לביוניק קומנדו המקורי על הנס יצא רימייק שהיה לאחד המשחקים הראשונים אי פעם שקניתי דיגיטלית. למרות שיציאתו היתה מעין קידום מכירות למשחק "העיקרי" שיצא שנה אח"כ – ביוניק קומנדו 2009 – הוא היה טוב ומצליח ממנו עד כדי כך שלבסוף יצא משחק המשך לרימייק ולא למשחק העיקרי.
הנה הסקירה של שני משחקי Bionic Commando Rearmed שהשני שבהם היה למשחק האחרון שיצא לסדרת הרטרו הזאת.

Bionic Commando Rearmed
ריארמד יצא דיגיטלית בלבד כקידום מכירות למשחק "העיקרי" שיצא שנה אח"כ – ביוניק קומנדו 2009 – ההמשך העלילתי הרשמי שלו.
הרימייק הזה פותח ע"י הסטודיו השוודי Grin שפיתח גם את ביוניק קומנדו 2009, והם סגרו את שעריהם זמן קצר לאחר יציאתו על קונסולות הדור השביעי והפיסי. ייתכן שזה קרה בגלל שהם הוציאו שלושה משחקים גדולים ב 2009, שלא כל כך הצליחו למרות שסה"כ יצאו לא רעים – Wanted: Weapons of Fate, Terminator Salvation וכאמור ביוניק קומנדו 2009. הוצאת שלושה משחקי AAA בשנה היא מטלה שכיום נשמעת בלתי אפשרית, קל וחומר לסטודיו יחסית קטן. מעניין שגם במובן הזה יש פה דמיון לסטריידר 2014 כי הסטודיו שפיתח אותו גם נסגר זמן קצר אחרי יציאתו.
הקשר לסטריידר לא מסתיים כאן, כי באותה התקופה Grin גם פיתחו פרוטוטייפ של ריבוט ל… סטריידר! הם הגישו אותו לקאפקום אך נדחו, ואולי בזכות זה קאפקום החליטו לפתח פנימית את סטריידר 2014. ודרך אגב, Grin גם הגישו לסגה הצעה לפתח משחק סטריטס אוף רייג' חדש! אבל גם כאן הם נדחו, ומשחק חדש בסדרה הזאת יצא לבסוף רק אחרי עשור שלם.

למרות שזהו משחק 2D קלאסי, הוא מוצג בגרפיקה פוליגונית מלאה, ומשתמש במנוע גרפי ייעודי בשם 'דיזל' שפותח פנימית ב Grin בשיתוף עם Nvidia. זהו אותו המנוע הגרפי מאחורי המשחקים הגדולים של הסטודיו, כולל ביוניק קומנדו 2009. המוזיקה כוללת רמיקסים מגניבים של המשחק המקורי. המשחק סה"כ נראה לא רע, אבל בגלל שהמפתחים שאפו לשמור על אופי הפרזנטציה של המקור, הגרפיקה שלו מרגישה פשטנית משהו וקצת חסר בה פירוט.

בריארמד, כמו במשחק הנס המקורי, משחקים כמובן את נייתן "ראד" ספנסר שעכשיו העיצוב שלו הוא מאד אייטיזי, מעין שילוב של אייסמן מהסרט "אהבה בשחקים" ומרטי מקפליי מ"בחזרה לעתיד".
המשחק כולל 24 שלבים במפה חופשית לכאורה, אבל בפועל הרבה שלבים הם חסומים לפני שהשגת איזשהו כרטיס קידוד או נשק מסויים, ולכן הוא לינארי יותר ממה שנראה. מרבית השלבים הם פלטפורמות ממבט צידי, אך אם במפה המסוק שלך נתקל בשיירה של האויב, או אז צריך לשחק בשלב ביניים קצר ממבט עילי, כמחווה למשחק קומנדו המקורי של קאפקום מ 1985. השלבים הללו הם תמיד אחד משלושה: מדבר, שלג או ג'ונגל ללא שונות בתוואי. זה נחמד כי זה נוסטלגי, אבל מוסיף מעט מאד למשחק.
חלק מהשלבים הם מחנות ידידותיים של FSA ("הטובים") והם כוללים שדרוגים וחדרי אימון עם אתגרים כמו הגעה למטרה מבלי להפגע, או השלמה עד זמן מסויים. שימו לב שאם לא אספתם את כל מה שצריך לאסוף במחנות האלה אז הרובריקה שלהם תהיה אדומה.

במהלך המשחק משיגים נשקים מגוונים כמו שאטגאן, לייזרים, משגר טילים ועוד, ולכולם יש תחמושת אינסופית ואפשר להחליף ביניהם בלחיצת כפתור. לכל נשק יש חוזקות וחולשות משלו, ושימושים ייחודיים. לדוגמה, ההדף מיריית השאטגאן מאפשר לראד להתחיל תנועת נידנוד מהיתלות. משגר הטילים היה OP ממש במשחק המקורי על הנס, ובריארמד הוא יותר מאוזן.

בכל בסיס אויב שצריך לחדור אליו יש חדרי תקשורת שבהם אפשר להתקשר עם המודיעין של ה FSA ולחדור למערכות האויב של אותו בסיס. ה"האקינג" הוא מעין מיני-גיים תלת מימדי של הכנסת כדור לקופסה ירוקה. לרוב אפשר להשלים את זה די בקלות וכך אפשר ללמוד טיפים להבסת הבוס של השלב, ולפעמים גם לפתוח את הדלת שמובילה אליו. שימו לב להקפיד להכנס לכל חדר כזה.
בניגוד לחד-גוניות של הבוסים במשחק הנס המקורי, הבוסים בריארמד הם מגוונים עם דרכים מעניינות להשתמש בזרוע הביונית כדי להביס אותם, והטיפים בחדרי התקשורת עוזרים בכך. כל אחד מהבוסים חוזר בגירסה קשה יותר ככל שמתקדמים בשלבים.
הקוצים ממש מעצבנים כי קשה מאד להתחמק מהם אחרי שנוחתים עליהם וכמעט תמיד זה מסתיים במוות. ובכלל המשחק די קשה, וגם רמת הקושי "נורמל" תספק אתגר סביר.

ריארמד כלל גם אופציה לשחק בקמפיין עם שני שחקנים בו זמנית, ואפילו כלל אופציה למשחק תחרותי מבוסס זירות לעד ארבעה שחקנים, אבל לוקאלית בלבד ובלי אופציה לאונליין.
המשחק זכה לשבחים רבים כשיצא, בגלל שהוא כיבד את המקור והיה מחווה מדהימה למשחק הנס הנוסטלגי ובלי קשר הוא היה פשוט טוב. ד"א ריארמד היה המשחק השני שקניתי דיגיטלית על האקסבוקס, אחרי סופר סטריט פייטר 2 HD רמיקס.

Bionic Commando Rearmed 2
ההמשך של ריארמד מ 2011 הוא נכון לכתיבת שורות אלה המשחק האחרון שיצא בסדרת ביוניק קומנדו, אבל כרונולוגית בעלילה הוא נמצא בין ריארמד הראשון לביוניק קומנדו 2009. הוא פותח ע"י Fatshark, גם הוא סטודיו שבדי שגייס חלק מהעובדים מ Grin (הסטודיו שעבד על המשחק הקודם). והוא משתמש באותו המנוע הגרפי של שני משחקי ביוניק קומנדו שקדמו לו, ושומר על האסטטיקה של ריארמד, עם שיפורים קלים.
ביוניק קומנדו 2009 הוא משחק פלטפורמה בעולם תלת מימדי מלא ולכן היה איכשהו הגיוני להוסיף לו כפתור קפיצה, אבל ריארמד 2 הוא המשך ישיר של קודמו ולכן לא ברור למה הוסיפו גם לו כפתור קפיצה. זה קצת חוטא למשחקיות הייחודית של הסדרה, ואולי בגלל ה"חטא" הזה הוא היה המשחק שהרג את הסדרה המיוחדת הזאת. יש לציין שאם מסיימים אותו, נפתחת האופציה ל"רטרו מוד", שבה לא ניתן לקפוץ. כלומר, המשחק תוכנן כך שאין אופציה לקפוץ, אבל מסיבה לא ברורה הוסיפו אח"כ את האופציה הזאת.

הגיבור הוא שוב נייתן "ראד" ספנסר, רק הפעם עם שפם מפואר ומגניב ושיער משוך לאחור. ואני בהחלט מעדיף את הלוק הזה.
מפת העולם היא כבר לא חופשית אלא לינארית, וגם אין יותר מחנות FSA כי העלילה מתרחשת כולה מאחורי קוי האויב. אפשר לשחק שוב כל שלב שכבר השלמתם כדי להשיג בונוסים ושדרוגים שלא יכולתם להגיע אליהם לפני כן, או כי לא היה לכם את הנשק המתאים או שפשוט לא הייתם מספיק טובים במכניקת הנדנוד וההנפה. המשחק נותן לכם סיבות טובות לחזור אחורה, בעיקר לאיסוף שדרוגים לנשקים, אבל אני התחלתי לחזור על שלבים רק אחרי שקיבלתי את משגר הטילים.
אין כאן שלבים ממבט עילי סטייל קומנדו, אבל אם מצאתם מסוק או תותח תעברו למוד צליפה חופשית באויבים בשלב, מחווה למשחק הגיימבוי קולור Elite Forces.

העלילה של ריארמד 2 היא קצת יותר מתוחכמת. ראד ספנסר הוא לא לבד, יש לו חברים ליחידה שלכולם יש יכולות ביוניות, אבל המשחק מתרכז בקמפיין של ראד. היחידה הביונית יוצאת למשימה שמסתבכת ובמהלך המשחק מתבררים כמה פרטים מטרידים על חברי היחידה והמפקדים ב FSA. סוף המשחק אפילו כולל מוסר השכל – אף אחד לא נולד רע בבסיסו, רמות המוסר הפנימי שלנו מתגבשות עם נסיבות החיים והיכולת שלנו להתמודד עם משברים – אם תשאלו אותי, זה עמוק יתר על המידה למשחק מהסוג הזה.
סוף המשחק מגלה כי מבחינה עלילתית הוא מתרחש לפני ביוניק קומנדו 2009, ועל מה שקרה בין המשחקים אפשר לקרוא בקומיקס Bionic Commando: Chain of Command.

המשחק מעט פחות קשה מקודמו מבחינת הבסת אויבים ובוסים. אבל הקושי האמיתי נמצא במבנה השלבים, ובמיוחד בשלבים המתקדמים יותר שבהם חייבים לשלוט היטב במכניקת ההנפה כדי לסיים אותם, והם אכן מאתגרים מאד. כדי לעזור לשחקן עם זה, במהלך השלבים אפשר להשיג אקסטרא נסיונות שמצטברים, כך שלקראת סוף המשחק אתה מתחיל שלבים עם 20 נסיונות ויותר.
השלבים בנויים כמו מבוכים פלטפורמיים, וממש חבל שהמשחק לא נותן לך מפה שלהם. מה שכן מקבלים זה מכניקת רמזים שבה באמצעות כפתור ייעודי אפשר לסרוק אובייקטים על המסך כדי לקבל טיפים להבסת בוסים ומושג כללי על מה לעשות הלאה כדי להתקדם. אבל אם לומר את האמת, בקושי השתמשתי בזה.

לאקדח הבסיסי של ראד יש עדיין אינסוף תחמושת, אבל בניגוד למשחק הקודם לכל הנשקים המיוחדים שמוצאים במהלך המשחק יש תחמושת מוגבלת. כעת אפשר גם לשדרג את ראד עם בונוסים פאסיביים כמו התחדשות אוטומטית של חיים או תחמושת, וביכולות מיוחדות כמו הטלת רימונים, אגרוף חזק במיוחד, או האקינג של תחנות ממסר (שהוא הכרחי להשגת כמה שדרוגים).
בניגוד למשחק הראשון אפשר להתחיל תנועת נידנוד מתי שרוצים (לא צריך לירות מהשאטגאן כמו במשחק הראשון). בנוסף, שתי תנועות אומצו מביוניק קומנדו 2009 – אגרוף עוצמתי לקרקע אם קופצים ממקום גבוה יותר, וכאמור קפיצה.

כמו קודמו, ריארמד 2 כולל אופציה לשני שחקנים, אבל הוריד לגמרי את האופציה של זירות תחרות.

!Go Play
Rearmed הראשון יצא לפלייסטיישן 3, לאקסבוקס 360 ולפיסי ואפשר להשיג אותו במחירים נמוכים למדי של כ $10 (לפני מבצעים).
Rearmed 2 מעולם לא יצא לפיסי וגירסת הפלייסטיישן 3 שלו כללה הגנת DRM מעצבנת שדורשת חיבור קבוע לאינטרנט כדי לשחק. זו הסיבה לכך שכיום אי אפשר לשחק אותו על PS3 גם אם רכשתם אותו! אבל אל דאגה, הוא רץ מושלם על האמולטור RPCS3 (;
הגירסה החוקית היחידה שעובדת כיום היא לאקסבוקס 360 ולשמחתנו הוא חלק מתוכנית התאימות לאחור והוא ירוץ מצויין על כל אקסבוקס.