חובה לשחק: Aggelos

לאחרונה אנחנו חווים רנסנס של משחקי וונדר בוי – אחת מסדרות הרטרו האהובות עלי – עם משחקים מדהימים כמו מאנסטר בוי והרימייק היפהפה של "מלכודת הדרקון". שני המשחקים האלה לא רק שומרים על הגיימפליי ההדוק של המשחקים המקוריים, ואף משפרים אותו, הם גם נראים מדהים עם גרפיקת HD מרהיבה. אבל הארדקור רטרו גיימרים יעדיפו לפעמים פיקסלים גדולים ומוזיקת צ'יפטיון פשוטה… וכאן בדיוק נכנס אגלוס.

אגלוס נראה ומרגיש כמו משחק מעבר בין דור ה 8 ביט לקונסולות ה 16 ביט, מהתקופה שמשחקים על קונסולות ה 16 ביט עדיין נראו כמו גרסאות מעט משודרגות של משחקי 8 ביט. אבל הוא עושה את זה עם כל כך הרבה חן, עד שמצאתי את עצמי שוקע לתוך המשחק. לא רק בגלל המשחקיות הכיפית, אלא גם בגלל הסיפור החמוד-כמה-שהוא-תמים-ופשוט, ומבנה השלבים המצויין שממנף את גיימפליי ה"מטרואידווניה" בדיוק לרמה הנכונה – לא מסובך מדי ולא קל מדי.


הסיפור של אגלוס הוא סיפור פנטזיה קלאסי על נסיכה, מלך, נבואה, מקדשים שבהם הוחבאו ארטיפקטים קסומים ועולם אפל ששולח את השדים שלו להשתלט על הממלכה. הכל מאד סטנדרטי, אבל הפרזנטציה ה 8 ביטית נותנת לסיפור קסם נוסטלגי מיוחד מאד. אגלוס הוא המשחק החדש הראשון שלי כרטרו גיימר שהרגשתי נוסטלגיה אמיתית כששיחקתי בו, הוא ממש מרגיש כמו משחק וונדר בוי אבוד למסטר סיסטם (טורבוגרפיקo?) שהתגלה רק עכשיו ויצא על הקונסולות החדשות.

חשוב לציין שלא הכל מושלם במשחק הזה. הגרפיקה כאמור היא מאד פשטנית, כיאה למשחק ניו רטרו "אמיתי", והמוזיקה גם היא מיושנת היטב ומזכירה מאד את מוזיקת ה PSG האייקונית – ויש שיגידו נוראית – של המסטר סיסטם. השליטה הבסיסית היא הדוקה ומדויקת, אבל כאשר משיגים את התנועות המיוחדות היא הופכת להיות מעט פחות מלוטשת. לדוגמה: את התקפת הפוגו (עם החרב כלפי מטה, בסגנון דאק טיילס) קצת קשה להפעיל בקומבו עם התקפות נוספות, ואילו הקפיצה הכפולה עם ההתקפה כלפי מעלה מופעלת לפעמים אוטומטית מבלי שנתכוון. בנוסף, בגירסאת ה PS4 שבה שיחקתי השימוש במג'יק של בועת המים היה בעייתי כי כדי לשחות או לדאות יש צורך משום מה לפמפם את כפתור המג'יק במקום כפתור הקפיצה שהוא הרבה יותר הגיוני ולא גורם להפעלה מיותרת של מג'יקים. הבעיה הזאת הפכה להיות אקוטית בשני אזורים מיוחדים לקראת סוף המשחק שדורשים דיוק רב. השלמה של האזורים האלה היא אמנם לא הכרחית לסיום המשחק, וקרוב לודאי שהבעיות הללו יגוהצו בסופו של דבר, אבל זה עדיין מעצבן.
אכן, לא מדובר במשחק מושלם כמו משחק השנה של VGF ל 2018, אבל יש בו כל כך הרבה קסם שסלחתי לו על הכל.

בהתאם ליומרות שלו להיות משחק מסטר סיסטם אותנטי, מדובר בהרפתקאה לא ארוכה או קשה במיוחד – ייקח פחות מ 10 שעות להשלים את המשחק, אבל אם תנסו את לשחק אותו על HARD הוא יספק אתגר קשוח מאד – זהירות: ל"מומחי וונדר בוי" בלבד.

!Go Play

אגלוס יצא לראשונה לפיסי ב 2016, אח"כ לנינטנדו סוויץ', ובסופו של דבר באמצע 2019 גם לפלייסטיישן 4 והאקסבוס One. הוא עולה $15 לפני מבצעים ובאמת שהוא שווה כל סנט, לא סתם בחרתי לכתוב עליו (;

אם נהניתם מהכתבה, אשמח אם תעשו לייק לדף VGFreak בפייסבוק. תודה 🙂

שיתוף הכתבה