סדרת "אל המלחמה" כוללת את המשחקים המזוהים ביותר עם קונסולות הפלייסטיישן לדורותיהן. הגיבור הטרגי והברוטלי שלהם, הלוחם הספרטני קרייטוס, הפך להיות מהר מאד לאחת הדמויות הידועות ביותר בעולם הגיימינג, למרות ואולי בגלל האופי הבוגר והכל כך אכזרי שלו שבא בקונטרסט עם האופי הקליל והילדותי של (למשל) קראש בנדיקוט.
שוק הגיימינג, כמו מרבית השווקים בעולם הקפיטליסטי שאנו חיים בו, ידע עליות וירידות לאורך עשרות השנים בהם הוא קיים – מהתרסקות השוק בתחילת שנות השמונים, עליית קונסולות הדור השלישי והרביעי, המשחקים הפוליגוניים הראשונים, ועד לתקופת הרזולוציה הגבוהה ואות הוידאו הדיגיטלי. לקראת כניסת דור הקונסולות התשיעי, אני תופס קצת תעוזה ומנסה להעריך את מידת ההצלחה של השקות הקונסולות החדשות שיוכרזו ב 2019.
האירועים של סוני, מייקרוסופט ונינטנדו הם עמודי התווך של E3 – תערוכת משחקי הוידאו הגדולה ביותר בעולם. וכמו בשנה שעברה, גם השנה VGF מגיע ל E3! אז לפני שנטייל ברצפת התערוכה עצמה ונשתתף בפסטיבל השנתי המדהים הזה – הנה סקירה מהירה של המשחקים הדברים ביותר שהשלוש הגדולות הציגו, בדגש כמובן על המשחקים האקסקלוסיביים.
מהמפתחים של Princess Crown לסגה סאטורן (1997), Odin Sphere לסוני פלייסטיישן 2 (2007) ו Muramasa the Demon Blade לנינטנדו ווי (2009) – הגיע ב 2013 המשחק המדהים ביותר שלהם עד כה – Dragon's Crown בלעדית לקונסולות של סוני (PS3, Vita וב 2018 גם ל PS4). זה היה המשחק הראשון שקניתי ל PS3, ולמעשה הוא הגיע בדואר לפני שהקונסולה עצמה הגיעה! כן, עד כדי כך רציתי אותו. הנה למה:
כחובב משחקי מכות רחוב מושבע עוד משנות השמונים, מאד שמחתי לגלות את דאבל דרגון ניאון כשיצא לקונסולות הדור השביעי ב 2012. ניאון מעביר היטב את החוויה של דאבל דרגון הראשון שיצא לארקייד ב 1987 עם כל הטוב (והפחות טוב) שבכך, ובכלל את תחושת הנוסטלגיה לשנות השמונים עם מוזיקה, הומור והמון רפרנסים צ'יזיים לתרבות האייטיז.
לפני כשנה עשיתי השוואה בין האקסבוקס One S לפלייסטיישן 4 Pro. בסופו של דבר החלטתי [למורת רוחם של רבים] שהאס עדיפה על הפרו. סוף סוף האקסבוקס One X יצאה רשמית, וההשוואה בין שתי הקונסולות היריבות הללו מתבקשת. אז אני קורא לפרו לחזור לזירה, והפעם להתחרות בקונסולה חזקה יותר אבל גם צעירה ויקרה ממנה.
חלק בלתי נפרד מתערוכת E3 הוא המתנות הקטנות והמטופשות (Swag / שוואג) שחברות המשחקים מחלקות למי שיש לו מספיק מזל (או עצבים לעמוד בתור) כדי לקבל. בגדול ב E3 2017 חילקו בעיקר פוסטרים ותיקים, וקצת קשקושים פה ושם. אבל למעט פוסטר ה 30 שנה לסטריט פייטר עם החתימה של יושינורי אונו, אני חייב לציין שלא התאמצתי במיוחד להשיג שום דבר מה Swag שאפרט בכתבה.
שבעים אלף מבקרים הגיעו השנה ל E3 במרכז הכנסים בדאון טאון לוס אנג'לס, ורצפת התערוכה היתה עמוסה לעייפה בחובבי גיימינג מכל סוג שאפשר לחשוב עליו, מסתובבים בין הביתנים המושקעים (בטירוף!). כולם פה מתלהבים מגיימינג, ואף אחד לא נשאר אדיש לאנרגיות העצומות שמוקרנות מכל ביתן ולא משנה גודלו – כל מפתח משחקים יורה בתותחים הגדולים ביותר שלו כדי למשוך את תשומת ליבה של המדיה. וכנציג מדיה, אני חייב להגיד שזה נורא כיף 🙂
הכנס של סוני ל E3 2017 היה הפקה דלה בצורה כמעט מגוכחת לעומת השואו המדהים שמייקרוסופט נתנה יום לפני. סוני פשוט הקרינו טריילר אחרי טריילר, עם מעט מאד תוכן אחר למעט מילים ספורות מנשיא סוני אינטראקטיב, שון ליידן, שהיה אגב היחיד שעלה על הבמה. אבל זה לא מה שחשוב – מה שבאמת חשוב הוא שהמשחקים נראו מושקעים מאד, לעומת הרוסטר של מייקרוסופט שנראה בהשוואה יותר כמו אסופה של משחקי אינדי. לא שיש בזה משהו רע, אבל אם רוצים להמם את הקהל – צריך משחקי AAA מרשימים.