ג'וני מערוץ היוטיוב המצויין (קחו נשימה) Lord AuroMetalSaurus פרסם סרטון חמוד שבו הוא קורא גליון רנדומלי של מגזין פריק, שכולל אפילו כתבות שכתבתי עוד שעבדתי שם ככתב פרילנסר. אז הצעתי לו לכתוב על זה כמה מילים. הוא הסכים, וכעבור חודש שלח לי מניפסט מרתק על ההיסטוריה של תרבות הגיימינג בישראל. אז מבלי להכביר במילים נוספות, קבלו זוית של רטרו-גיימר שלא היה כאן בדורות ה 8 וה 16 ביט ורואה את התחביב הזה בלי משקפי הנוסטלגיה שיש עלי תמיד כשאני מדבר על על רטרו גיימינג.

"יאללה בלאגן" הוא פודקאסט גיימינג ידוע שמנחה אותו דימה חריטונוב. דימה יצר איתי קשר ורצה לראיין אותי על קונסולת ה 3DO שכתבתי עליה עוד בילדותי כשהייתי כתב במגזין פריק. מסתבר שבשנות התשעים (ובדיוק כמוני) דימה היה קורא באדיקות את פריק, ואף הכיר אותי כשהייתי שם כתב. אז כמובן שהסכמתי (;

דימה חריטונוב, האיש מאחורי ערוץ "יאללה בלאגן" ביוטיוב ובפייסבוק, תפס את רמי שיר לשיחה ארוכה על מגזין משחקי הוידאו "פריק", הלא הוא אביו הרוחני של הבלוג אותו אתם קוראים עכשיו. הראיון יצא מעניין בצורה בלתי רגילה עד כדי כך שרציתי לייצר עליו פוסט ייעודי, כדי להנציח אותו בבלוג ושלא יאבד בתהומות הנשייה של הרשתות החברתיות. אז פניתי לדימה שיכתוב כמה מילים עליו והוא הסכים בשמחה.

"הקונגרס" הוא פודקאסט אקטואליה פוליטי ליברלי שמרבית הזמן עוסק בנושאים אקטואליים ברומו של עולם, אבל לקראת פורים הוא יצא מהפוזיציה הרצינית שלו – מנחה "הקונגרס" הגיע אלי לשיחה על נושאים קצת יותר כיפיים מפוליטיקה, כמו: מגזין פריק, מגה דרייב, משחקי רטרו, רימייקים, פיקסל ארט ו(כמובן!) סטריטס אוף רייג'.

מגזין פריק נוסד על ידי רמי שיר, עורך עיתון הילדים הידוע "אצבעוני", שתיפקד כעורך מגזין פריק מיום היווסדו ועד יומו האחרון. פריק היה ירחון על משחקי מחשב ומשחקי וידאו שיצא לאור לראשונה באוקטובר 1992. כשהוא מציג כתבות מעניינות יותר ותוכן טוב יותר, עבר פריק את יריבו הוותיק "וויז" (שהיה מעין מגזין מכירות של רשת באג) מבחינת תפוצה והשיג גם תוצאות עיסקיות בהתאם. בשיאו הגיע פריק ליותר מ 15,000 מנויים, הישג חסר תקדים למגזין נישה מסוגו בארץ. מגזין "זומביט" ויורשו "קליק" גם הם לא היו תחרות רצינית לפריק.