בתחילת שנות ה 2010 קונאמי ניסו לעשות איתחול לסדרת קאסטלוואניה באמצעות הסטודיו הספרדי המצויין MercurySteam. התוצאה היתה טרילוגיית Lords of Shadow עם משחק ראשון שהיה מעין God of War ביקום של קאסטלוואניה. עפתי עליו ממש כששיחקתי בו סוף סוף, אחרי שנים שהוא היה בבקלוג שלי.
בכתבה זו נדבר על המשחק השני, שהוא פלטפורמר בקנה מידה קטן יותר משני אחיו הגדולים (אחרי הכל, הוא יצא במקור לקונסולה הניידת נינטנדו 3DS) ושמקשר עלילתית ביניהם.

Mirror of Fate ('מראת הגורל') יצא כאמור במקור ב 2013 לנינטנדו 3DS וכמה חודשים אח"כ בגירסאת HD לקונסולות הדור השביעי (פלייסטיישן 3 ואקסבוקס 360) ולפיסי. בניגוד לאחיו הגדולים המשחקיות שלו היא פלטפורמרית בשני מימדים, למרות שהגרפיקה שלו היא פוליגונית.

כתבתי כבר די הרבה על השימוש בגרפיקה פוליגונית למשחקי 2D בכלל ולמשחקי פלטפורמה בפרט (לדוגמה סטריידר 2014 ו FIST, בין היתר). 'מראת הגורל' הוא דוגמה נוספת לכך שגם אם עדיף שפלטפורמרים יהיו מבוססי ספרייטים, אפשר בהחלט לתת פלפורמר סביר גם בגרפיקה פוליגונית.
השליטה היא לא מדוייקת מספיק ובהתאם המשחקיות הפלטפורמרית היא די סלחנית – רמת הקושי לא גבוהה ודמות הגיבור מצליחה לתפוס כל קצה של פלטפורמה כמעט אוטומטית. בנוסף, כשנפסלים המשחק לא מחזיר אותך אחורה יותר מדי. לכן, ההמלצה שלי היא לשחק ב'מראת הגורל' ברמת קושי גבוהה.

הסיפור עוקב אחר ארבעה גיבורים שונים למשפחת בלמונט, ציידי המפלצות והערפדים, שיוצאים לחקור את הטירה בתקופות שונות:
בפרולוג משחקים את גבריאל בלמונט מהמשחק הראשון, בפרק הראשון משחקים את סיימון בלמונט (אולי הבלמונט הכי מפורסם), בפרק השני את אלוקארד בנו של דראקולה, ובפרק השלישי את טרבור בלמונט בנו של גבריאל (ואביו של סיימון). הפרק הראשון והשני (סיימון בלמונט ואלוקארד) מתרחשים במקביל, עם נקודות מפגש ביניהם שזה מאד מגניב.
זהו בעצם הסיפור של שלושת הדורות הראשונים של משפחת בלמונט: גבריאל הסב, טרבור האב וסיימון הבן.

כמו Lords of Shadow, גם 'מראת הגורל' מזכיר את משחקי אל המלחמה (הסאגה היוונית): מכניקת הקרבות, קטעי ה Quicktime Events (אל דאגה, כאן הם לרוב פשוטים וקלים), והרמה הבוגרת של האלימות והעירום על המסך. בגלל שהמשחק יצא במקור לנינטנדו 3DS, רמת הפירוט (מספר הפוליגונים ורזולוציית הטקסטורות) היא לא כל כך גבוהה ולכן לפרזנטציה בדירוג ה R של המשחק יש פחות אימפקט… ואכן, הפרזנטציה של 'מראת הגורל' היא לא בסטנדרט הגבוה של קודמו בטרילוגייה.

כאמור, ב'מראת הגורל' יש שלושה פרקים עיקריים, ובכל אחד מהם משחקים דמות שונה, וכך נוצר הרושם שמדובר בשלושה משחקים קצרים ונפרדים. לכל דמות יש מראה שונה כמובן, וגם נשקי משנה ומג'יקים מיוחדים לה ולפחות חלק מהשלבים (שמתרחשים כאמור כולם באותה הטירה) וחלק מהאוייבים הם ייחודיים לאותה דמות. הקשר בין הדמויות הוא שההתקדמות נשמרת בדרגות ובתנועות המיוחדות, כי הנשק העיקרי של כל שלושת הדמויות הוא אותו אחד, ה Combat Cross מהמשחק הראשון.

הקרבות די קלים ברגע שמבינים את התבנית של האויבים, גם ברמת קושי HARD, והפאזלים הלא רבים גם כן לא דורשים מידת תחכום גבוהה מדי. למרות שמדובר ב"מטרואידוואניה", החזרה לאזורים שבהם ביקרתם כאן היא בהרבה מקרים אופציונלית בלבד, גם אם מתגמלת כי אם תבחרו לחזור לרוב תקבלו שדרוג למד החיים או למד הקסם.
'מראת הגורל' הוא משחק קאסטלוואניה לינארי (יחסית), מאד אווירתי גותי ואפל, ומעניין במיוחד לחובבי הסדרה.

!Go Play
Mirror of Fate יצא במקור ל 3DS ובגירסאת ה HD שלו לפלייסטיישן 3, אקסבוקס 360 ופיסי (סטים בלבד). כמו קודמו, גם 'מראת הגורל' תקוע בפלייסטיישן 3, אבל נתמך בתוכנית התאימות לאחור הנפלאה של אקסבוקס. וכמו קודמו, גם משחק זה הכי שווה (וקל!) להריץ על הפיסי עד רזולוציית 4K ו 60fps.