You are currently viewing חובה לשחק: Rondo of Blood  ו  Symphony of the Night

חובה לשחק: Rondo of Blood ו Symphony of the Night

קאסטלוואניה – הסאגה הלא נגמרת על דרקולה ומשפחת בלמונט, שהחלה בשנות השמונים כשקונאמי עוד היתה חברת משחקי וידאו מעולה ונערצת. רבים טוענים שהסדרה הגיעה לשיאה באמצע שנות התשעים עם המשחק Symphony of the Night (סימפוניית הלילה) שהציג לראשונה עולם פתוח שאיפשר לשחקן לחקור את הטירה העצומה של דרקולה בצורה חופשית ולא לינארית. אלא שלדעתי המשחק שהביא את הסידרה הזו לשיא היה דווקא קודמו שבמשך כמעט עשור וחצי ניתן היה להשיג אך ורק ביפן ואך ורק על קונסולת הפיסי אנג'ין סידי – אקומז'ו דראקולה אקס Rondo of Blood (מעגל הדמים).

מבחינת העלילה, שני המשחקים האלה משתלבים האחד עם השני בצורה הדוקה. מעגל הדמים מספר על ריכטר בלמונט, ממשפחת ציידי הערפדים הידועה, שיוצא לחפש את אהובתו לאחר שנשבתה ע"י מפלצות שפשטו על הכפר שלה. כהן החושך שאפט הקים לתחייה את דרקולה, ובסביבת הטירה שלו החלו להסתובב מפלצות שזרעו טרור בקרב התושבים. ריכטר יוצא אל הטירה כדי להציל את אהובתו ולחסל את דרקולה.
הפתיח של סימפוניית הלילה הוא למעשה הקרב האחרון במעגל הדמים. אתה משחק שוב את ריכטר בלמונט ומביס את דרקולה, בדיוק כפי שקרה בסופו של המשחק הקודם. זה מגניב לאללה, כי ריכטר הוא בכלל לא הפרוטגוניסט במשחק הזה! הגיבור בסימפוניית הלילה הוא אלוקרד – בנו הערפד למחצה של דרקולה שמתעורר כחצי עשור לאחר חיסולו של אביו בידי ריכטר, ויוצא אל הטירה לאחר שהרגיש שכוחות החושך החלו לשוב.


שלושת משחקי קאסטלוואניה על ה NES, כמו גם משחקי הגיימבוי ו Bloodlines למגה דרייב היו משחקי פלטפורמה לינאריים סטנדרטיים. סימפוניית הלילה לפלייסטיישן היה כבר ממש עולם פתוח שאיפשר לשחקן לחקור את טירתו של דרקולה כרצונו (מישהו אמר מטרואידוואניה?). מעגל הדמים לכונן הסידי של הפיסי אנג'ין הוא מעין משחק ביניים בין שתי תפיסות העולם הללו. במעגל הדמים ההתקדמות היא אמנם לינארית, אבל לארבעה שלבים מתוך שמונת השלבים במשחק יש מסלול אלטרנטיבי שאפשר להגיע אליו אם מוצאים דרך סודית בשלב הקודם. אומר רק זאת – במשחק הזה אל תתביישו להרביץ לקירות 🙂

מעגל הדמים הוא משחק עם רמת קושי גבוהה אבל מלוטשת עד כדי כמעט שלמות. לקח לי לא מעט נסיונות, בעיקר מול הבוסים הקשים, אבל בסופו של דבר הצלחתי לסיים אותו בזמן סביר וזה מילא אותי הרגשת סיפוק. זה לא משחק קשה כמו השלישי בטרילוגייה של ה NES, אבל בהחלט אפשר להגדיר אותו כ "NES HARD".
הגישה של סימפוניית הלילה היא שונה לחלוטין. המשחק מתחיל ברמת קושי בינונית, אבל נהיה קל עם ההתקדמות בדרגות והשגת כלי נשק ושריונות טובים יותר. או אז (ספוילר אלרט!) עם המעבר לטירה ההפוכה הוא שוב נהיה קשה יותר עד שמתקדמים עוד קצת בדרגות ומשיגים ציודים טובים יותר. חוסר האיזון הזה ברמת הקושי הוא לדעתי אחת הסיבות העיקריות שמעגל הדמים הוא המשחק הטוב מבין השניים.
האלמנטים של משחק התפקידים בסימפוניית הלילה הופכים אותו למשחק שככל שעושים בו יותר גריינדינג לשם עלייה בדרגות ושידרוג ציודים, כך הוא נהיה קל יותר.


מעגל הדמים על קונסולת ה 8 ביט נראה מדהים יחסית לחומרה עליה הוא רץ. לפני שאתם מזדעקים לקרוא לפיסי אנג'ין קונסולת 16 ביט, רק המעבד הגרפי שלה הוא 16 ביט, ה CPU הוא 8 ביט בלבד. המשחק מציג גרפיקה מעולה עם פירוט יפהפה של הרקעים, האובייקטים על המסך, האויבים, ובמיוחד הבוסים. הדמות של ריכטר בלמונט נראית טוב, אם כי כמובן לא בליגה של אלוקרד בסימפוניית הלילה. בכלל, מבחינת גרפיקה אין כאן כל כך תחרות. אלוקרד הוא אחת הדמויות המגוונות ביותר שיצא לי לשחק, וכנראה דמות הספרייטים (בניגוד לפוליגונים) המגוונת ביותר שאי פעם נוצרה. למרות שדמותו יחסית אינה גדולה, האנימציה שלו היא מאד וורסטילית עם המון תנועות, עד שבהחלט אפשר לסיים את כל המשחק מבלי לראות את כל האנימציות שלה.

סידרת קאסטלוואניה ידועה בסודות ובבונוסים הנסתרים שבה. והכי כיפיים ביניהם הם גילויי דמויות חדשות למשחק. במעגל הדמים אפשר לשחק מלבד ריכטר גם את מריה – ילדה בלונדינית שמשתמשת ביונים ובחיות אחרות כדי לתקוף. בפועל הילדה הזאת היא יותר עוצמתית מבלמונט! היא מעין "איזי מוד", והדרך לפתוח את האפשרות לשחק בה היא להציל אותה בשלב השני.
בסימפוניית הלילה אפשר לשחק מלבד אלוקרד גם את ריכטר שבפרולוג המשחק זכינו לטעימה מהדמות שלו בגירסת ה 32 ביט שלה. הדרך לפתוח את האפשרות היא לסיים את המשחק עם גילוי של לפחות 180% מהמפה, ולהזין את השם שלו במסך בחירת השם. בגירסאת הסגה סאטורן של סימפוניית הלילה ורק בגירסה זו אפשר לשחק גם במריה, שבגירסת הפלייסטיישן היא רק דמות עלילתית. דרך אגב, מריה בגירסאת הסאטורן היא מועמדת רצינית לתואר דמות המשחק השבורה ביותר בכל הזמנים – התנועות שלה עוצמתיות בצורה חסרת פרופורציה לאויבים ולשתי דמויות המשחק האחרות.


מעגל הדמים יצא בגירסה לסופר נינטנדו כשנתיים אחרי הגירסה לפיסי אנג'ין. הרבה ספרייטים מהמשחק המקורי נשמרו בסופר נינטנדו, אבל משום מה מבנה השלבים שונה מאד, כמה שלבים אלטרנטיביים הושמטו לגמרי ואי אפשר היה לשחק את מריה. השליטה גם כן לא היתה הדוקה כמו זו במשחק המקורי וזו ללא ספק גירסה נחותה משמעותית לעומת זו של הפיסי אנג'ין. דרך אגב, שתי הגרסאות יצאו לוירטואל קונסול – שרות האמולטורים של נינטנדו שנסגר ב 2019.

כשנה אחרי המשחק המקורי לסוני פלייסטיישן יצאה כאמור גירסה של סימפוניית הלילה גם לסגה סאטורן. מדובר בהמרה ישירה מהפלייסטיישן שלא מנצלת את העליונות של הסאטורן בכל הנוגע למשחקי 2D. היא נעשתה ע"י צוות אחר מהצוות המקורי שפיתח את המשחק לקונסולה של סוני, והיא פחות מוצלחת מבחינת שליטה, ספרייטים, והחלקה גרפית, ולכן היא טכנית נחותה ממנה. הגירסה לסאטורן קיבלה תוספות תוכן, כמו: קרב עם מריה, הפיכתה לדמות שניתן לשחק בה, שני אזורים חדשים, אויבים חדשים, וחפצים חדשים. אבל גם מנהל צוות הפיתוח של המשחק המקורי לפלייסטיישן, קוג'י איגארשי, ציין שאפילו עם התוכן המוסף, מדובר בגירסה משמעותית פחות טובה מזו של הפלייסטיישן. המשחק יצא גם לאמולטורים של הפלייסטיישן נטוורק והאקסבוקס לייב ארקייד.

בסוף 2018 יצאו שני המשחקים כקולקציה בשם Castlevania Requiem להורדה בלבד ואקסקלוסיבית לפלייסטיישן 4 ואחרי כמה שנים יצאה גירסה פיזית במהדורה מוגבלת של Limited Run Games:

מעניין שהגירסה האולטימטיבית של שני המשחקים האלה יצאה דווקא ל PSP – הקונסולה הניידת של סוני. Dracula X Chronicles הוא פורט פוליגוני לא רע של מעגל הדמים. שני המשחקים המקוריים נמצאים פה גם כן, עם כמה שינויים מינוריים, רובם לטובה. העניין הוא שאת המשחקים המקוריים אפשר לפתוח רק לאחר מציאת חפץ מסויים לכל משחק. עותקים לפיסי אנג'ין ולפלייסטיישן הם מאד יקרים, במיוחד מעגל הדמים, ולכן אם כבר לרכוש עותק פיזי אני ממליץ על גירסת ה PSP, או כאופציה שניה את הגירסה הפיזית של רקוויאם, כמו שאני לבסוף עשיתי.

Dracula X Chronicles פותח מחדש תחת ניצוחו של קוג'י איגארשי, שהיה חשוב לו להביא את מעגל הדמים בצורה רשמית לקהל המערבי. איגארשי אגב היה מנהל הפיתוח של קאסטלוואניה במשך עשור שלם (מ 2001 עד 2010) ועזב ב 2014 את קונאמי כדי להקים אולפן פיתוח משלו ולפתח את ז'אנר המשחקים שהוא כל כך אוהב. הקיקסטארטר שלו למשחק Bloodstained – ההמשך הרוחני לסידרת קאסטלוואניה – גייס יותר מפי עשרה (!) מהתכנון של חצי מליון דולר, יצא לבסוף ב 2019, והתברר להיות משחק לא רע בכלל אם כי לא בדיוק ברמה של מעגל הדמים וסימפוניית הלילה.

ועוד דבר אחד – ב 2017 יצאה בנטפליקס סידרת אנימה בת ארבע עונות (!) בשם המחייב "קאסטלוואניה", וכמעריץ של המשחקים נהניתי ממנה מאד! הסידרה אמנם מבוססת (פחות או יותר) על העלילה של המשחק השלישי על ה NES, אבל היא מעבירה היטב את האוירה וההרגשה של מעגל הדמים וסימפוניית הלילה, לרבות הגיבורים והאויבים. מומלץ מאד!

!Go Play
מעגל הדמים יצא לפיסי אנג'ין ול PSP (שהן אלטרנטיבות יקרות עד יקרות מאד!), וכעבור שנים גם על הפלייסטיישן 4 (ראה למעלה). הוא גם בין המשחקים של קונסולת הפיסי אנג'ין מיני שיצאה ב 2020 ושנחשבת קונסולת מיני מצויינת ומומלצת בפני עצמה.
סימפוניית הלילה יצא כבר על יותר קונסולות: פיזית על הפלייסטיישן, הסגה סאטורן וה PSP. דיגיטלית הוא יצא על האקסבוקס 360 והפלייסטיישן 4, ואפילו בגירסה מפתיעה לטובה לאנדרואיד ול iOS במחיר $3 בלבד.
אבל אם אתם רוצים לשחק בגירסאות המקוריות – אמולטורים לווינדוז או לאנדרואיד יעשו את העבודה היטב!