סטריידר היריו הוא מדמויות המשחקים היותר ידועות של קאפקום בשנות השמונים המאוחרות והתשעים המוקדמות. אבל הוא נותר קצת מאחור, למעט מספר מחוות (מוצלחות ככל שיהיו) במשחקי המכות המודרניים שלהם. למרות השורשים הקדומים שלה, יצאו סה"כ שלושה משחקים רשמיים בסדרה, ונראה שקאפקום לא ממש יודעים מה לעשות עם סטריידר כי הטרילוגיה הזאת יצאה במשך רבע מאה עם מרווחים של יותר מעשור בין משחק למשחק (!).
או אולי הסיבה לכך היא שסטריידר היריו היה פרויקט משותף של קאפקום עם חברת האמנות "מוטו קיקאקו" שעיצבה את הדמות והוציאה קומיקס בכיכובה, ולכן זכויות היוצרים הן מעט מסובכות.

הסטריידרים הם מסדר נינג'ות מתנקשים. הנשק העיקרי של סטריידר היריו הוא חרב פלזמה שנקראת סייפר. בנוסף לחרב, להיריו יש גם שלושה סוגים של רובוטים שעוזרים לו לפי קריאה – בוט לווייני, ופנתר ונשר רובוטיים. אבל המאפיין המיוחד ביותר של הדמות הזאת הוא היכולת לטפס ולהיתלות כמעט מכל משטח.
בשנות השמונים נינג'ות היו הדבר הכי חם, וברשימת הנינג'ות הכי מגניבות סטריידר הוא מבחינתי מקום שני רק לשינובי של סגה. ובדומה לשינובי במשחקים המאוחרים יותר שלו, גם סטריידר מתהדר בצעיף האדום מתנפנף (;
המשימה של סטריידר היריו היא להתנקש בדיקטטור 'גראנדמאסטר מאיו'. בעתיד הדיסטופי שבו מתרחשים המשחקים קמה דיקטטורה עם מאפיינים סובייטיים בשם "קאזאח", והמנהיג העליון שלה הוא מעין גירסה יפנית של הקיסר מסטאר וורז.

1989 – סטריידר
המשחק המקורי יצא ב 1989 והיה להיט באולמות הארקייד. הוא הציג גרפיקה מצויינת עם דמויות ענקיות, ופסקול נהדר שרבים יזהו גם היום. המשחקיות שלו היא מיוחדת לזמנה כי הקרבות מהירים מאד וחרב הסייפר של היריו יכולה בשיא כוחה לתפוס אורך של חצי מסך (!). המשחק אמנם קצר מאד (זה משחקי ארקייד אחרי הכל), אבל הוא היה כל כך אייקוני ומיוחד עד שנכנס מייד לפנתאון של משחקי הארקייד הידועים ביותר של קאפקום.
סצינת הפתיחה היא מזוהה במיוחד ובה סטריידר היריו דואה על גלשן אוויר וחודר למעוז האויב.

באותה התקופה קאפקום לא הוציאה את המשחקים שלה על הקונסולות של סגה, אבל סטריידר היה מיוחד – סגה רכשה את הזכויות של המשחק מקאפקום ופיתחה בעצמה גירסה לקונסולת ה 16 ביט החדשה שלה, המגה דרייב. בדומה למה שהם עשו עם משחק קאפקום אחר – Ghouls 'n Ghosts. התוצאה היתה לא פחות ממדהימה, ואחת הדוגמאות הראשונות של המרה (כמעט) מושלמת מאולמות הארקייד לקונסולות הביתיות, מה שנקרא בזמנו "ארקייד-פרפקט", ולא בכדי – זה היה המשחק הראשון על המגה-דרייב בנפח (המטורף!) של 8Mb (:
למרות שהוא היה המרה מדוייקת למדי של משחק ארקייד, ולכן גם די קצר, סטריידר על המגה דרייב זכה לשבחים רבים מצד המגזינים של אותה תקופה, ואף קיבל את תואר משחק השנה 1990 של המגזין הנחשב Electronic Gaming Monthly (למרות שיתכן שהוא קיבל "תמריץ" מסגה…).

ההמרה המדהימה של סגה בלטה במיוחד בהשוואה לגירסת ה 8 ביט שקאפקום עצמה הוציאה על ה NES במקביל למשחק הארקייד. משחק הנס היה שונה מאד מבחינת גיימפליי, והיה דומה יותר למשחקי הרפתקאות מאותה התקופה שיצאו על קונסולת ה 8 ביט של נינטנדו, והעלילה שלו עקבה אחר המנגה המקורית שהוציאו "מוטו קיקאקו". הוא היה פחות ארקיידי, פחות לינארי ויותר עמוק מבחינת העלילה והמשחקיות שלו, אבל גם משמעותית פחות מרשים ויזואלית. גירסת המגה דרייב הציגה בצורה מובהקת את הפער הגדול בפרזנטציה של משחקים על קונסולות ה 16 ביט לעומת ה 8 ביט. דרך אגב, גירסת הפיסי אנג'ין סידי שיצאה ב 1994 (ופותחה ע"י NEC עצמה) לא הצליחה להשתוות לזו של המגה דרייב, למעט במוזיקת הסידי היפהפיה שלה.
יצאו עוד הרבה גירסאות של סטריידר לקונסולות ולמחשבים האישיים של אותה תקופה (רובן ע"י US Gold הידועה לשמצה), כולל כמה נסיונות של המשכים, אבל הם לא פותחו ע"י קאפקום או סגה וככלל היו גרועים מאד. קאפקום גם לחלוטין התעלמה מכל הגירסאות הללו, לרבות ההמשכים שלהם, כי עשור אחרי המשחק הראשון היא הוציאה סוף סוף המשך רשמי.

2000 – סטריידר 2
סטריידר קיבל המשך רשמי רק בשנת 2000, 11 שנה אחרי המשחק הראשון, עם סטריידר 2 לפלייסטיישן ולארקיידס (על פלטפורמת הארקייד ZN-2 המבוססת על חומרת הפלייסטיישן). זה היה המשך ראוי, עם פרזנטציה שנראית מצויין גם היום בזכות ספרייטים דו מימדיים בשילוב עם גרפיקה פוליגונית לרקעים ולאובייקטים אחרים, כמו הבוסים הענקיים. קטעי המעבר מוצגים כקומיקס מנגה מגניב, ובכלל סטריידר 2 מאזן בצורה מעולה בין גרפיקת דו מימדית לגרפיקה פוליגונית, במשחק שבבסיסו הוא עם משחקיות 2D.
המשחק הגיע גם עם דיסק נוסף שכלל את משחק הארקייד המקורי, מה שהופך את המהדורה הזאת לפריט אספנים מגניב במיוחד. אותו דיסק לפלייסטיישן 1 של משחק הארקייד המקורי יצא במהדורה נפרדת כחלק מסדרת Capcom Gamebooks יחד עם ספרון על המשחק. זה קרה ב 2006, אחרי יציאת הפלייסטיישן 3 (!), והוא היה המשחק האחרון אי פעם שיצא לפלייסטיישן המקורי.

מבחינת משחקיות, בדומה לקודמו גם כאן הקרבות מהירים מאד, שזה כיף אבל רמת הקושי היא מעט לא מאוזנת ולפעמים קרבות נגד בוסים מרגישים קצת זולים, במיוחד הקרב עם הבוס האחרון. כמשחק ארקיידי, סטריידר 2 הוא קצר למדי וכולל חמישה שלבים בלבד, כאשר את הארבעה הראשונים אפשר לשחק באיזה סדר שרוצים. כמה שלבים בסטריידר 2 מזכירים את המשחק הראשון, ויש שרואים בו מעין חידוש ופחות משחק המשך אמיתי.
בחלוף השנים סטריידר היריו הופיע בכמה משחקי מכות של קאפקום, במיוחד אלו בסדרת מארוול VS קאפקום, ואפשר לראות אותו אפילו ברקע של אחת הזירות בסטריט פייטר אלפא 2…
אבל לקח עוד כמעט עשור וחצי (!!) עד שהוא קיבל משחק חדש משלו, השלישי והאחרון נכון לכתיבת שורות אלו – Strider (2014).

!Go Play
את כל המשחקים בסדרה, לרבות הספינאופים וההמשכים הלא רשמיים, אפשר להשיג ולהריץ בקלות באמצעות אמולטורים על הפיסי, הטלפון, או כל קונסולת רטרו ניידת שנמכרת כיום.