החלום ושברו – התעוררותו של לינק

סדרת זלדה כוללת עשרות משחקים שבכולם כמעט יש מוטיבים מוכרים שחוזרים שוב ושוב. במובן הזה, התעוררותו של לינק הוא מיוחד כי המקום והדמויות שבו הן חד פעמיות ומעולם לא חזרו שוב באף משחק זלדה אחר. זהו מהמשחקים המוקדמים בסדרה, הוא כולה המשחק הרביעי, והשלישי סה"כ עם משחקיות ממבט איזומטרי (זלדה 2 היה פלטפורמר). התעוררותו של לינק יצא בשלוש גירסאות: במקור לגיימבוי ב 1993, חמש שנים אחר כך בגירסה צבעונית על הגיימבוי קולור, ולבסוף ב 2019 לסוויץ' כרימייק יפהפה.

סגור לתגובות על החלום ושברו – התעוררותו של לינק

מפוקסלים בתלת מימד – 3D Dot Game Heroes

לא, זה לא מיינקראפט… משחק הפלייסטיישן 3 האקסקלוסיבי הזה עם השם המוזר היה אחד המשחקים הראשונים שרכשתי כשהשגתי לעצמי את הקונסולה. כרטרו-גיימר קסם לי שהוא שמר על המכניקות של משחקי האקשן RPG מסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. למעשה, 3D Dot Game Heroes (או בקיצור 3DGH) הוא משחק 2D אקשן RPG לכל דבר ועניין רק עם פרזנטציית 3D פוליגונית – במקום פיקסלים יש כאן ווקסלים (פיקסלים תלת מימדיים דמויי קוביות).

אין תגובות

עשור משחקי העולם הפתוח

הרבה משחקי רטרו מציגים רקעים מצויירים ביד אמן, שלמרות שתפקדו בעיקר כתפאורה הם הצליחו להצית אצלנו השחקנים את הסקרנות והדמיון – מה עוד נמצא שם בעולם הזה, עמוק בתוך היער האפל בגולדן אקס, מעבר לסמטה בסטריטס אוף רייג', על פסגת ההר בזלדה, במרחבים הרחוקים של ראסטאן, או אם ניקח פניה אחרת בכבישי אאוטראן. משחקי העולם הפתוח באו לספק בדיוק את יצר הסקרנות הזה, ובעשור האחרון הם עשו את זה טוב מאי פעם.

אין תגובות

האגדה על זלדה – המשחקים הראשונים

סדרת משחקים זו, ששורשיה עוד ב 1986, המציאה ז'אנר שלם – Adventure Role Playing Game – היא הייתה מהפכנית, יצירתית והכי חשוב: שמרה לאורך כל השנים על ניצוץ החדשנות. עם כל יציאת משחק חדש בסדרה, זועזע עולם משחקי הוידאו מחדש ורף המצויינות עלה בעוד רמה.
עובדה מעניינת – השם זלדה ניתן למשחק הראשון על ידי יוצרו, שיגארו מיאמוטו, על שם אישתו של הסופר האמריקאי הידוע סקוט פיצגרלד. הוא אמר שהוא אהב איך השם הזה נשמע… והשחקן המנוח רובין וויליאמס קרא לבתו זלדה על שם הנסיכה בסידרת המשחקים הזו שכה אהב, ושניהם אף הופיעו בכמה פרסומות למשחקים!

אין תגובות

משחקי תפקידים – רבע מאה אחרי

אני אובר גיק, וכמו כל גיק תמיד אהבתי משחקי תפקידים. בניינטיז שיחקתי במבוכים ודרקונים במקום לצאת עם בחורות, והמשכתי עם משחקי תפקידים בעיקר על הקונסולות. הם תמיד הרגישו לי יותר נגישים ממשחקי התפקידים על הפיסי, ובנוסף לעובדה שלא היה לי פיסי, זה די מסביר את נושא האקסקלוסיביות 🙂 רבע מאה אחרי (OMG) ניסיתי לחזור ולשחק בכמה ממשחקי התפקידים שהגדירו את תקופת הילדות שלי, ולבדוק האם הם עדיין מחזיקים מים.

אין תגובות