שבעים אלף מבקרים הגיעו השנה ל E3 במרכז הכנסים בדאון טאון לוס אנג'לס, ורצפת התערוכה היתה עמוסה לעייפה בחובבי גיימינג מכל סוג שאפשר לחשוב עליו, מסתובבים בין הביתנים המושקעים (בטירוף!). כולם פה מתלהבים מגיימינג, ואף אחד לא נשאר אדיש לאנרגיות העצומות שמוקרנות מכל ביתן ולא משנה גודלו – כל מפתח משחקים יורה בתותחים הגדולים ביותר שלו כדי למשוך את תשומת ליבה של המדיה. וכנציג מדיה, אני חייב להגיד שזה נורא כיף 🙂
משחקי מכות רחוב (או Brawlers או Beat’em Ups) היו ה-דבר בסוף האייטיז/ תחילת הניינטיז. אני מת על המשחקים האלה (רק הטובים שבהם כמובן), אז הרכבתי כאן רשימה של משחקי מכות רחוב מהארקייד שמעולם לא קיבלו פורט לקונסולות הביתיות. זהו פוסט שני בסדרה, וקאפקום הולכת לככב בו (כי כמובן ששמרתי את הכי טובים לסוף), אבל כן מומלץ לקרוא קודם את הפוסט הראשון!
ווילו והנסיכה הוא אחד הסרטים האהובים עלי מהילדות. לשמחתי הרבה מי שקיבלה את הזיכיון למשחקי וידאו המבוססים על הסרט, היתה קאפקום והיא עשתה כהרגלה עבודה מצויינת. ווילו לנינטנדו NES היה מעין קלון לא רע בכלל של זלדה, אבל לא בו עסקינן. ווילו לארקיידס הוא כנראה משחק הפלטפורמה הטוב ביותר שיצא לי לשחק באולמות המשחקים, ועליו נדבר היום. דרך אגב, היו גם משחקי ווילו למחשבים האישיים… אבל הם לא היו מבית קאפקום והם היו כל כך גרועים שעדיף שלא נדבר עליהם בכלל.
קאפקום יחד עם SNK היוותה את אחד משני עמודי התווך העיקריים בתור הזהב של אולמות הארקייד בעשור המופלא בין 1985 ל 1995. קאפקום הביאה לאולמות הארקייד כמה מהמשחקים הזכורים והאהובים ביותר מהאייטיז והניינטיז, כמו: 1942, פיינל פייט, סטריידר, סטריט פייטר 2 ועוד. כל מי שסיקר משחקי ארקייד והיה אמור לתת ציונים לכל משחק ניצב בפני בעיה כל פעם שיצא משחק קאפקום חדש- רובם היה ברמה לא פחות ממדהימה, מיעוטם היו טובים מאד וכל השאר היו סתם טובים 🙂