לפני כשנה עשיתי השוואה בין האקסבוקס One S לפלייסטיישן 4 Pro. בסופו של דבר החלטתי [למורת רוחם של רבים] שהאס עדיפה על הפרו. סוף סוף האקסבוקס One X יצאה רשמית, וההשוואה בין שתי הקונסולות היריבות הללו מתבקשת. אז אני קורא לפרו לחזור לזירה, והפעם להתחרות בקונסולה חזקה יותר אבל גם צעירה ויקרה ממנה.
רפרודוקציות של קונסולות קלאסיות תמיד היו כאן, אך הפכו להיות הרבה יותר שכיחות לאחר שנינטנדו הוציאה את הנס קלאסיק האובר-פופולארי שהפך לפריט אספנים נדיר ויקר בעודו נמכר בצורה סדרתית בחנויות (ווט דה פאדג' נינטנדו? ווט דה פאדג'?!). הסגה ג'נסיס (מגה דרייב בישראל) היא אחת הקונסולות הפופולארית ביותר מהתקופה ה"קלאסית" (קונסולות מחסניות משחק מדור ה 8-16 ביט) ולכן לא מפתיע שהיא זוכה להרבה רפרודוקציות, חלקן גרועות ממש אבל חלקן – מסתבר – לא רעות בכלל.
אתמול הציגה סוני את ה PS4 Pro – עדכון 'אמצע מחזור חיים' של הפלייסטיישן 4. בתערוכת E3 2016 שהתקיימה ביוני הציגה מייקרוסופט את ה XBox One S – האקסבוקס החזקה ביותר, עד להגעת הסקורפיו בעוד כשנה. לכאורה אין פה כל כך תחרות. לא בטוח. בואו נשווה את שתי ספינות הדגל האלה.
כשסגה נכנסה לשוק הקונסולות לראשונה בדור ה 8 ביט, עם קונסולת המאסטר סיסטם שלה, היא נחלה תבוסה צורבת. עם פיתוח קונסולת ה 16 ביט שלה היא הציבה לעצמה יעד שאפתני – יש שיאמרו בלתי אפשרי – להביס את נינטנדו בשוק קונסולות המשחקים. אני טוען שהיא השיגה את היעד הזה (ומעט אחר כך יצאה משוק הקונסולות לנצח). הנה למה.
הקונסולה הראשונה שלי היתה הסגה מסטר סיסטם, וקונסולות המשחקים האהובות עלי הן אלו מהדור השלישי (נינטנדו NES, מסטר סיסטם) והרביעי (סופר נינטנדו, סגה מגה דרייב, SNK ניאו גיאו) ולכן אני יודע עליהן הרבה. מבחינתי, ההיסטוריה של משחקי הוידאו בכלל וקונסולות המשחקים בפרט מתחילה להיספר מאמצע שנות השמונים, וזה השתקף בכתבה "ההיסטוריה של קונסולות המשחקים". כל מה שקרה בתעשיה לפני כן, כלומר הדור הראשון והשני של הקונסולות, היה מבחינתי לוטה בערפל, בעיקר בגלל שהמשחקים מאותה תקופה היו בעיני משמימים ומשעממים. לכן, החלטתי לחקור קצת על איך הכל התחיל, וציפיתי לכתוב על זה פוסט משעמם וקצר. אבל בסוף יצאה כתבה אינפורמטיבית ומעניינת (וארוכה למדי, למרות שניסיתי לקצר) שמסבירה הרבה על התפתחות תעשיית משחקי הידאו.
כיום אנו נמצאים בעשור השישי של תעשיית קונסולות המשחקים, כאשר שלוש הקונסולות העיקריות של נינטנדו, סוני ומיקרוסופט הן כבר הדור התשיעי (!). מה שהתחיל בתחילת שנות השבעים עם המשחק "פונג" וקונסולת המגנווקס אודיסי, התפתח לכדי תעשייה שמוערכת בעשרות (אם לא מאות) מיליארדי דולרים. הכתבה הבאה היא קיצור תולדות ההיסטוריה של קונסולות המשחקים, בדגש על שנות השמונים ושנות התשעים.
פריק אמיתי של משחקי וידאו חייב להיות גם פריק של משחקי הארקייד, הם תמיד היו עדיפים בכל בחינה על החומר שרץ בקונסולות המשחקים הביתיות. אמנם בערוב ימיהן הפער בין מכונות הארקייד והקונסולות הביתיות הצטמצם ונעלם, אך מכונות הארקייד היו ונשארו מושא תשוקתם של כל הפריקים של משחקי הוידאו באשר הם. אחת מפנטזיות הילדות שלי היתה שיטוט חופשי באולם ארקייד ענק שכל המכונות בו הן על מוד Freeplay.