אני סופר פאן של משחקי God of War ושמחתי לגלות על ההשקה בהפתעה של המשחק החדש בסדרה, Sons of Sparta. אחרי הכל, מדובר במטרואידוואניה 2D בסגנון פיקסל ארט ובכיכובו של קרייטוס (בנערותו). זה ממש במורד הסמטה שלי… עם זאת, לא כל כך הצלחתי להתחבר למשחק. בהתחלה חשבתי שזה קטע רק שלי, אבל אז קראתי את הפוסט של שמואל מקונן, העורך לשעבר של VGames, על המשחק והצעתי לו לפרסם את הכתבה בבלוג.

כתב אורח: שמואל מקונן

אני אומר את זה בצער מסוים: God of War: Sons of Sparta הוא ההגדרה המילונית של בינוניות.
שיחקתי כבר משחקים רעים בשנים האחרונות, שיחקתי משחקים נהדרים בשנים האחרונות, אבל גרועים משני אלו הם המשחקים הבינוניים להחריד – אלה שלא מנסים להמציא את הגלגל מחדש, ומביאים איתם את החוויה הכי חלבית שיכולה להיות. זה לצערי המצב עם Sons of Sparta.

כן, זה פלוסים/מינוסים שלי על משחק ה-Metroidvania החדש של סטודיו סנטה מוניקה ותתכוננו, אני עומד לצאת בכמה ראנטים לגבי המשחק הזה. תודה רבה לפלייסטיישן ישראל על הקוד לסקירה ויאללה, בואו נבין למה התבאסתי בתור מעריץ של God of War ושל משחקי Metroidvania.

(+) נתחיל במשהו יחסית חיובי: הקומבט של המשחק הזה כיפי. נכון – באמת התבאסתי שאנחנו לא מקבלים כאן את הלהבים המפורסמים של קרייטוס, אבל הגיימפליי עם החנית בתכלס מאוד כיפי. המשחק בפועל נותן לכם לתת מכה רגילה בשביל נזק מקסימלי או לוותר על חלק מהנזק בשביל מכה שתגדיל את מד ה-Stun של האויבים, שכשהוא מגיע למקסימום, תוכלו להרוג אותם במכה אחת.

המשחק גם מכיל הרבה אלמנטים של קאסטומיזציה לחנית: היכולת להוסיף נזק מיוחד לחנית כמו חשמל או אש, הוספה של מתקפות מיוחדות לחלקים השונים של החנית, ואפילו עץ יכולות שלם כמו במשחקים אחרים שמכבדים את עצמם. תוסיפו לזה קרבות בוס מאתגרים והייתי נותן אפילו יותר פלוסים… אם 70 אחוז מהשדרוגים היו אשכרה רלוונטים ומוסיפים משהו למשחק.

זאת בעיה ענקית עבור משחק עם עץ שדרוגים אם רוב המתקפות שלו הן מתקפות שפשוט לא ראיתי את עצמי משתמש בהן במהלך המשחק. אני לא ידוע כבן אדם שהוא ראש בקיר ומשתמש רק ביכולות הראשונות, אבל אם אני לא ראיתי סיבה לשדרג את הסקילים שלי מעבר לדברים כמו Parry Counter שימושי. חלק מהסקילים היו פשוט חסרי תועלת: גם קשה לשלוט עליהם, גם עושים דמג׳ נמוך. זה חבל, היה כאן פוטנציאל אבל הוא בוזבז לחלוטין.

(+ / −) תראו, יש באמת פלוסים בכל מה שקשור לעיצוב של המפה של המשחק, אבל בסך הכל – הם יכלו לעשות עבודה הרבה יותר טובה כאן. משחק Metroidvania טוב צריך ליצור זרימה בין המסכים והשלבים ואני לא מרגיש את זה כאן. גם משום מה המשחק הזה מרגיש לי גדול מדי ונמרח לעיתים עם האזורים השונים שלו.

אני בטוח שיהיו הרבה אנשים שיהנו מהגודל של המפה ומהגיוון של האזורים השונים, אבל אני מצאתי חלק מאתגרי הפלטפורמה של המשחק מיותרים וכך גם חלק מהסודות של המשחק. כאמור, ברגע שאין צורך בסודות מסוימים או שאין לי מה לעשות עם אביזרים מסוימים ויכולות מסוימות: למה שאני אצא מגדרי לאסוף אותן?

חייב לציין אבל את כל מה שקשור לשדרוגים במקדשים השונים לחיוב. הייתי שמח אם ה-UI היה עוזר לי לעקוב אחרי השדרוגים שאספתי בצורה קצת יותר אינטואיטיבית, אבל בסך הכל, הדרך בה המשחק נותן לכם את השדרוגים האלה (חדרים עם קרבות סודיים או פאזלים מסוימים) גם מרגישה מתגמלת מאוד וגם בסופו של דבר נותנת סיבה להתאמץ אקסטרה ולאסוף אותם.

(−) אני לא יודע מה לחשוב על הסיפור עצמו. מצד אחד זה סיפור אחים מאוד חמוד ולפעמים נוגע ללב עם הרבה סצנות סינמטיות מעניינות, דיאלוגים (מדובבים!) טובים בין קרייטוס לדאימוס, סיום דיי מרגש אני חייב לומר ותמה כללית שקשורה לחיים הקשוחים בספרטה ומה זה אומר להיות חייל, אח וחבר. עד כאן הכל טוב ויפה, אני רק שאלה קטנה: איך זה קשור לקרייטוס של יוון העתיקה?

אם אתם לא זוכרים אז בקצרה אני אזכיר שאחת הסיבות שארס ידע לנצל ככה את קרייטוס זה כי מיודענו היה פסיכופט אלים שהיה נחמד רק למשפחה שלו, פחות או יותר. קרייטוס של המשחקים החדשים הוא דמות שעברה תלאות והבינה שהיא לא יכולה לחיות עם הכעס והשנאה הזאת יותר, אבל זה בין היתר גם קשור לאובדן האישי של קרייטוס והמסע שהוא עשה עם פנדורה ואיך שהיא הזכירה לו את הבת שלו. זה… לא הקרייטוס של יוון העתיקה.

בכלל, הצורה בה קרייטוס עצמו מדבר ואפילו ה-UI של המשחק, זה מרגיש כאילו יש איזה ניסיון מודע למחוק את העבר היווני הקשוח והאכזרי של קרייטוס ואני לא מבין למה לעשות דבר כזה. זה לא שלא היו כאן הזדמנויות להציג את קרייטוס כאדם צמא דם ואנוכי לעיתים – היו, והן לא נוצלו. מבחינתי זה חוטא קצת למטרה וחבל שזה לא נעשה יותר.

(− − −) ואם כבר הזכרתי את המילה: יש פה הרבה חטאים קדמוניים שקשורים למשחקי Metroidvania באופן כללי שהמעצבים של המשחק התעלמו/לא ידעו עליהם (לא בטוח מי מהם יותר גרוע). כמה דוגמאות: השחקן מקבל Fast Travel נורמלי רק ממש לקראת סוף המשחק, מה שיכול להוביל להמון Backtracking ברגעים מסוימים. כשאתם נפסלים באזור חדש המשחק יזרוק אתכם לנקודת השמירה האחרונה במקום לצ'קפוינט הקרוב ביותר (שכפי שאתם מבינים אין באמת כאלה, אלא אם הגעתם לקרב בוס).

רשמתי לעצמי עוד דברים קטנים שכאלה, אבל זה ממש מצטבר לכדי חוויה שהיא לפעמים מרגישה מעיקה, בעיקר כשאתם צריכים לחזור אחורה חזרה לספרטה בשביל לספר משהו לדמות אחת, לחכות שהיא תסיים לדבר כי אין אפשרות ל-Skip לדיאלוג ואז להתקדם חזרה אל עבר האזור שאתם צריכים להגיע אליו עכשיו. המשחק באמת מנסה לגרום לשחקן להרגיש מתוגמל מהחזרה אחורה הזו עם כל מיני דברים שאפשר לפתוח ולהשיג בעיר ספרטה עצמה, אבל סורי – Backtracking שהוא כזה מונוטוני, פשטני ולא מועיל זה פשוט לא כיף. לא משנה מה.

תראו, אני לא מצפה מחבר'ה שלא נגעו במשחק Metroidvania מעולם לעשות משחק שלא נופל בדברים האלה, אבל אם זה באמת פרויקט תשוקה של אנשים בחברה, אני חושב שזה לא מוגזם מצידי לצפות שהם ידעו לא לעשות את הטעויות הללו ולהצליח להימנע מהן, נכון? זה משהו הגיוני, לא?

(+) אני משתדל לסיים בצורה חיובית את הביקורות האלה, אז רגע אגיד שהפרזנטציה של המשחק לא רעה: מדובר במשחק יפה לעין עם אזורים ממש יפים. למרות שהרושם הראשוני הוא של משחק מובייל מהתקופה של נוקיה (והאנימציות שלו הן באמת כאלה לפעמים), זה משחק יפה באופן כללי.

הפסקול שלו הפתיע אותי לטובה. זה לא הפסקול הכי אייקוני בסדרה ואני בטוח שלא יהיה לו את אותו האימפקט כמו המוזיקה של המשחקים הגדולים יותר, אבל חלק מהבחירות של רצועות במשחק הזה היו מצוינות… ואז ראיתי שמי שהלחין את הפסקול הזה הוא Bear McCreary שעבד גם על משחקי הסאגה הנורדית, אז פתאום אני מבין לגמרי למה הפסקול הזה טוב מאוד.

ואחרי כל זה, גילוי נאות קטן: כששמעתי את השמועה על כך שמשחק Metroidvania חדש של God of War עומד להיות מוכרז הייתי בטוח שאנחנו הולכים לקבל משהו בסגנון של Castlevania: Lords of Shadow – Mirror of Fate: משחק שייתן לנו הרפתקה חדשה בעולם של קרייטוס היווני המוכר והאהוב. במקום זה קיבלנו חוויה שהיא איפשהו בין ניסיון נוסף ל-Retcon של קרייטוס המקורי, לבין הרצון לעשות משהו חדש עם המותג.
הפרויקט הקטן הזה של סנטה מוניקה ממש לא רע, אבל הוא רחוק מלהיות ראוי לשלושת המילים הראשונות בשם שלו.

!Go Play
Sons of Sparta יצא בלעדית על הפלייסטיישן 5 במחיר של $30. נראה שכדאי לחכות למבצעים או שהוא יגיע ל PS Plus.