים כל פעם שמקימים מחנה או שמוצאים מדורה.

לפני הכניסה לאזור האחרון במשחק, תדברו עם שאר החברים בקבוצה בזמן שעוצרים לנוח מסביב למדורה, הם יתנו רמזים לקווסטים לא ארוכים במיוחד שבסופם תשיגו לכל אחת מהדמויות את הנשקים האגדיים שלהן. את הנשקים האגדיים של וולר וזייל תשיגו בדרך ארוכה יותר, ע"י השלמת חמשת מקדשי סולסטיס שמפוזרים בעולם ואז פתיחת השער לקרב שבסופו תקבלו אותם.

SoS מעודד את השחקן לחפש ולגלות דברים בעולם, ובאמת המשחק כולל המון סודות מתגמלים לגלות, כמו: דפי תווים, מתכונים, דפי שאלות טריוויה, ו"צדפות קשת". אם לומר את האמת, אף פעם לא הייתי חזק בקטע של משחק תפקידים עם קרבות מבוססי תורות. אבל SoS הוא כל כך יפה והמשחקיות שלו כל כך מלוטשת ומגוונת, עד שמצאתי את עצמי מתאהב במשחק מתחילתו ועד סופו.
"ים של כוכבים" הוא באמת חוויית גיימינג קסומה!

!Go Play
"ים של כוכבים" יצא על כל הקונסולות ועל הפיסי (סטים בלבד) במחיר $35, ובגלל שהוא הצליח ממש אז גם אין עליו הרבה מבצעים. בכל מקרה, הוא מומלץ ביותר, ולגמרי שווה את המחיר המלא שלו!

ולסיום קצת רכילות מוזרה שנקשרה למשחק – ג'ירארד חליל עומד מאחורי אחד מערוצי יוטיוב האהובים עלי – The Completionist – היה מעריץ גדול של הסטודיו, עוד מהימים שלפני ש'השליח' יצא. לכן, The Sabotage גמלו לו בהוספת דמות npc במשחק שאחראית על בניית בתים בעיירה Mirth, עם השם המחייב Jirard The Constructionist. אלא שזמן קצר אחרי יציאת המשחק ג'ירארד הואשם במעילה בכספי תרומות של המיזם החברתי שלו, ולכן Sabotage החליטו להוריד את הדמות שלו באחד העדכונים והחליפו אותה ב'בוב' (הבנאי?). ד"א, פגשתי את ג'ירארד ב E3 2018 והוא נראה לי דווקא בחור נחמד מאד.