אם תשאלו אותי מהי חווית הגיימינג הכי ארקיידית שיש אני אענה לכם כל משחק ריצה/קפיצה/ירייה שהאקשן בו הוא בציר אחד (X) בלבד, כלומר לא בשני צירים (X ו Y) או יותר כמו משחקי ביטאמאפ לדוגמה. ולפי ההגדרה הזאת, Ninja Warriors הוא משחק ארקייד קלאסי במובן הכי טהור של ההגדרה. יש בו נינג'ות, קפיצות, יריות ומכות – והכל במעטפת פיקסל ארטית יפהפיה – פשוט תענוג אייטיזי במיטבו.
198X הוא פחות משחק ויותר סרט נעורים על תקופת ההתבגרות של נער בשנות השמונים. הסרט סובב סביב תרבות אולמות הארקייד של אותה התקופה ומתמקד במרתף ארקייד וחוויות הנעורים שמתקשרות אליו ולמכונות המשחקים בו.
טוקי הוא משחק ארקייד קלאסי וטיפוסי לתקופתו – סוף שנות השמונים. כלומר הוא: קצר, די קשה ועם מכניקת גיימפליי סטנדרטית של משחק פלטפורמה "קפיצה-ירייה" (מה שנקרא בלעז Run & Gun). אז מה מיוחד בו, ולמה הוא מקבל כתבה משלו?
אאוטראן של סגה הוא משחק מירוצים ארקיידי שהקדים את זמנו (1986) בכך שהציג גרפיקה מדהימה בטכניקת "סופר סקיילר" (Super Scaler), שהוצגה לראשונה שנה לפני כן במשחק האנגאון, ושעדיין נראית מעולה אפילו היום. אבל למשחקי המירוצים היפהפיים של סגה באולמות הארקייד קמו מתחרים מבית טאייטו שהשתמשו באותה טכניקה גרפית מהפכנית. אכן, הגרפיקה של משחקי המירוצים האלה נראתה מדהים וסגה וטאייטו התחרו ראש בראש על מטבעות המבקרים, אבל נראה שההבדלים ביניהם היו פחות בתצוגה ויותר בגיימפליי.
אבירים, מכשפים, גמדים, ברברים, פיות, אמאזונות… ודרקונים! מקונאן הברברי דרך שר הטבעות ועד משחקי הכס – יש מעט דברים שמסעירים אותנו יותר מעולמות פנטזיה. בשנות השבעים והשמונים משחק הדמיון D&D (מבוכים ודרקונים) היה מאד פופולארי, והוא תרם להתפתחות הז'אנר הקולנועי Sword & Sorcery וז'אנר משחקי הוידאו הנלווה Hack & Slash. משחקים אלה היו לרוב תת-ז'אנר של מכות רחוב (Beat ’em Up), כאשר משחק ה H&S הכי מפורסם הוא ללא ספק גולדן אקס. אבל היו עוד רבים, והפוסט הזה מאגד את משחקי הארקייד הטובים שבהם.
כולם מכירים את גולדן אקס. הוא אחד המשחקים המזוהים ביותר עם פורטים של משחקי ארקייד לקונסולות ולפיסי. ללא ספק ממשחקי הארקייד האהובים עלי בכל הזמנים, גולדן אקס היה פנומנלי בזמנו ועדיין נראה ומשחק מצויין גם כיום, רבע מאה אחרי שיצא לראשונה. אבל מעט מדי מכירים את הסיקוול שלו: נקמתו של דת' אדר, שיצא לארקייד שלוש שנים אחריו והיה שדרוג גרפי מדהים. הסיבה העיקרית לאנונימיות היחסית שלו היא שמעולם לא יצא לו פורט לקונסולות ביתיות!
משחקי מכות רחוב (או Brawlers או Beat’em Ups) היו ה-דבר בסוף האייטיז/ תחילת הניינטיז. אני מת על המשחקים האלה (רק הטובים שבהם כמובן), אז הרכבתי כאן רשימה של משחקי מכות רחוב מהארקייד שמעולם לא קיבלו פורט לקונסולות הביתיות. זהו פוסט שני בסדרה, וקאפקום הולכת לככב בו (כי כמובן ששמרתי את הכי טובים לסוף), אבל כן מומלץ לקרוא קודם את הפוסט הראשון!
משחקי מכות רחוב (או Brawlers או Beat’em Ups) היו ה-דבר בסוף האייטיז/ תחילת הניינטיז. אני מת על המשחקים האלה (רק הטובים שבהם כמובן), אז הרכבתי כאן רשימה של משחקי מכות רחוב מהארקייד שמעולם לא קיבלו פורט לקונסולות הביתיות. גיליתי שני דברים מאד מעניינים, הראשון: יש עדיין Hidden Gems שאפילו אני לא הכרתי ומשחקים שכן חשבתי שהכרתי התבררו להיות הרבה יותר טובים ממה שזכרתי, והשני: נראה ש 1993 היתה השנה החזקה ביותר בז'אנר הזה- שנתיים תמימות אחרי יציאת סטריט פייטר 2 שכביכול הרג את הז'אנר.
ווילו והנסיכה הוא אחד הסרטים האהובים עלי מהילדות. לשמחתי הרבה מי שקיבלה את הזיכיון למשחקי וידאו המבוססים על הסרט, היתה קאפקום והיא עשתה כהרגלה עבודה מצויינת. ווילו לנינטנדו NES היה מעין קלון לא רע בכלל של זלדה, אבל לא בו עסקינן. ווילו לארקיידס הוא כנראה משחק הפלטפורמה הטוב ביותר שיצא לי לשחק באולמות המשחקים, ועליו נדבר היום. דרך אגב, היו גם משחקי ווילו למחשבים האישיים… אבל הם לא היו מבית קאפקום והם היו כל כך גרועים שעדיף שלא נדבר עליהם בכלל.