אחת-עשרה שנים חיכו בקאפקום להוציא המשך למשחק הארקייד המדהים שלהם, סטריידר (1989), וארבע-עשרה שנים נוספות הם חיכו עד שהוציאו את המשחק השלישי והאחרון עד כה. ואולי בגלל זה המשחק לא נקרא סטריידר 3 אלא פשוט Strider.
המשחק השלישי הרשמי בסדרת סטריידר יצא רבע מאה בדיוק אחרי משחק הארקייד המקורי, ומבחינת משחקיות הוא יותר דומה למשחק הנס, שיצא גם הוא ב 1989. הוא פותח ע"י Double Helix, שפיתחו גם את הריבוט המעולה של קילר אינסטינקט שהיה אקסקלוסיבי לאקסבוקס, וכמו קילר אינסטינקט גם משחק זה מכבד את ההיסטוריה של הסדרה. ד"א, זמן קצר לאחר יציאת סטריידר 2014 הסטודיו נרכש והפך להיות חלק מאולפני המשחקים של אמאזון.
הפרזנטציה בסטריידר 2014 היא מיוחדת ומתאימה לאווירה, עם אנימציה ואפקטים מגניבים למרות שהגרפיקה בבסיסה היא די פשוטה, כי המשחק פותח לרוץ בעיקר על קונסולות הדור השביעי ב 720P. שיחקתי בו לראשונה כשיצא על הפלייסטיישן 3, ושוב לאחרונה על הפיסי, והוא עדיין נראה טוב, למרות הרמה הבסיסית של הנכסים הגרפיים, שמודגשת במיוחד ברזולוציות גבוהות. המשחק מאד הזכיר לי את Forged in Shadow Torch שגם בו המשחקיות היא דו מימדית אבל הגרפיקה מורכבת מאובייקטים ורקעים פוליגוניים שנותנים תחושה של עולם עם עומק. אכן, נראה כי המפתחים של FIST לקחו כאן השראה.
אבל הרגשתי שהקסם הויזואלי של שני המשחקים הראשונים נעלם קצת כי סטריידר 2014 מרונדר כולו ב 3D ואין בו כמעט ספרייטים דו מימדיים.
המוזיקה היא מצויינת, עם מחוות יפהפיות למשחק הראשון, עד כדי כך שהפסקול של המשחק הזה הפך להיות אחד החביבים עלי. האפקטים הקוליים כוללים גם הם מחוות למשחקי עבר של קאפקום, ובמיוחד הסאונד כשאוספים Pow (בונוסים שנותנים גישה לציורים ותמונות קונספט מהמשחק ומהסדרה בכלל). אבל שמתי לב לבעיית באלאנס קלה שגורמת למוזיקה להיות קצת חלשה, ונאלצתי בהגדרות להוריד את העוצמה של האפקטים כדי להדגיש אותה.
הקרבות בסטריידר 2014 הם מאד מהירים וארקיידיים, וזה מצויין כי במובן הזה המשחק שימר את הייחוד של הסדרה. השליטה בהיריו היא טובה ומרגישה מאד "נינג'אית" – אפשר לרוץ תוך כדי סלאשים לחיסול אויבים או להתפס כמו מגנט כמעט לכל קיר עם קרסי הטיפוס המפורסמים של היריו. חבל רק שהשליטה היא באמצעות הסטיק ולא הדיפאד, ולא ניתן לשנות את זה.
המשחק הוא מעין מטרואידוואניה במובן שהיריו מתפתח במהלכו עם להבי סייפר נוספים ויכולות חדשות וכך נפתחות דרכים להגיע למקומות חדשים ולחקור את המפה. אבל זה לא באמת מטרואידוואניה מלא והמעבר בין אזורים הוא לא לגמרי חופשי, אלא רק בנקודות מעבר מסויימות, ומרבית הפעמים זה קורה לפי תסריט מוגדר מראש. היתרון בלחזור לאיזורים קודמים הוא רק כדי לאסוף שדרוגים ובונוסים, אבל זה לא הכרחי כדי לסיים את המשחק. המפתחים גם לא הפגינו כאן יותר מדי יצירתיות במבנה השלבים – הם קצת לינאריים, שלא לומר פשטניים, ומרבית המקומות הלא נגישים חסומים פשוט ע"י דלתות שמחייבות שימוש בסוג להב מסויים כדי לפתוח אותן.
המשחק גם לא קשה במיוחד, ורוב הפעמים הוא די סלחן מבחינת המיקום שהוא שם אותך אחרי פסילה. לכן אני ממליץ לשחק על דרגת הקושי הגבוהה יותר, כי היא נותנת לכל הפחות אתגר סביר. אני מצאתי את רמת הקושי הרגילה קלה מדי עד כדי כך שזה גרע מהכיף.
במהלך המשחק היריו משתדרג עם יכולות חדשות, כמו: החלקה, קפיצה כפולה, זינוק, סלאש חזק ותקיפה למטה. הסייפר של סטריידר גם הוא ישתדרג ויקבל ארבעה סוגי התקפה שאפשר להחליף ביניהם עם הדיפאד והם באים לידי ביטוי בצבע הסייפר ובצבע הצעיף של סטריידר בהתאמה, שזה טאץ' עיצובי מגניב מאד.
שדרוגי הסייפר הם: החזרה (אדום) שמאפשר להחזיר את יריות האויבים, אש (כתום) שמעצים את ההתקפה ומעלה את האויבים באש, כפור (כחול) שמקפיא אויבים, ומגנטי (סגול) שיורה גלי פלזמה.
בשלב מסויים מקבלים גם נשק משני, קונאי, שהוא סוג של שוריקן (כוכב נינג'ה), שמקבל יכולות מיוחדות לפי סוג להב הסייפר שבשימוש באותו זמן. הקונאי הוא שימושי מאד, ונגד בוס הגורילה המכנית (כן, זה המפורסם ממשחק הארקייד המקורי) השתמשתי בעיקר בו עם שדרוג סייפר האש שגורם לקונאי להתפוצץ.
כמו קודמו מ 2000, גם משחק זה מרגיש לפרקים כריבוט של משחק הארקייד הראשון, לרבות שלבים, אויבים וסצינות שנראות כמו רימסטר מהמשחק המקורי. כולל את סצינת הפתיחה האייקונית ממשחק הארקייד שבה סטריידר חודר למעוז האויב תוך דאייה על גלשן אוויר. אבל כל זה הגיוני כי קאפקום החליטה לקרוא למשחק פשוט "סטריידר" ולא, נגיד, "סטריידר 3".
למרות שסטריידר 2014 מכר יותר ממליון עותקים, שזו כמות מכובדת לכל הדעות, נכון למועד כתיבת שורות אלה טרם יצא לו המשך. ומשום מה אפילו לא יצאה לו גירסה מתבקשת ביותר לנינטנדו סוויץ'.
!Go Play
סטריידר 2014 יצא לפלייסטיישן, לאקסבוקס ולפיסי, אך מעולם לא ראה אור על קונסולה של נינטנדו. מחירו $15 שזה שווה ממש, ומפאת גילו אפשר למצוא אותו הרבה פעמים במבצעים עמוקים.
המשחק יצא בגירסה פיזית לפלייסטיישן 3 בלבד ואך ורק ביפן.
