מכות רחוב – דאבל דרגון נגד פיינל פייט נגד סטריטס אוף רייג'

Streets of Rage (או SOR) לא המציא את ז'אנר של משחקי ה Beat ’em up / Brawler או כפי שהוא נקרא בעגה ה'לא מקצועית'- מכות רחוב. ההשוואה העתיקה מול המשחק הקלאסי Final Fight מבית קאפקום היא בהחלט מתבקשת, אבל לא מהסיבות הנכונות. רבים סבורים שסגה ניסתה להעתיק את פיינל פייט עם המשחק SOR הראשון שיצא למגה דרייב. זה לא מדוייק, הם בהחלט ניסו להעתיק את ההצלחה של המשחק הזה, אבל חשוב לציין כי קאפקום עצמה ניסתה לשחזר עם פיינל פייט הצלחה של משחק אחר: Double Dragon של חברת טכנוס שיצא בשנת 1987.

מקורות קרבות הרחוב

דאבל דרגון היה משחק ה Fighting Side Scroller הראשון, אבל מי שהתחיל את הז'אנר של משחקי מכות רחוב הוא קודמו הרוחני מבית טכנוס (ונציגתה המערבית טאייטו): Renegade. משחק זה נחשב לאב הקדמון של ז'אנר המכות רחוב והציג לראשונה כשיצא ב 1986 קונספטים חדשניים רבים, כמו שילוב של תזוזה מרחבית ותקיפות קומבו. החידושים שדאבל דרגון הביא בנוסף לאלו של רנג'ייד הם תזוזת המסך הצידה משמאל לימין עם ההתקדמות בכל שלב, ומשחק של שני שחקנים בו זמנית בשיתוף פעולה.
פאן פאקט על רנג'ייד היא שהוא המשחק הראשון בסידרת משחקי הדמויות הלא נגמרת של טכנוס Kunio Kun שלימים כללה כמה מהמשחקים הזכורים ביותר על הקונסולה הראשונה של נינטנדו: River City Ransom ו Super Dodge Ball.

בעקבות הצלחתו הרבה של דאבל דרגון באולמות הארקייד נפקחו עיניהן של חברות רבות וביניהן קאפקום, סגה, קונאמי ו SNK והן התחילו לפתח משחקים בסגנון החדש. ב 1989 סגה יצאה לארקייד עם גולדן אקס וקאפקום יצאה עם פיינל פייט. שני המשחקים הללו הציגו רמת משחק גבוהה יותר מזו של דאבל דרגון, הצליחו מאד והם ובין המשחקים הטובים ביותר שיצאו אי פעם לאולמות הארקייד.

פיינל פייט נגד סטריטס אוף רייג'

במקור, פיינל פייט נקרא סטריט פייטר 89' והוא היה אמור להיות ממשיך רוחני של סטריט פייטר הראשון מ 1987. אבל מכיוון שהוא הציג משחקיות שונה לחלוטין מקרבות האחד על אחד של סטריט פייטר, הוחלט על יצירתה של סידרה חדשה ובהתאם שונה גם שם המשחק. בעקבות ההצלחה של פיינל פייט הוחלט בהנהלת קאפקום לפתח משחק המשך, אך חברי צוות הפיתוח של פיינל פייט התעלמו מכך והשתמשו בידע שצברו כדי ליצור משחק המשך ראוי לסטריט פייטר עם השם המחייב סטריט פייטר 2. כך קרה שלמרות הצלחתו האדירה של פיינל פייט, הוא מעולם לא זכה להמשך אמיתי באולמות הארקייד.

עם הכרזתה של קאפקום על פיתוח גירסה של פיינל פייט לסופר נינטנדו, הוחלט בסגה להוציא כתגובה משחק מכות רחוב שיהווה תשובה הולמת ואלטרנטיבה ראויה על מערכת ה 16 ביט שלהם. וכך נולד סטריטס אוף רייג' (SOR) למגה דרייב. המשחק הראשון בסדרת SOR למגה דרייב היה משחק מרשים שהציג ורסטיליות רבה לעומת פיינל פייט על הסופר נינטנדו. ב SOR היו הרבה יותר תנועות שכללו קפיצות מעל אויבים, הטלות שונות ותנועות משולבות של שני שחקנים. פיינל פייט הציג עליונות ברורה מבחינת גרפיקה ומבחינה זו היה כמעט 'ארקייד פרפקט' אך בעקבות ההשקעה הגדולה הזאת בתחום הויזואלי היה על קאפקום להתפשר בכל האספקטים האחרים.

בכדי להבין את החלטת הטרייד-אוף שעמדה בפני קאפקום יש להבין את הטכנולוגיה שהייתה אז בשימוש בכל הנוגע למחסניות המשחק (או קרטרידג'ים/ Cartridges). מחסניות אלו הכילו בתוך אריזת פלסטיק את המשחק בתצורת PCB (לוח אלקטרוני עם שבבים, קבלים וטרנזיסטורים). מקומות האיחסון במחסניות אלו היו מוגבלים ויקרים היות והיה שם שימוש בחומרה שהיא יקרה בהשוואה עם אמצעי איחסון אחרים: מגנטיים (דיסקטים) או אופטיים (דיסקים).
גרפיקה עשירה משמעותה בזבוז זיכרון רב וזה חייב לבוא על חשבון דברים אחרים. יחסית ל SOR, פיינל פייט הציג מעט תנועות, מעט שלבים (שלב שלם שהופיע בגירסת הארקייד הושמט לחלוטין), שתי דמויות בלבד (במקום שלוש שהיו בגירסאת הארקייד), והדבר הגרוע ביותר: לא הייתה אפשרות לשני שחקנים בו זמנית. המצב נהיה קצת אבסורדי כשקאפקום הוציאה גירסה נוספת של המשחק לסופר נינטנדו בשם פיינל פייט Guy אשר החליפה את Cody בחברו הטוב אך לא טיפלה בשום אספקט אחר של הגירסה המוגבלת המקורית.

הבדל נוסף בין פיינל פייט לסטריטס אוף רייג' נעוץ בהיסטריה של נינטנדו מדעת קהל שלילית בארה"ב בכל הנוגע לנשים ואלימות. בגירסה האמריקאית של משחק הסופר נינטנדו, שתי דמויות הנשים עם מכנסוני הג'ינס הקצרים הוחלפו (למורת רוחם של גיימרים רבים…) בדמויות של גברים "פאנקיסטים". סטריטס אוף רייג' לא נתקל בצינזור כזה כי סגה אמריקה החליטה אסטרטגית להיות מכוונת לגיימרים מבוגרים יותר, ולכן היתה יותר פרוגרסיבית ופחות מגבילה מנינטנדו. למרות זאת, בגירסת פיינל פייט לסגה סידי דמויות הנשים מצויירות עם בגדים ארוכים יותר ופחות חושפניים. בכל מקרה, הצנזורות האלה מתאימות להתחסדות האמריקאית לפיה נשים חשופות זה דבר הרבה יותר גרוע מאלימות ברוטלית… תוכלו לקרוא עוד על הצנזורות האלה ועוד דוגמאות מעניינות אחרות בכתבה על צנזורות במשחקי מכות.

סטריטס אוף רייג' 2 נחשב בעיני רבים (וגם בעיני) כמשחק המכות רחוב הטוב ביותר על קונסולת המגה דרייב ואולי אף למשחק המכות רחוב הטוב ביותר בכלל. הויזואליה שופרה ללא היכר לעומת המשחק הראשון בסידרה, ולמעשה הגרפיקה בפרק השני כל כך טובה שהיא התחרתה בגרפיקה של משחקי ארקייד מאותה תקופה. גם עלויות הזיכרון במחסניות המשחקים ירדו ולכן SOR 2 היה משחק גדול מאד לאותה תקופה והכיל 16Mb של זיכרון! 🙂
בנוסף, המשחק הציג ארבע דמויות (לעומת שלוש ב SOR 1 ובפיינל פייט) ועם יותר תנועות אם כי ירדה האופצייה של תנועות משולבות של שתי דמויות.

בתחום הגרפיקה של SOR 2 יש לציין במיוחד את התנועות המיוחדות שזכו לאפקטים מדהימים של כדורי אש והבזקי אור, וגם את גרפיקת השלב הראשון שמציג את חיי הלילה והבארים בעיר הגדולה ומסתיים בקרב מדהים בגשם בסמטה של אחד הבארים… וירטואוזיות לשמה!
שיפורים נוספים היו בתחום הסאונד: התווספו אפקטים קוליים של הדמויות, והמוסיקה הפנטסטית של המשחק היתה מאת מלחין משחקי הוידאו הנודע יוזו קושירו, שהיה אחראי למוזיקה של כל משחקי הסדרה עם מוזיקת אלקטרו-טכנו של המועדונים בטוקיו בתחילת הניינטיז. אלבומי פסקול של כל שלושת המשחקים בסידרה יצאו על דיסקים (ומאוחר יותר על תקליטי ויניל) אשר הכילו את הטיונים והטרקים המקוריים של המגה דרייב.

בהשוואה לפרק השני של פיינל פייט (שלא יצא לארקייד אלא רק לסופר נינטנדו), SOR 2 הוא טוב יותר בכל תחום. נוצר הרושם שקאפקום ניסתה למצות את השם פיינל פייט (הם נוהגים לעשות את זה עם כל ההצלחות שלהם: ע"ע סטריט פייטר ורזידנט איוול) ויצרה משחק קצת משעמם וחוזר על עצמו שלא חידש כלום, והמכירות היו בהתאם. הפרק השלישי והאחרון אמנם היה מעט מוצלח יותר מהשני אך שוב לא חידש כלום והמכירות צנחו אף יותר.

בהתאם לדעיכה של סידרת פיינל פייט, נראה שגם SOR 3 לא היה השיפור המשמעותי שכולם ציפו לו אחרי הפרק השני. אפשר להגיד ש SOR 3 הוא גירסה מורחבת ומשודרגת של SOR 2: הוא הציג המון שלבים, שלוש דמויות נסתרות בנוסף לארבע הקיימות והמון תנועות לכל דמות, עם מערכת מעניינת של תנועות מיוחדות שמשתדרגות עם ההתקדמות בנקודות. עם זאת, הדמויות הראשיות AXEL ו BLAZE צויירו (לעניות דעתי) פחות טוב לעומת SOR 2, והסאונד והמוזיקה מעט פחות איכותיים ומלודיים. ירידת מה נוספת הורגשה גם בתחום רמת המשחק, בעוד ש SOR 2 הציג רמת משחק גבוהה ומדוייקת מאד, SOR 3 לא הצליח לשמור עליה והשליטה בדמויות הרגישה מעט רופפת.
לסיום, הגירסאות האמריקאית והאירופאית היו שונות למדי מהגירסה היפנית שלא סבלה מצנזורה מערבית והציגה ספרייטים יפים יותר ודמויות נוספות. ללא ספק הגירסה היפנית, שנקראת Bare Knuckle, היא העדיפה מבין השלוש.

המשכי הסדרות

סידרת דאבל דרגון זכתה לשני המשכים (שנחשבים פחות טובים מהמשחק הראשון) על מכונות הארקייד, ולאינספור גירסאות שונות על כמעט כל קונסולה שיצאה אי פעם, חלקן טובות וחלקן פחות. המשחקים המומלצים בסידרה לדעתי הם: המשחק הראשון לארקייד, דאבל דרגון 2 ל NES, סופר דאבל דרגון לסופר נינטנדו, ודאבל דרגון אדבנס לגיימבוי אדבנס.
רימייק מרשים מאד בשם Double Dragon Neon יצא ב 2012 לכל הקונסולות העיקריות ומעט אח"כ גם לפיסי. הדיעות לגביו חלוקות, יש האוהבים אותו ויש הרואים במשחקיות שלו מעט בעייתית כי היא מחקה את המשחקיות של המשחקים המקוריים, על יתרונותיה ועל חסרונותיה. אני אישית אהבתי מאד ואפילו כתבתי עליו פוסט בסדרת "חובה לשחק".

סידרת פיינל פייט זכתה גם היא לגירסאות רבות לקונסולות שונות, תוך שמירה על רמת משחק גבוהה וקבועה למדי, אם כי עם מעט מאד חדשנות. המשחק המומלץ ביותר בסידרה הוא עדיין משחק הארקייד המקורי שבו אני משחק מדי פעם עד היום. גירסאות נוספת שכדאי לבדוק הן Mighty Final Fight על ה NES ופיינל פייט CD למגה סידי שכולל מוזיקה משופרת ושלבי בונוס שלא הופיעו בשום גירסה אחרת. שימו לב רק לשחק את הגירסה היפנית הפחות מצונזרת.

סידרת סטריטס אוף רייג' זכתה לפופולארית רבה והופיעה בקומפילציות רבות. עם זאת, מעולם לא יצא SOR 4, או המשך ראוי אחר מבית סגה.
היו כמה נסיונות להחיות את הסידרה, ובראשם Fighting Force שהיה משחק מכות רחוב תלת מימדי מבית Eidos ויצא בשנת 1997. במקור הוא אכן היה אמור להיות SOR 4, אך סגה התקפלו מהפרויקט והוא המשיך כמשחק מכות סביר שיצא לנינטנדו 64 ולפלייסטיישן. דמו תלת מימדי של SOR 4 לסגה דרימקאסט נגנז גם כן, ושני נסיונות נוספים של Grin ושל Backbone בתחילת שנות ה 2010 גם הם לא עברו את שלב הקונספט. הנה פוסט מעניין מהפורום על כמה מהנסיונות האלה.
הישועה למעריצי הסידרה הופיעה ב 2011 בדמות משחק עצמאי חינמי (!) בשם Streets of Rage Remake אשר פותח ע"י Bomber Games. בגירסתו החמישית והאחרונה, פרי פיתוח של כמעט עשור שלם, הוכיח משחק ה"חובבים" הזה את הלא יאומן – הוא עולה באיכותו אפילו על המשחקים המקוריים! צריך לשחק בו כדי להאמין. 103 שלבים עם מסלולי התקדמות מרובים, 19 דמויות ו 64 אויבים כולל רימאסטרים מכל המשחקים המקוריים. 83 טרקים מחודשים ומקוריים של המוזיקה המצויינת מכל משחקי הסידרה. לדעתי זהו ככל הנראה משחק המכות רחוב הטוב ביותר EVER.

למרות שבזמן הפיתוח בומבר גיימס קיבלו מסגה אור ירוק משפטי להמשיך עם הפרויקט, לכשיצא לבסוף ובסגה ראו שהוא כל כך טוב, הם יצרו קשר עם המפתחים ואסרו על פרסום ההורדה של המשחק! כמובן שכתבתי פוסט מיוחד על המשחק הזה בסדרת "חובה לשחק" ושם יש גם לינק להורדת המשחק המדהים הזה.

!Go Play

להורדת משחקים נסו את הפוסט אתרי הורדות הרומים הטובים ביותר, או חפשו את שם המשחק (באנגלית כמובן) עם המילה ROM או ISO (למשחקי סידי). להורדת אמולטורים – דף ה SYSTEMS כולל את כל מה שאתם צריכים!

עשיתם כבר לייק לדף VGFreak בפייסבוק?

שיתוף הכתבה