עשור משחקי העולם הפתוח

הרבה משחקי רטרו מציגים רקעים מצויירים ביד אמן, שלמרות שתפקדו בעיקר כתפאורה הם הצליחו להצית אצלנו השחקנים את הסקרנות והדמיון – מה עוד נמצא שם בעולם הזה, עמוק בתוך היער האפל בגולדן אקס, מעבר לסמטה בסטריטס אוף רייג', על פסגת ההר בזלדה, במרחבים הרחוקים של ראסטאן, או אם ניקח פניה אחרת בכבישי אאוטראן. משחקי העולם הפתוח באו לספק בדיוק את יצר הסקרנות הזה, ובעשור האחרון הם עשו את זה טוב מאי פעם.

כשניגשתי לסכם את עשור ה 201X בגיימינג היה לי ברור שסוג המשחקים החשוב ביותר, מבחינת חוויית משחק כמו שאני תופס אותה – סינגל פלייר עם נרטיב חזק – הוא משחקי "עולם פתוח". נראה שהז'אנר הזה התפתח בצורה המשמעותית ביותר בעשור האחרון והצליח לגרום למאות מליוני שחקנים ברחבי העולם לחוות עולמות פנטסטיים יפהפיים בצורה סופר-אימרסיבית (Immersive, בהיעדר מילה מקבילה בעברית…) ולשקוע בתוכם 100 שעות ויותר – 100hrRPG. מכיוון שההתפתחות הזאת קרתה ביחס ישר להתפתחות הטכנולוגית, חווית המשחק ב"עולם פתוח" מהשנים האחרונות היא משהו מיוחד מאד שלא היה אפשרי לפני כן.

מבין משחקי עולם-פתוח הטובים ביותר אפשר למנות את Kingdom Come Deliverance הסופר ריאליסטי מ 2018, אסאסין קריד אודיסי מ 2018 שהוא ללא ספק השיא של הסדרה (עד כה), הורייזון Zero Dawn היפהפה מ 2017 וספיידרמן המעולה מ 2018 האקסקלוסיביים לפלייסטיישן 4, GTAV מ 2013 שהוא ללא ספק במקום הראשון מבחינת מכירות ופופולאריות, ואולי החשוב והמשפיע מכולם – סקיירים מ 2011 עם אינסוף האירועים הרנדומליים שקורים בו.
אבל לפני שניגש לשני המשחקים הגדולים ביותר של העשור החולף, צריך לתת קרדיט גם ל Red Dead Redemption הראשון מתחילת 2010 שהוא חווייה מדהימה גם עשר שנים אחרי, וכמובן את המשכו מסוף 2018 שהוא משחק העולם הפתוח המפורט ביותר, לפחות מבחינת הירידה לפרטים הגרפיים (מבחינת הירידה לפרטים במשחקיות עצמה, Kingdom Come Deliverance לוקח), וככל הנראה עם הפרזנטציה הריאליסטית והיפה ביותר אי פעם.

אז אחרי שנתתי את הקרדיטים למשחקי העולם-פתוח הטובים ביותר מהעשור האחרון, בואו נתבונן על מה שרבים (כמו לדוגמה ויקטור לוקאס מ EPN) הכתירו כמשחק העשור ואולי המשחק הטוב ביותר בכל הזמנים… זלדה Breath of the Wild מ 2017. זהו הפרק האחרון עד כה באחת מסדרות המשחקים העתיקות והיוקרתיות ביותר, אבל הראשון בסדרה שמציג עולם-פתוח ראוי. כמו קודמיו בסדרה, גם BotW מתבסס על חקירה וגילוי – אבל לראשונה העולם המגוון שלו עצום בגודלו (פי שניים גדול מזה של סקיירים) וכולל אינספור סודות שרק מחכים להתגלות.
במהלך הפיתוח של BotW נעשה שימוש בכלי מידול שנראה כמו משחק ה NES המקורי מ 1986, והכוונה הייתה לבנות עולם שייתן את ההרגשה של המעבר בין המסכים במשחק הראשון, כלומר להעביר את חוסר הוודאות וגורם ההפתעה של מה שמסתתר להבא. ואכן, בזכות מבנה גיאומטרי מבריק של העולם, השתמרה החוויה הזאת ועכשיו המיסתורין הוא במה שמסתתר מאחורי הגבעה או מעבר לעיקול הנהר. המשחק הזה ניסה – והצליח! – לשחזר את ההרגשה ההרפתקנית והמסעירה שהמשחק הראשון בסדרה מ 1986 נתן בזמנו לשחקנים, וכיום – יותר משלושה עשורים אחר כך – זהו הישג לא פחות ממדהים.


BotW כולל מערכת פיזיקה/מכניקה ריאליסטית, עם המון חידות סביבתיות שמפוזרות ברחבי העולם ו 120 מקדשים שכוללים ברובם חידות מהסוג הזה אשר משתמשות במערכת הפיזיקה המתוחכמת הזאת. ב BotW כל מה שאתה רואה אתה יכול להגיע אליו ולטפס עליו, ומכניקות הטיפוס והדאייה החדשניות שלו תומכות בחוויית גילוי העולם והופכות את חשיפת המקומות החדשים לכיפית וממכרת ביותר. כמובן שמערכת הקרבות גם היא מצוינת וכוללת מנגנוני התחמקות וחסימה מדויקים ומלוטשים ברמה שלמדנו לצפות ממשחק נינטנדו.

אם כן, למה זלדה BotW הוא לא משחק העשור? – ראשית, הסיפור והתסריט – הן של הקווסט הראשי והן של הקווסטים הצדדיים שרובם די מאכזבים – קיבלו עדיפות משנית בהשוואה לאספקט גילוי העולם. ושנית, האופי של המשחק הוא קצת ילדותי מה שלא אמור להפתיע כי מדובר בסופו של יום במשחק דגל של חברת נינטנדו. בנוסף, מבחינת פרזנטציה, גרפיקת הסל-שיידינג ב BotW היא פשטנית ופרימיטיבית למדי, ונראית כמו משהו שרץ על קונסולת דור שביעי (אקסבוקס 360 או פלייסטיישן 3) מהעשור הקודם. הסאונד גם לא ממש עומד בסטנדרטים הנהוגים כיום – רוב הדיבורים לא מוקלטים, אלו שכן הם קצת מעפנים (לדוגמה: עץ הדוקו מאד לא מרשים והנסיכה זלדה נשמעת כאילו היא עוד שניה מתעלפת), לינק הוא כמובן (כרגיל במשחקי הסדרה) אילם, והמוזיקה רוב הזמן לא כל כך קיימת.
ולבסוף, למרות שיש אינספור סודות מעניינים לגלות, העולם של BotW נראה קצת ריק ואפילו שומם, ואולי זו הסיבה שהוא מרגיש גדול בהרבה ממה שהוא באמת.
אוקיי, אם לא זלדה, מהו כן משחק העשור?

!Go Play

כמו כל משחקי נינטנדו, גם בזלדה BotW אפשר לשחק אך ורק על קונסולות נינטנדו, משחק זה היה משחק מעבר בין ה Wii U והסוויץ' ויצא בלעדית לשתי הקונסולות הללו. יש לציין שאם אין לכם קונסולה של נינטנדו, או שהייתם רוצים לשחק במשחק הקאנוני הזה ברזולוציה גבוהה מ 720p ובקצב פריימים גבוה מ 30fps – יש כיום פתרונות אמולציה מצוינים שיאפשרו את זה, בתנאי שיש לכם מחשב חזק מספיק, ושיתנו חוויה ויזואלית טובה בהרבה ממה שתקבלו על החומרה המקורית (!)