ביולי 2023 צויינו 50 שנה למותו של ברוס לי. למרות שהוא היה אגדה עוד בחייו, מפתיע לגלות שברוס לי כיכב סך הכל בחמישה סרטים: הבוס הגדול (The Big Boss 1971), אגרוף הזעם (Fist of Fury 1972), שאגת הדרקון (Way of the Dragon 1972), הדרקון (Enter the Dragon 1973) ומשחק המוות (Game of Death 1978). ברוס לי נפטר לפני שהספיק להשלים את הצילומים של סרטו האחרון, ולכן הוא מופיע רק בקרבות וכמה דקות בודדות של דיאלוגים כאשר בשאר הזמן התפקיד שלו מגולם ע"י כפיל.
כתבתי כבר על ההשפעה של סרטי האקשן משנות השבעים והשמונים, במיוחד אלו של הבמאי וולטר היל, על משחקי הוידאו של אותה התקופה. אבל כשמדובר בברוס לי, קשה להגזים כשמדברים על השפעתו חסרת התקדים על ספורט אמנויות הלחימה, ועל תרבות הפופ ובמיוחד סרטי פעולה ומשחקי וידאו.
למעריצי הארדקור של ברוס לי תמיד יש קשר מיוחד למורשת שלו בכלל ולסרטים שלו בפרט, ולמזלי הצלחתי למצוא מעריצה כזאת לכתוב את הכתבה.
כתבת אורחת: פלורינה מיסיוק
לכל אחד ואחת מאיתנו יש את סרט הילדות הזה שראינו מיליון פעם, שאנחנו מדקלמים שורות ממנו גם עשרות שנים אחרי ויכולים לזהות את הרפרנס הדק ביותר אליו, ושמחזיר אותנו לילדות כבר מהכתובית הראשונה. עבורי הסרט הזה הוא אגרוף הזעם בכיכובו של ברוס לי, שביולי השנה מלאו 50 שנים למותו.
הסרט, שיצא ב 1972, עוסק בתלמיד אמנויות לחימה ששב לשנגחאי כדי להשתתף בהלווית המאסטר שלו ומגלה כי המורה האהוב בעצם נרצח על ידי יריבים מדו'גו יפני. מכאן, מתחיל מסע נקמה רווי נונצ'קות ובעיטות עד לסוף המר. בעוד שמרבית חבריי גדלו על הנסיכה הקסומה והסיפור שאינו נגמר, אני בהיתי בעיניים פעורות בסצינות הלחימה היפהפיות והתרגשתי בכל פעם שצ'ן, דמותו של לי בסרט, ריסק בבעיטה באוויר את השלט "אסורה הכניסה לכלבים ולסינים".
זו היתה אהבה ממבט ראשון. אבא שלי, שבשלב כלשהו בחייו היה בעל ספריית וידאו, היה לפעמים מביא את העבודה הביתה, תרתי משמע. הוא היה בודק וצופה עשרות קלטות וידאו בסלון שלנו. וכך יום אחד, כשחזרתי מבית הספר, מצאתי אותו צופה באגרוף הזעם. מבט אחד מהיר במסך הספיק לי כדי להתיישב על הרצפה ולסיים איתו את הסרט. ומאז לתקופה מסוימת, זה חזר על עצמו כל שבוע. הייתי חוזרת הביתה, הוא היה מכניס את הקלטת למכשיר ויחד היינו עוקבים פעם אחר פעם אחר אותה העלילה. הסרט הפך גם לחוויית בילוי משותף עם אבא ובהמשך גם גיוונו קצת בין אגרוף הזעם, לסרטי הפולחן הנוספים של לי -הדרקון ומשחק המוות. לא נהגנו לבלות יחד יותר מדי, לא בילדותי וגם לא בבגרותי, אבל ברוס לי (בעצם, ברוסלי. לקח לי כמה שנים טובות להבין שזו לא מילה אחת) והסרטים שלו היו "הדבר שלנו", משהו שחלקנו יחד.
בהמשך, המסורת הזו התפוגגה לאיטה. אני התבגרתי ועברתי לקולנוע איכותי יותר (אם לא צפיתם בסרט בדיבוב רוסי מונוטוני לא צפיתם בבי-מובי מימיכם) ואבא שלי סגר את ספריית הוידאו ועבר לעיסוקים אחרים. אבל מדי פעם חזרתי וצפיתי בסרטים האלה, שהשפיעו בסופו של דבר גם על בחירתי ללמוד סינית ולהתעמק בתרבות הזו במהלך התואר הראשון.
ברוס לי, כידוע, הפך עם צאת הסרט "הדרקון" ומותו המסתורי כמה ימים לפני כן, לאייקון תרבות שהשפעתו ניכרת גם היום בקולנוע ובעשרות משחקי וידאו שהתבססו עליו ועל סרטיו באופן ישיר או עקיף. דווקא "משחק המוות", הסרט שהוא לא הספיק לסיים והושלם רק כ-4 שנים לאחר מותו בעזרת כפילים וטכניקות שונות ולא מעודנות במיוחד (ואולי דווקא בגלל), עם החליפה הצהובה המפורסמת, הקרבות בקומות וטביעת הרגל הענקית של כרים עבדול ג'באר, כנראה נחשב לסרט המשפיע ביותר שלו.
אז ברוס לי כבר לא איתנו, ולצערי, גם אבא שלי כבר לא, אבל זכרונות הילדות מהחוויה המשותפת בה היינו מעורבים שלושתנו תמיד יקומו לתחיה בכל פעם שדמותו של לי תבליח על המסך.
תודה רבה פלורינה!
עכשיו בואו נתבונן על משחקי הוידאו בכיכובו ובהשראתו של ברוס לי. ברבות השנים יצאו חמישה משחקים שנתנו לנו ממש לשחק את לי, בדיוק כמספר הסרטים בכיכובו…
המשחק הראשון יצא ע"י Datasoft ב 1984 על מרבית מחשבי ה 8 ביט של תחילת שנות השמונים, לרבות הקומודור 64 והאפל II, ונקרא בפשטות Bruce Lee.
Bruce Lee Lives מ 1989 יצא ע"י Software Toolworks למיקרוסופט DOS בלבד והמפתחים שלו התהדרו בכך שהוא כולל AI משוכלל שלומד את השחקן ומכריח אותו לשנות טקטיקות. קופסת המשחק אפילו כללה ספר ביוגרפיה על ברוס לי שנכתב ע"י אשתו!
ב 1993 יצא סרט דרמה על חייו של ברוס לי Dragon: The Bruce Lee Story ועליו התבסס משחק מכות אחד-על-אחד (ובכמה מהקרבות, אחד-על-שניים) באותו השם. המשחק יצא על קונסולות ה 16 ביט של אותה תקופה: הסגה מגה דרייב, הסופר נינטנדו והאטארי יגואר. הוא גם יצא על קונסולות ה 8 ביט של סגה, המסטר סיסטם והגיימגיר הנייד, אבל עליהן הוא היה שונה מאד ושיחק יותר כמו ביטאמאפ.
ב 2002 יצא Bruce Lee: Quest of the Dragon הידוע לשמצה. המשחק יצא בלעדית על האקסבוקס ע"י Universal Interactive והיה ביטאמאפ בסביבות תלת מימדיות (כמובן). היו ממנו ציפיות גבוהות, אך הוא אכזב בעיקר בגלל רמת משחק ירודה וגרפיקה לא מרשימה במיוחד.
אבל שנה אחר כך, ב 2003, יצא Bruce Lee: Return of the Legend בלעדית על הגיימבוי אדבנס, גם בהפצת Universal Interactive. הוא הציג גרפיקה דו מימדית מפוקסלת ופשוטה יותר, אבל היה ביטאמאפ טוב משמעותית מזה על האקסבוקס. נכון לזמן כתיבת שורות אלה, זהו גם המשחק האחרון שיצא בכיכובו של לי.
דרך אגב, כיום אפשר לשחק בגירסה ריאליסטית למדי של ברוס לי כדמות DLC בסדרת משחקי UFC של אלקטרוניק ארטס.
דמותו של ברוס לי היתה השראה ברורה לאינספור דמויות משחקי וידאו.
מתוך משחקי הקרבות אחד-על-אחד, דמויות הברוס לי הידועות ביותר הן: 'אולונג' הגיבור ב Yie Ar Kung-Fu של קונאמי, 'פיי לונג' מסדרת סטריט פייטר של קאפקום, 'ליאו קאנג' מסדרת מורטל קומבט של מידוויי, 'הון פו' מסדרת פאטאל פיורי של SNK, 'מרשל לאו' ובנו 'פורסט לאו' (מחווה לבנו של ברוס, ברנדון לי) מסדרת טקן של נאמקו, ועוד אינספור דמויות נוספות.
סרטיו של ברוס לי גם השפיעו רבות על משחקי ביטאמאפ (מכות רחוב). 'וואנג', הגיבור במשחק China Warrior על הטורבוגרפיקס, נראה כל כך דומה ללי, עד שהיה לו מזל שלא מכר מספיק עותקים כדי לגרור תביעה נגדו. אבל ההשראה של סרטיו של לי ניכרה בעיקר במקורות המוקדמים של הז'אנר.
יושיהיסה קישימוטו, המפתח של משחק הביטאמאפ הראשון אי פעם Renegade, היה מעריץ מושבע של סרטיו של ברוס לי, והוא תמיד הזכיר את הדרקון מ 1973 כסרט שהיווה את ההשראה למשחק. רנגייד, כידוע, הוא האב הרוחני של דאבל דרגון, שקיבל אפילו את שמו מסרטי ברוס לי. והוא בתורו היה ההשפעה הישירה למשחקי הביטאמאפ הידועים ביותר שיצאו אי פעם: סטריטס אוף רייג' ופיינל פייט.
!Go Play
קל מאד לשחק בכל המשחקים בכתבה זו על הפיסי או על הטלפון שלכם באמצעות אמולטורים. כנסו למדריך המהיר למשחק באמולטורים כדי לדעת כיצד.
המשחקים האלה גם ירוצו נהדר על כל קונסולת רטרו ניידת.
