באיחור לא אופנתי שיחקתי ב Celeste. כמובן שסיימתי אותו, אבל המילה 'כמובן' היא פחות מתאימה כאן כי לסיים את סלסט זה בכלל לא מובן. זהו כנראה הפלטפורמר הכי קשה ששיחקתי בו אי פעם.
המשחק המיוחד ועטור השבחים הזה יצא ב 2018 ופותח ע"י סטודיו האינדי הקנדי Maddy Makes Games, שלימים ייקרא Extremely OK Games (ויוציא נכון למועד פרסום כתבה זו בדיוק אפס משחקים נוספים).
סלסט הוא כל כך קשה, עד שהתחלתי להרגיש שרמת הקושי הגבוהה היא דמות נוספת בעלילה. מדלן, גיבורת המשחק, היא בחורה שמתמודדת עם דיכאון וחרדות, היא מודעת לכך ומחליטה לטפס לפסגת 'הר סלסט'. הקשיים הנפשיים של מדלן משתקפים בקושי ובתסכול שהמשחק גורם לשחקן. וכך בעצם נוצרת הזדהות מתוחכמת עם הגיבורה, גם אם השחקן לא סובל מחרדות ואיננו מתמודד נפש.
מדובר במשחק פלטפורמה מדוייק (Precision Platformer) שכמעט בכל מסך בו מובטח שתמותו לפחות פעם אחת (ולפעמים גם עשר פעמים ויותר!), והדיוק הנדרש לעבור למסך הבא הוא ברמת הפיקסל ממש.
מזל שהשליטה מדוייקת להפליא ושהפיקסלים גדולים מאד 🙂 אפילו גדולים מדי…
בדרך לפסגת סלסט אתם תעברו בשבעה שלבים (ואחריהם שלב שמיני שמתרחש בלב ההר ושלב בונוס תשיעי קשה במיוחד שנוסף כ DLC חינמי) עם מכניקות ואתגרים ייחודיים. אפשר לקפוץ, לזנק, ולטפס (לזמן מוגבל). זהו. כל מסך יעיף עליכם אתגר ייחודי שיגרום לכם לנסות, למות, לחשוב, לנסות שוב, למות שוב (ושוב ושוב) ולבסוף להרגיש סיפוק רב כשתעברו אותו.

הוייב הראשוני שסלסט נתן לי הוא של מסכי הפלטפורמה הקשים יותר של The Messenger והרגשת ה"מיידיות" (אפשר לצאת ולשמור בכל מסך) של משחק מובייל. אכן, מבנה השלבים הוא גאוני ברשעותו 🙂 ואני אישית כמעט נשברתי בכמה מקומות (ובמיוחד בדגל מס' 9…).
לסיכום, אני יכול לקבוע בוודאות גבוהה שאם סיימתם את Celeste אתם יכולים לסיים כל משחק פלטפורמה שם בחוץ.
הפסקול של סלסט נכתב ע"י Lena Raine ומשלב אלקטרוניקה וצ'יפטיון עם פסנתר מלודי ברגעים המתאימים.
כמו המשחק, גם הפסקול זכה בהרבה שבחים ופרסים, ובצדק – הוא מדהים ביופיו.
!Go Play
Celeste יצא לכל הקונסולות ולפיסי (סטים ואפיק) במחיר $20. במבצעים המחיר יורד ל $5 ומטה. אם אתם בעניין של פלטפורמרים מאתגרים הוא שווה גם במחיר מלא, קל וחומר במבצע.