גראדיוס, קונטרה וקסטלוואניה היו המותגים החזקים ביותר של קונאמי בתקופת קונסולות ה 8 וה 16 ביט בשנות השמונים והתשעים. אבל בסוף הניינטיז הסדרות האלו ירדו מגדולתן בעיקר בגלל מעבר לא הכי מוצלח לגרפיקת 3D מבוססת פוליגונים. אלא שבסוף שנות ה 2000 הוציאה קונאמי משחקים חדשים בסדרות הללו כמשחקי ניו-רטרו בסגנון פיקסל-ארטי (!) רק כדי להעלים אותם לעד פחות מעשר שנים אחר כך…
למרות שאני אישית תמיד העדפתי את סדרת קאסטלוואניה, נהניתי גם ממשחקי ה"ראן אנד גאן" מתור הזהב של קונאמי, ובעיקר מקונטרה 3 על הסופר נינטנדו. בלייזינג כרום הוא המחווה האולטימטיבית למשחקים האלה.
באייטיז ובניינטיז תעשיית משחקי הוידאו התרכזה בעיקר ביפן. המשחקים פותחו בחברות יפניות, ע"י מפתחים יפנים ועבור גיימרים יפנים. אם וכאשר המשחקים שוחררו לשווקי המערב בארה"ב ובאירופה הם עברו תהליך של תרגום. בתהליך זה עברו הרבה משחקים ריטוש וצנזור עמוקים, בעיקר בכל מה שקשור בדת ובמין. בפוסט זה ניסיתי להציג משחקים ידועים שעברו צנזורה, והגעתי למסקנה המתבקשת שאם הדבר מתאפשר – כמעט תמיד כדאי לתת עדיפות לגירסה היפנית.