Headpic - DD-FF-SOR

מכות רחוב – דאבל דרגון נגד פיינל פייט נגד סטריטס אוף רייג'

Streets of Rage (או SOR) לא המציא את ז'אנר של משחקי ה Beat ’em up / Brawler או כפי שהוא נקרא בעגה ה'לא מקצועית'- מכות רחוב. ההשוואה העתיקה מול המשחק הקלאסי Final Fight מבית קאפקום היא בהחלט מתבקשת, אבל לא מהסיבות הנכונות. רבים סבורים שסגה ניסתה להעתיק את פיינל פייט עם המשחק SOR הראשון שיצא למגה דרייב. זה לא מדוייק, הם בהחלט ניסו להעתיק את ההצלחה של המשחק הזה, אבל חשוב לציין כי קאפקום עצמה ניסתה לשחזר עם פיינל פייט הצלחה של משחק אחר: Double Dragon של חברת טכנוס שיצא בשנת 1987.

מקורות ה Beat ’em Ups

דאבל דרגון היה משחק ה Fighting Side Scroller הראשון, אבל מי שהתחיל את הז'אנר של משחקי מכות רחוב הוא קודמו הרוחני מבית טכנוס (ונציגתה המערבית טאייטו): Renegade. משחק זה נחשב לאב הקדמון של ז'אנר המכות רחוב והציג לראשונה כשיצא ב 1986 קונספטים חדשניים רבים, כמו שילוב של תזוזה מרחבית, ותקיפות קומבו. החידושים שדאבל דרגון הביא לעומת רנג'ייד הם תזוזת המסך הצידה משמאל לימין עם ההתקדמות בכל שלב, ומשחק של שני שחקנים בו זמנית בשיתוף פעולה!
עובדה מעניינת נוספת על רנג'ייד היא שהוא היה המשחק הראשון בסידרת משחקי הדמויות הלא נגמרת של טכנוס Kunio Kun שלימים כללה כמה מהמשחקים הזכורים ביותר על הקונסולה הראשונה של נינטנדו: River City Ransom ו Super Dodge Ball.

בעקבות הצלחתו הרבה של דאבל דרגון באולמות הארקייד נפקחו עיניהן של חברות רבות וביניהן קאפקום, סגה, קונאמי ו SNK והן התחילו לפתח משחקים בסגנון החדש. ב 1989 סגה יצאה לארקייד עם גולדן אקס וקאפקום יצאה עם פיינל פייט. שני המשחקים הללו הציגו רמת משחק גבוהה בהרבה מזו שהיתה בדאבל דרגון, והתגלגלו להיות הצלחה עצומה ובין המשחקים הטובים ביותר שיצאו אי פעם לאולמות הארקייד.

Streets of Rage vs Final Fight

פיינל פייט היה הצלחה אדירה באולמות הארקייד כשיצא ב 1989. במקור, שמו של המשחק היה סטריט פייטר 89' והוא היה אמור להיות ממשיך רוחני של סטריט פייטר הראשון מ 1987. אבל מכיוון שהוא הציג משחקיות שונה מקרבות האחד על אחד של המשחק המקורי, הוחלט על יצירתה של סידרה חדשה של משחקי קרבות רחוב ובהתאם שונה גם שם המשחק. בעקבות ההצלחה של פיינל פייט הוחלט בהנהלת קאפקום לפתח משחק המשך, אך חברי צוות הפיתוח של פיינל פייט התעלמו מההחלטה הזו והשתמשו בידע שצברו כדי ליצור משחק המשך ראוי לסטריט פייטר. כך קרה שלמרות הצלחתו האדירה של פיינל פייט, הוא מעולם לא זכה להמשך באולמות הארקייד.

לאחר עם הכרזתה של קאפקום על תחילת הפיתוח של פיינל פייט למערכת הסופר נינטנדו, הוחלט בסגה להוציא כתגובה משחק מכות רחוב שיהווה תשובה הולמת ואלטרנטיבה ראויה על מערכת ה 16 ביט שלהם, המגה דרייב. וכך נולד סטריטס אוף רייג' (SOR).

לפני שנמשיך, הפסקה קטנה – הרבה עבודה הושקעה בכתיבת הפוסטים בבלוג. מה דעתך להראות הערכתך עם לייק לדף הפייסבוק של VGפריק? – תודה!

facebook like banner

המשחק הראשון בסדרת SOR למגה דרייב היה משחק מרשים שהציג ורסטיליות רבה לעומת פיינל פייט על הסופר נינטנדו. ב SOR היו הרבה יותר תנועות שכללו קפיצות מעל אויבים, הטלות שונות ותנועות משולבות של שני שחקנים. פיינל פייט הציג עליונות ברורה מבחינת גרפיקה ומבחינה זו היה כמעט 'ארקייד פרפקט' אך בעקבות ההשקעה הגדולה הזאת בתחום הויזואלי היה על קאפקום להתפשר בכל האספקטים האחרים.

בכדי להבין את החלטת הטרייד-אוף שעמדה בפני קאפקום יש להבין את הטכנולוגיה שהייתה אז בשימוש בכל הנוגע למחסניות המשחק (או קרטרידג'ים, Cartridges). מחסניות אלו הכילו בתוך אריזת פלסטיק את המשחק בתצורת PCB (לוח אלקטרוני עם שבבים, קבלים וטרנזיסטורים). מקומות האיחסון במחסניות אלו היו מוגבלים ויקרים היות והיה שם שימוש בחומרה שהיא יקרה בהשוואה עם אמצעי איחסון אחרים: מגנטיים (דיסקטים) או אופטיים (דיסקים).
גרפיקה עשירה משמעותה בזבוז זיכרון רב וזה חייב לבוא על חשבון דברים אחרים. יחסית ל SOR, פיינל פייט הציג מעט תנועות, מעט שלבים (שלב שלם שהופיע בגירסת הארקייד הושמט לחלוטין), שתי דמויות בלבד (במקום שלוש שהיו בגירסאת הארקייד), והדבר הגרוע ביותר: לא הייתה אפשרות לשני שחקנים בו זמנית.
הבדל נוסף בין פיינל פייט לסטריטס אוף רייג' נעוץ בהיסטריה של נינטנדו מדעת קהל שלילית בארה"ב בכל הנוגע לנשים ואלימות. בגירסה האמריקאית של משחק הסופר נינטנדו, שתי דמויות הנשים עם מכנסוני הג'ינס הקצרים הוחלפו (למורת רוחם של גיימרים רבים…) בדמויות של פאנקיסטים גברים. סטריטס אוף רייג' לא נתקל בצינזור כזה כי סגה אמריקה החליטה אסטרטגית להיות מכוונת לגיימרים מבוגרים יותר, ולכן גם פרוגרסיבית ופחות מגבילה מנינטנדו. למרות זאת, בגירסת פיינל פייט לסגה סידי דמויות הנשים מצויירות עם בגדים ארוכים יותר ופחות חושפניים. בכל מקרה, הצנזורות האלה מתאימות להתחסדות האמריקאית לפיה נשים חשופות זה הרבה יותר גרוע מאלימות ברוטאלית…

SOR 2 נחשב בעיני רבים (וגם בעיני) כמשחק המכות רחוב הטוב ביותר על קונסולת המגה דרייב ואולי אף למשחק המכות רחוב הטוב ביותר בכל הזמנים. הויזואל שופר ללא היכר לעומת המשחק הראשון בסידרה, למעשה הגרפיקה בפרק השני כל כך טובה שהיא בהחלט יכולה היתה להתחרות בגרפיקה של משחקי ארקייד באותו זמן. אולי מכיוון שעלויות הזיכרון במחסניות המשחקים ירדו ולכן היה שימוש ביותר זיכרון – SOR 2 היה משחק גדול מאד לאותה תקופה והכיל 16Mb של זיכרון! 🙂
בנוסף, המשחק הציג ארבע דמויות (לעומת שלוש ב SOR 1 ובפיינל פייט) ומספר התנועות לכל דמות גדל מאד אם כי ירדה האופצייה של תנועות משולבות של שתי דמויות.

בתחום הגרפיקה של SOR 2 יש לציין במיוחד את התנועות המיוחדות שזכו לאפקטים מדהימים של כדורי אש והבזקי אור, וגם את גרפיקת השלב הראשון שמציג את חיי הלילה והבארים בעיר הגדולה ומסתיים בקרב מדהים בגשם בסמטה חשוכה מאחורי אחד הבארים… וירטואוזיות לשמה!
שיפורים נוספים היו בתחום הסאונד: התווספו אפקטים קוליים של הדמויות, והמוסיקה הפנטסטית של המשחק היתה מבית מלחין משחקי הוידאו הנודע יוזו קושירו, שהיה אחראי גם למוזיקה של המשחק הראשון. המוזיקה ב SOR 2 היתה מאד פופולארית, ושיקפה את מוזיקת האלקטרו-טכנו של המועדונים בטוקיו בתחילת שנות התשעים. לא מפתיע אם כן, שאלבומי פסקול של כל שלושת המשחקים בסידרה יצאו על דיסקים אשר הכילו את הטיונים והטרקים המקוריים של המגה דרייב.

בהשוואה לפרק השני של פיינל פייט (שלא יצא לארקייד אלא אך ורק לסופר נינטנדו), SOR 2 הוא טוב יותר בכל תחום. נוצר הרושם שקאפקום ניסתה למצות את השם פיינל פייט (הם נוהגים לעשות את זה עם כל ההצלחות שלהם- ע"ע סטריט פייטר או רזידנט איוול) ויצרה משחק משעמם וחוזר על עצמו שלא חידש כלום. המכירות היו בהתאם. הפרק השלישי והאחרון אמנם היה מעט יותר מוצלח מהשני אך שוב לא חידש כלום והמכירות צנחו אף עוד יותר.

בהתאם לדעיכה של סידרת פיינל פייט, נראה שגם SOR 3 לא היה השיפור המשמעותי שכולם ציפו לו לעומת הפרק השני בסדרה. אפשר להגיד ש SOR 3 הוא גירסה מורחבת ומשודרגת של SOR 2: הוא הציג המון שלבים, שלוש דמויות נסתרות בנוסף לארבע הקיימות והמון תנועות לכל דמות, עם מערכת מעניינת של תנועות מיוחדות שמשתדרגות עם ההתקדמות בנקודות. עם זאת, הדמויות הראשיות AXEL ו BLAZE צויירו (לעניות דעתי לפחות) מעט פחות טוב לעומת SOR 2. ירידת מה נוספת הורגשה גם בתחום רמת המשחק, בעוד ש SOR 2 הציג רמת משחק גבוהה ומדוייקת מאד, SOR 3 לא הצליח לשמור עליה והשליטה בדמויות הרגישה מעט רופפת.
לסיום, הגירסאות האמריקאית והאירופאית היו שונות למדי מהגירסה היפנית שלא סבלה מצנזורה מערבית והציגה ספרייטים יפים יותר ודמויות נוספות. ללא ספק, הגירסה היפנית היא העדיפה מבין השלוש.

הנה רטרוספקטיבה מושקעת של סטריטס אוף רייג' מאת ערוץ היוטיוב המעולה Strafefox:

המשכי הסדרות

סידרת דאבל דרגון זכתה לשני המשכים (שנחשבים פחות טובים מהמשחק הראשון) על מכונות הארקייד, ולאינספור גירסאות שונות על כמעט כל קונסולה שיצאה אי פעם, חלקן טובות וחלקן… טובות פחות. המשחקים המומלצים בסידרה לדעתי הם: המשחק הראשון לארקייד, דאבל דרגון 2 ל NES, סופר דאבל דרגון לסופר נינטנדו, ודאבל דרגון אדבנס לגיימבוי אדבנס.
רימייק מרשים מאד בשם Double Dragon Neon יצא ב 2012 לכל הקונסולות העיקריות ומאוחר יותר גם לפיסי. הדיעות לגביו חלוקות, יש האוהבים אותו ויש הרואים במשחקיות שלו מעט בעייתית כי היא מעתיקה את המשחקיות של המשחקים המקוריים, על יתרונותיה ועל חסרונותיה. אני אישית אהבתי מאד ואפילו כתבתי עליו פוסט בסדרת "חובה לשחק".

סידרת פיינל פייט זכתה גם היא לגירסאות רבות לקונסולות שונות, תוך שמירה על רמת משחק גבוהה וקבועה למדי, אם כי עם מעט מאד חדשנות. המשחק המומלץ ביותר בסידרה הוא עדיין משחק הארקייד המקורי שבו אני משחק מדי פעם עד היום. גירסאות נוספת שכדאי לבדוק הן Mighty Final Fight על ה NES ופיינל פייט CD למגה סידי שכולל מוזיקה משופרת ושלבי בונוס שלא הופיעו בשום גירסה אחרת. שימו לב רק לשחק את הגירסה היפנית הפחות מצונזרת.

סידרת סטריטס אוף רייג' זכתה לפופולארית רבה בכל האזורים העיקריים (ארה"ב, יפן ואירופה), והופיעה בקומפילציות רבות על הקונסולות של סגה ומאוחר יותר על קונסולות אחרות כולל אלו של נינטנדו במסגרת פרויקט ה Virtual Console. עם זאת, מעולם לא יצא SOR 4, או המשך ראוי אחר מבית סגה.
היו כמה נסיונות להחיות את הסידרה, ובראשם Fighting Force שהיה משחק מכות רחוב תלת מימדי מבית Eidos ויצא בשנת 1997. במקור הוא אכן היה אמור להיות SOR 4, אך סגה התקפלו מהפרויקט והוא המשיך כמשחק מכות סביר שיצא לנינטנדו 64 ולפלייסטיישן. דמו תלת מימדי של SOR 4 לסגה דרימקאסט נגנז גם כן, ושני נסיונות נוספים של Grin ושל Backbone בתחילת שנות ה 2010 גם הם לא עברו את שלב הקונספט. הנה פוסט מעניין מהפורום על כמה מהנסיונות האלה.
הישועה למעריצי הסידרה הופיעה ב 2011 בדמות משחק עצמאי חינמי (!) בשם Streets of Rage Remake אשר פותח ע"י Bomber Games. בגירסתו החמישית והאחרונה, פרי פיתוח של כמעט עשור שלם, הוכיח משחק ה"חובבים" הזה את הלא יאומן – הוא עולה באיכותו אפילו על המשחקים המקוריים! צריך לשחק בו כדי להאמין. 103 שלבים עם מסלולי התקדמות מרובים, 19 דמויות ו 64 אויבים כולל רימאסטרים מכל המשחקים המקוריים. 83 טרקים מחודשים ומקוריים של המוזיקה המצויינת מכל משחקי הסידרה. לדעתי זהו ככל הנראה משחק המכות רחוב הטוב ביותר EVER.
למרות שבזמן הפיתוח בומבר גיימס קיבלו מסגה אור ירוק משפטי להמשיך עם הפרויקט, לכשהוא יצא ובסגה ראו שהוא כל כך טוב, הם יצרו קשר עם המפתחים ואסרו על פרסום ההורדה של המשחק! כמובן שכתבתי פוסט מיוחד על המשחק הזה בסדרת "חובה לשחק".

!Go Play

להורדת משחקים נסו את הפוסט אתרי הורדות הרומים הטובים ביותר, או חפשו את שם המשחק (באנגלית כמובן) עם המילה ROM או ISO (למשחקי סידי). להורדת אמולטורים – דף ה SYSTEMS כולל את כל מה שאתם צריכים!

דברו על פוסט זה ועל רטרו גיימינג בכלל בפורום!

שיתוף הפוסט