חובה לשחק: Monster Boy

סדרת משחקי ילד הפלא – שנכון יותר לקרוא לה סדרת עולם המפלצות – זוכה לאחרונה ולשמחתי הרבה לעדנה מחודשת. מדובר בסדרת משחקים קלאסיים שמקורם באמצע שנות השמונים ושמהווים את אחד מעמודי התווך של ז'אנר הפלטפורמה הרפתקאות הידוע גם כ"מטרואידוואניה". לי אישית יש פינה חמה בלב למשחק עולם המפלצות 2 מ 1989 שיצא במערב בשם "ילד הפלא: מלכודת הדרקון" ולכן גם לרימייק היפהפה שלו שיצא ב 2017. אבל בסוף 2018 יצא ההמשך הרוחני ובעצם גם המעשי של מלכודת הדרקון – מנסטר בוי והממלכה המקוללת – וכמעט עם התחלת המשחק התברר לי שזהו משחק השנה (2018) של VGFreak.

מנסטר בוי הוא משחק השנה לא רק של הבלוג הצנוע שאתם קוראים עכשיו, אלא גם של ערוצים רבים אחרים וביניהם נחשבים במיוחד כמו DF Retro ו My Life in Gaming. ואם אני אהבתי אותו אפילו יותר מ"השליח" שיצא גם כן ב 2018 ושהוא קרוב ל"שלמות פלטפורמית", אז אתם יכולים לתאר לעצמכם עד כמה הוא טוב. המשחק הזה היה בפיתוח ארבע שנים תמימות ועבר כמה שינויים דרסטיים עד שהפך ליצירת המופת שקיבלנו לבסוף משיתוף הפעולה בין סטודיו האינדי הצרפתי Game Atelier ומפתח משחקי עולם המפלצות המקוריים ריואיצ'י נישיזאווה.

הגרפיקה של מנסטר בוי היא יפהפיה – הרקעים המצוירים הם הרבה פעמים עוצרי נשימה בפירוטם, כך לדוגמה ההשתקפות של השמש על פני הים בשלב הראשון. מאוחר יותר במשחק כשעולים על מגדל מסוים באזור הזה ואז דואים למטה באיטיות שמים לב שלרקע הנופי הזה יש גם עומק. העומק הזה של הרקעים הוא עדין מאד אבל מספיק כדי לתת להם את היופי המיוחד שלהם, בהשוואה לרימייק של מלכודת הדרקון אשר שם הרקע הוא מצויר בצורה אחידה והעומק היחיד בו הוא מישורי התזוזה. בדומה לרימייק של מלכודת הדרקון, גם כאן הספרייטים של הגיבור, הדמויות והאויבים הם מצוירים ביד וניכר שזה נעשה באהבה רבה למשחק ולמורשת הקלאסית העשירה שלו. כן, ללא ספק זהו משחק יפהפה.

המוזיקה והסאונד משלימים יפה את התצוגה הויזואלית. הרבה מהטיונים הם ווריאציות של המוזיקה ממשחקים קודמים בסדרה ובמיוחד ממלכודת הדרקון, אבל המנגינות החדשות הן לא פחות יפות והדוגמה הכי קלה לכך היא מה שתשמעו כשתצאו לראשונה לשדות ממערב לעיר. גם הרימייק של מלכודת הדרקון מ 2017 השמיע וריאציות של המנגינות הנושנות על כלי נגינה אמיתיים, אבל מנסטר בוי עשה את זה אפילו טוב יותר והמוזיקה בו היא באמת יפהפיה. וחכו שתשמעו את מוזיקת המעליות… לא תפסיקו לחייך שבוע. הסופרלטיבים שאני מרעיף כאן לא אמורים להפתיע כי בין סוללת המלחינים המוכשרים שהיו אמונים על הפסקול תמצאו את מיצ'ירו ימנה שהלחין משחקי קאסטלוואניה וגם את יוזו קושירו האגדי שהלחין את משחקי סטריטס אוף רייג'.
ובקיצור, פשוט כיף (כיף!) להסתכל ולשמוע את המשחק הזה.

אבל משחק טוב צריך לא רק להיראות ולהשמע טוב, מעל הכל הוא צריך משחקיות טובה. והולי מולי, כמה שמשחקי פלטפורמה נהיו מלוטשים בשנים האחרונות. אם אני אגיד שרמת הפלטפורמה במנסטר בוי היא ברמה של יקירי הבלוג "אביר האת" ו"השליח", זה אמור להסביר עד כמה אהבתי לשלוט בגיבור כחול השיער שלנו. אבל מלבד השליטה המושלמת, המשחק מציג כמה מהפאזלים היצירתיים ביותר שיצא לי להיתקל בהם, קל וחומר במשחק דו מימדי. כמעט כל מסך במשחק הוא תענוג צרוף מבחינת גיימפליי ופאזלים, ושלא תטעו חלקם לא קלים כלל וכלל (ולפחות פעמיים הייתי צריך להתייעץ עם מדריכים כדי לעבור אותם) אבל תחושת הסיפוק במעבר שלהם היא עצומה, כמעט כמו שהיא ב"השליח".

היצירתיות הגבוהה של הפאזלים מתאפשרת כי לגיבור יש שש צורות שונות שמשיגים במהלך המשחק, כל אחת עם יכולות משלה: החזיר יכול להשתמש בקסמים ולרחרח כדי לגלות דברים נסתרים, הנחש יכול לעבור במעברים צרים במיוחד ולירוק ארס, הצפרדע יכול לתפוס דברים עם הלשון הארוכה שלו, האריה יכול להסתער ולשבור קירות מסוימים, הדרקון יכול לעוף ולירוק אש, ואילו הילד יכול… טוב, תגלו את זה כבר בעצמכם. הגיימפליי עם כל דמות הוא אינטואיטיבי ביותר, ולרוב די ברור מה צריך לעשות בכל מסך ובאיזו דמות להשתמש. והכי כיף – ובניגוד למלכודת הדרקון – אפשר להחליף חופשי בין הצורות מתי שמתחשק.

המפה של המשחק היא עצומה ומגוונת וכוללת לא מעט שלבים, עם המון מקומות סודיים, המון דברים ואביזרים לאסוף והמון נשקים ושריונות לקנות. אכן מדובר במשחק לא קצר בכלל, ויספק לכם לפחות 20 שעות לסיום וכ 30 שעות להשלמה מלאה של 100% מהדברים. אבל השלבים תוכננו בצורה כל כך מלוטשת כך שהמעבר שלהם, ואפילו החזרה אליהם למציאת מקומות שהגישה אליהם היתה חסומה לפני כן, מרגישים כיפיים וזורמים ממש כמו שמשחק בנוי היטב צריך להרגיש. אני אוהב לגלות דברים במשחקים, אבל אני ממש לא Completionist של 100%, זה מרגיש לי לרוב טרחני מדי ובזבוז זמן שאני יכול להעביר עם משחק חדש, אבל כל כך נהניתי ממנסטר בוי עד ש(כמעט) מבלי משים השגתי בו את גביע הפלטינום הראשון שלי! ודרך אגב, גם את הרימייק של מלכודת הדרקון השלמתי ב 100% אלא שהוא לא כולל גביע פלטינום…

ולסיום, אני חייב לדבר על ה Fan Service המטורף שהמשחק הזה מספק. לא רק שרוב המשחק מכל הבחינות – אודיו, וידאו וגיימפליי – מתכתב עם המשחקים הקלאסיים של סדרת וונדר בוי, הוא גם כולל המון (המון!) תזכורות והינהונים (nods) למעריצי משחקי העבר הללו. וכאחד כזה אני אגיד רק דבר אחד – אף פעם לא שיחקתי במשחק שגרם לי לחייך כל כך הרבה, לא חיוך צחוקים אלא חיוך דבילי כזה של התלהבות ילדותית כשפתאום התצוגה הופכת למפוקסלת ואני הופך לגיבור אחד מממשחקי המגה דרייב האהובים עלי ומקיים שיחה מלבבת עם פייה… אם רק לתת דוגמה אחת (;

זה בלוג רטרו גיימינג, אז ברור שאני אתלהב ממשחק רטרואי מדהים כל כך. חשוב לי לציין גם שברור שאטרח לכתוב כתבות בעיקר על משחקים שאהבתי במיוחד, ולכן נראה שאני ממש מתלהב כמעט מכל משחק שאני כותב עליו. אבל – אם יש משחק ניו-רטרו אחד שאני יכול להמליץ עליו *לפני כולם* – מנסטר בוי הוא המשחק הזה.

!Go Play

מנסטר בוי יצא על הפיסי והאקסבוקס וואן בגירסאות דיגיטלית בלבד, ועל הסוויץ והפלייסטיישן 4 גם בגירסה פיזית כיפית במיוחד עם חוברת צבעונית ואפילו מדבקות…
המחיר המלא שלו הוא $40 בלבד ולמשחק שנותן בממוצע 25 שעות של כיף זה שווה ממש. אני אישית קניתי עותק פיזי על הפלייסטיישן 4 וזו בקלות הרכישה האהובה עלי ביותר בכל קולקציית משחקי ה PS4 שלי.

שיתוף הכתבה