CastlevaniaDraculaChronicles-Headpic-4

חובה לשחק: Rondo of Blood ו Symphony of the Night

קאסטלוואניה – הסאגה הלא נגמרת על דרקולה ומשפחת בלמונט, שהחלה בשנות השמונים כשקונאמי היתה חברת משחקי וידאו מעולה ונערצת. רבים טוענים שהסדרה הגיעה לשיאה באמצע שנות התשעים עם המשחק Symphony of the Night (סימפוניית הלילה) שהציג לראשונה עולם פתוח שאיפשר לשחקן לחקור את הטירה העצומה של דרקולה בצורה חופשית ולא לינארית. אלא שלדעתי המשחק שהביא את הסידרה הזו לשיא היה דווקא קודמו שבמשך כמעט עשור וחצי ניתן היה להשיג אותו אך ורק ביפן ועל קונסולת הפיסי אנג'ין סידי בלבד – אקומז'ו דראקולה אקס Rondo of Blood (מעגל הדמים).

מבחינת העלילה, שני המשחקים האלה משתלבים האחד עם השני בצורה הדוקה. מעגל הדמים מספר על ריכטר בלמונט, ממשפחת ציידי הערפדים הידועה, שיוצא לחפש את אהובתו לאחר שנשבתה ע"י מפלצות שפשטו על הכפר שלה. כהן החושך שאפט הקים לתחייה את דרקולה, ובסביבת הטירה שלו החלו להסתובב מפלצות שזרעו טרור בקרב התושבים. ריכטר יוצא אל הטירה כדי להציל את אהובתו ולחסל את דרקולה.
הפתיח של סימפוניית הלילה הוא למעשה הקרב האחרון במעגל הדמים. אתה משחק שוב את ריכטר בלמונט ומביס את דרקולה, בדיוק כפי שקרה בסופו של המשחק הקודם. זה מגניב לאללה, כי ריכטר הוא בכלל לא הפרוטגוניסט במשחק הזה! הגיבור בסימפוניית הלילה הוא אלוקרד – בנו הערפד למחצה של דרקולה שמתעורר חצי עשור לאחר חיסולו של אביו בידי ריכטר, ויוצא אל הטירה לאחר שהרגיש שכוחות החושך החלו לשוב.

שלושת משחקי קאסטלוואניה על ה NES, כמו גם משחקי הגיימבוי ו Bloodlines למגה דרייב היו משחקי פלטפורמה לינאריים סטנדרטיים. סימפוניית הלילה לפלייסטיישן היה כבר ממש עולם פתוח שאיפשר לשחקן לחקור את טירתו של דרקולה כרצונו (מישהו אמר מטרואידוואניה?). מעגל הדמים לכונן הסידי של הפיסי אנג'ין הוא מעין משחק ביניים בין שתי תפיסות העולם הללו. במעגל הדמים ההתקדמות היא אמנם לינארית, אבל לארבעה שלבים מתוך שמונת השלבים במשחק יש מסלול אלטרנטיבי שאפשר להגיע אליו אם מוצאים את דרך סודית בשלב הקודם. אומר רק זאת – במשחק הזה אל תתביישו לתקוף קירות 🙂

מעגל הדמים הוא משחק עם רמת קושי גבוהה אבל מלוטשת עד כדי כמעט שלמות. לקח לי לא מעט נסיונות, בעיקר מול הבוסים הקשים, אבל בסופו של דבר הצלחתי לסיים אותו בזמן סביר וזה מילא אותי הרגשת סיפוק. זה לא משחק קשה כמו השלישי בטרילוגייה של ה NES, אבל בהחלט אפשר להגדיר אותו כ "NES HARD".
הגישה של סימפוניית הלילה היא שונה לחלוטין. המשחק מתחיל ברמת קושי בינונית, אבל נהיה קל עם ההתקדמות בדרגות והשגת כלי נשק ושריונות טובים יותר. או אז (ספוילר אלרט!) עם המעבר לטירה ההפוכה הוא שוב נהיה קשה יותר עד שמתקדמים עוד קצת בדרגות ומשיגים ציודים טובים יותר. חוסר האיזון הזה ברמת הקושי הוא לדעתי אחת הסיבות העיקריות שמעגל הדמים הוא המשחק הטוב מבין השניים.
אכן, האלמנטים של משחק התפקידים בסימפוניית הלילה הופכים אותו למשחק שככל שעושים יותר גריינדינג לשם עלייה בדרגות ושידרוג ציודים, כך הוא נהיה קל יותר.

מעגל הדמים על קונסולת ה 8 ביט נראה מדהים יחסית לחומרה עליה הוא רץ. כן, רק המעבד הגרפי של הפיסי אנג'ין הוא 16 ביט, ה CPU הוא 8 ביט בלבד. המשחק מציג גרפיקה מעולה עם פירוט יפהפה של הרקעים, האובייקטים על המסך, האויבים, ובמיוחד הבוסים. הדמות של ריכטר בלמונט יעילה מבחינה גרפית אם כי לא בליגה של אלוקרד בסימפוניית הלילה. בכלל, מבחינת גרפיקה אין כאן כל כך תחרות. אלוקרד הוא אחת הדמויות המגוונות ביותר שיצא לי לשחק, וכנראה דמות הספרייטים (בניגוד לפוליגונים) המגוונת ביותר שאי פעם נוצרה. למרות שדמותו יחסית אינה גדולה, האנימציה שלו מדהימה בהחלקתה והיא כל כך וורסטילית עם כל כך הרבה תנועות, עד שבהחלט אפשר לסיים את כל המשחק מבלי לראות את כל הספרייטים שלה.

סידרת קאסטלוואניה ידועה בסודות ובבונוסים הנסתרים שבה. והכי כיפיים ביניהם הם גילוי דמויות חדשות למשחק! במעגל הדמים אפשר לשחק מלבד ריכטר גם את מריה – ילדה בלונדינית שמשתמשת ביונים ובחיות אחרות כדי לתקוף. אפקטיבית, הילדה הזאת היא יותר עוצמתית מבלמונט! והדרך לפתוח את האפשרות לשחק במריה היא להציל אותה בשלב השני.
בסימפוניית הלילה אפשר לשחק מלבד אלוקרד גם את ריכטר שבפרולוג המשחק זכינו לטעימה מהדמות שלו בגירסת ה 32 ביט. הדרך לפתוח את האפשרות היא לסיים את המשחק עם גילוי של לפחות 180% מהמפה, ולהזין את השם שלו במסך בחירת השם. בגירסאת הסגה סאטורן אפשר לשחק גם במריה שבגירסאת הפלייסטיישן היא רק דמות עלילתית. ד"א, מריה בגירסאת הסאטורן היא מועמדת רצינית לתואר דמות המשחק השבורה ביותר בכל הזמנים – התנועות שלה עוצמתיות בצורה חסרת פרופורציה לאויבים ולשתי דמויות המשחק האחרות.

מעגל הדמים יצא בהמרה דומה לסופר נינטנדו כשנתיים אחרי הגירסה לפיסי אנג'ין סידי. הרבה ספרייטים מהמשחק המקורי נשמרו בסופר נינטנדו, אבל מבנה השלבים שונה, כמה שלבים אלטרנטיביים הושמטו ואי אפשר היה לשחק את מריה. השליטה גם כן לא היתה הדוקה כמו זו במשחק המקורי וזו ללא ספק גירסה נחותה לעומת זו של הפיסי אנג'ין. שני המשחקים יצאו לוירטואל קונסול – שרות האמולטורים של נינטנדו.
כשנה אחרי המשחק המקורי לסוני פלייסטיישן יצאה, אם כן, גירסה של סימפוניית הלילה לסגה סאטורן. מדובר בהמרה ישירה מהפלייסטיישן שלא מנצלת את העליונות של הסאטורן בכל הנוגע למשחקי 2D. היא נעשתה ע"י צוות אחר מהצוות המקורי שפיתח את המשחק לקונסולה של סוני, והיא פחות מוצלחת מבחינת שליטה, ספרייטים, והחלקה גרפית. הגירסה לסאטורן קיבלה תוספות תוכן, כמו: קרב עם מריה, הפיכתה לדמות שניתן לשחק בה, שני אזורים חדשים, אויבים חדשים, וחפצים חדשים. אבל גם מנהל צוות הפיתוח של המשחק המקורי לפלייסטיישן, קוג'י איגארשי, ציין שאפילו עם התוכן המוסף, מדובר בגירסה משמעותית פחות טובה מזו של הפלייסטיישן. המשחק יצא גם לאמולטורים של הפלייסטיישן נטוורק והאקסבוקס לייב ארקייד.

לונגפליי של מעגל הדמים (מכוון לשלב 6 המדהים – שאפט וארבעה מחבריו היותר עצבניים):

לונגפליי של סימפוניית הלילה (מכוון לקרב בין אלוקרד וריכטר והופעת הטירה ההפוכה):

מעניין שהגירסה האולטימטיבית של שני המשחקים האלה יצאה דווקא ל PSP – הקונסולה הניידת של סוני. Dracula X Chronicles הוא פורט פוליגוני לא רע של מעגל הדמים. שני המשחקים המקוריים נמצאים פה גם כן, עם כמה שינויים מינוריים, רובם לטובה. העניין הוא שאת המשחקים המקוריים אפשר לפתוח רק לאחר מציאת חפץ מסויים לכל משחק. עותקים לפיסי אנג'ין ולפלייסטיישן הם מאד יקרים, במיוחד מעגל הדמים, ולכן אם כבר לרכוש עותק פיזי אני ממליץ על גירסת ה PSP.
Dracula X Chronicles פותח מחדש תחת ניצוחו של קוג'י איגארשי, שהיה חשוב לו להביא את מעגל הדמים בצורה רשמית לקהל המערבי. איגארשי אגב היה מנהל הפיתוח של קאסטלוואניה במשך עשור שלם (מ 2001 עד 2010) ועזב ב 2014 את קונאמי כדי להקים אולפן פיתוח משלו ולפתח את ז'אנר המשחקים שהוא כל כך אוהב. הקיקסטארטר שלו למשחק Bloodstained – ההמשך הרוחני לסידרת קאסטלוואניה – גייס יותר מפי עשרה (!!) מהתכנון של חצי מליון דולר והוא מתוכנן לצאת ב 2017. עיצרו את נשימתכם לקראת יציאת המשחק הזה, איגארשי יודע היטב מה הוא עושה.

!Go Play

את המשחקים אפשר לרכוש ל Nintendo Virtual Console ,Xbox Live Arcade או Playstation Network. אני מציע לחכות למבצעים, אבל אם הקונסולה שלכם פרוצה תוכלו גם לא לשלם עליהם בכלל 😉
להורדת המשחקים לווינדוז או לאנדרואיד, נסו את הפוסט אתרי הורדות הרומים הטובים ביותר, או חפשו את שם המשחק (באנגלית כמובן) עם המילה ROM או ISO (למשחקי סידי).
אמולטור לכל קונסולה תמצאו להורדה בדף ה SYSTEMS.

דברו על פוסט זה ועל רטרו גיימינג בכלל בפורום!

שיתוף הפוסט