האגדה על זלדה – המשחקים הראשונים

סדרת משחקים זו, ששורשיה עוד ב 1986, המציאה ז'אנר שלם – Adventure Role Playing Game – היא הייתה מהפכנית, יצירתית והכי חשוב: שמרה לאורך כל השנים על ניצוץ החדשנות. עם כל יציאת משחק חדש בסדרה, זועזע עולם משחקי הוידאו מחדש ורף המצויינות עלה בעוד רמה.
עובדה מעניינת – השם זלדה ניתן למשחק הראשון על ידי יוצרו, שיגארו מיאמוטו, על שם אישתו של הסופר האמריקאי הידוע סקוט פיצגרלד. הוא אמר שהוא אהב איך השם הזה נשמע… והשחקן המנוח רובין וויליאמס קרא לבתו זלדה על שם הנסיכה בסידרת המשחקים הזו שכה אהב, ושניהם אף הופיעו בכמה פרסומות למשחקים!

האגדה על זלדה

כולם מסכימים שאחד הנכסים הכי חשובים של נינטנדו הוא שיגארו מיאמוטו. הוא המציא את דונקי קונג, הוא הציג לעולם את מאריו והוא גם האבא של סידרת זלדה, אשר בה ניסה להעביר את תחושותיו ודמיונותיו כשהיה ילד ויצא לטייל ביערות ליד עיר הולדתו קיוטו. בשנת 1986 הציג מיאמוטו על קונסולת ה 8 ביט של נינטנדו את המשחק הראשון בסדרה, The Legend of Zelda, וקבע סטנדרטים חדשים במשחקי הרפתקאות.
ראשית, המבט על המשחק היה עילי בזווית 3/4 שנתן פרספקטיבה רחבה על מה שקורה על המסך, שנית, השילוב של משחק פעולה והרפתקאות מחד ופתירת מבוכים וחידות מאידך היה מנצח, והדבר הכי חשוב- המשחק היה לא לינארי. לעומת משחקים אחרים שמכריחים אותך להתקדם באותו המסלול, האגדה על זלדה נתן לשחקן חופש! יכולת כמעט תמיד לעשות כל העולה על רוחך: לבקר במבוכים שכבר ביקרת בהם, לחפש כפרים חדשים, להילחם במפלצות ולאסוף כסף או סתם לטייל ולגלות מקומות ודברים חדשים.
המוזיקה המצויינת הציגה לראשונה את מנגינת הנושא הנפלאה של זלדה שזומזמה כעבור זמן לא רב מצאת המשחק בפי מליוני שחקני נינטנדו. המשחק נתן לשחקן לראשונה עולם שלם לחקור שכלל מרחבים עצומים (יחסית לאותו זמן), מבוכים, כפרים, אגמים, מפלצות ואוצרות. קו העלילה החזק היה טריגר להמשיך לשחק אך לא מנע את החופש של חקירת העולם הנפלא שנפרס בפניך. המשחק היה רב-מכר מיידי (6.5 מליון עותקים!) ונכנס עוד באותה השנה לפנתאון משחקי הוידאו המצליחים והמשפיעים ביותר אי פעם.
זלדה גם הגיע במחסנית משחק (Cartridge) מוזהבת, מה שהפך להיות הקטע של הסידרה – מי שרכש את המשחק במכירה מוקדמת קיבל מחסנית מוזהבת, ומחסניות אלו הפכו עם הזמן לפריטי אספנות נחשקים. המחסניות האלה אכן נראות טוב, אבל מעניין לציין כי מחסניות משחקי זלדה לנינטנדו NES הרגילות בצבע אפור הן למעשה יותר נדירות מהמוזהבות כי הן יוצרו במהדורות מוגבלות יותר לקראת סוף חיי הקונסולה.

הרפתקאותיו של לינק

שנה אחרי המשחק הראשון יצא זלדה 2: ההרפתקאה של לינק. הוא היווה המשך עלילתי ישיר למשחק הראשון אך היה שונה ממנו מאד. זלדה 2 הציג בפעם הראשונה והאחרונה בסדרת זלדה קווסט "פלטפורמי" במבט מהצד, בדומה למשחקי מאריו, והקטעים היחידים במשחק שהיו במבט עילי היו המסעות בין המקומות השונים בעולם. בעניין איכותו של המשחק, הוא היה מאתגר ומעניין אך הייתה חסרה בו האוירה המיוחדת של משחק זלדה הראשון והוא הרגיש יותר כמו משחק פלטפורמה "רגיל".

לינק אל העבר

לקח למיאמוטו 4 שנים (וכמה משחקי מאריו) לצאת עם אגדה חדשה בסידרת זלדה. A Link to the Past או לינק אל העבר, רץ על הפלטפורמה רבת העוצמה (חח הכל יחסי) של הסופר נינטנדו וחזר למבט העל ולגיימפליי של משחק זלדה הראשון. לינק אל העבר היה אבולוציה של המשחק המקורי שיצא 5 שנים לפניו, עם שיפורים אדירים במוזיקה, בצלילים, בצבעים, באנימציה ובהחלקת הגרפיקה. המשחק היה גדול יותר ועם עלילה מורכבת יותר.
המוטיבים העלילתיים היו ונשארו אותו הדבר כמעט בכל משחקי הסידרה – הנסיכה היתה ותהיה תמיד זלדה, הגיבור היה ויהיה תמיד לינק, הרשע הנצחי של הסדרה נשאר כמו תמיד גאנון וחבל הארץ בו מתרחשת העלילה היה עדיין (ויהיה תמיד) היירול. אבל כל משחק בסדרה הציג משהו חדש, בלינק אל העבר היה זה קיומם של שני עולמות מקבילים, עולם האור ועולם האופל, שהיו נפרדים לחלוטין אך תלויים אחד בשני כאשר שינויים בעולם אחד משפיעים על האחר ברמת פרטים מדהימה בעומקה.
לינק אל העבר יצא בסוף 2002 גם לגיימבוי אדוונס בגירסה מיוחדת שנקראה ארבע חרבות. משחק זה זהה לחלוטין לגירסאת הסופר נינטנדו רק שהעיצוב הגרפי של לינק נלקח מזלדה לגיימקיוב ויש אפשרות למשחק של ארבעה שחקנים במקביל.

אוקרינת הזמן

יציאת זלדה לנינטנדו 64 לוותה בחבלי לידה רבים שמקורם בכך שהמשחק היה אמור לצאת במקור ל 64DD, כונן הדיסקים של הנינטנדו 64. אותו כונן שיציאתו נדחתה במשך שנתיים תמימות ולבסוף כלל לא יצא במערב, גרם למשחק הזלדה לנינטנדו 64 לצאת מפרופורציה מבחינת גודלו. בגלל שהוא תוכנן להיות מאוחסן על דיסק, המשחק יצא בסופו של דבר ב 1998 במחסנית שהכילה 256Mb! נפח זיכרון חסר תקדים למשחק קונסולה (שאינה ניאו גיאו…).
אבל איזה משחק זה היה! אם סידרת זלדה היא אחת מהסדרות האיכותיות ביותר בעולם משחקי הוידאו, זלדה 64 או כפי שהוא נקרא עם יציאתו המסחרית "אוקרינת הזמן", נחשב בעיני רבים כמשחק הטוב ביותר בסידרה ובין האיכותיים ביותר שיצאו אי פעם. רבות נכתב על המשחק הזה ששבר את שיא המכירות של המשחק הראשון בסידרה (יותר מ 7 מליון עותקים!!). הוא היה המשחק הראשון לקבל ציון 10 מושלם במגזינים ואתרי משחקים רבים, ומאוחר יותר קיבל את התואר משחק המאה של GameSpot. ולא בכדי.

אוקרינת הזמן היה במשך שנים המשחק הכי מרשים ששיחקתי בו. קו העלילה הוא מהאינטנסיביים ביותר ולמרות שבבסיסו הוא זהה לשאר הקווסטים בסידרה, המעטפת של הסיפורים והסירטונים מסביב עושה את ההבדל. רמת המשחק מדורגת בצורה מושלמת ומאפשרת לימוד יסודי של השליטה בלינק, שיטת הקרבות של נעילה על האוייב פשוט גאונית (לזמנה, ובכלל) והפאזלים והחידות יוצרים איזון מושלם בין אתגר לעניין. הגרפיקה זורקת את המשחק אל גבולות היכולת של הנינטנדו 64 והתוצאה לא היתה מביישת אפילו משחקים על קונסולות מתקדמות יותר (כמו למשל הדרימקאסט).
האלמנט הייחודי באוקרינת הזמן הוא מעבר הזמן: במהלך המשחק השמש זורחת ושוקעת והימים עוברים, ובנוסף לכך יש את המסע בזמן וכך ניתן לשחק בשתי גרסאות של לינק – כילד וכמבוגר. כאן גם נכנס אלמנט נוסף שמוסיף לעומקו של המשחק – שינויים שתעשה כילד במקום מסויים ישפיעו על אותו האיזור כשתשחק את לינק הבוגר. אוקרינת הזמן העמיק את הידע שלנו על ההיסטוריה של היירול, יצירת הטריפורס וסיפורו של גאנון שהפך ממלך הגנבים האנושי למנהיג המפלצתי של כוחות הרשע. בונוסים נוספים במשחק כוללים את בריכת הדיג המרתקת, גלריות הפגיעה במטרה, הרכיבה על סוסים והנגינה באוקרינה.
אני יכול לומר ללא היסוס שאגדת זלדה: אוקרינת הזמן הוא הפסגה של הנינטנדו 64, משחק העשור של שנות התשעים, משחק המאה של המאה העשרים ואחת הפסגות של הסידרה. בקיצור, אם יש דבר כזה משחק מושלם, זה כנראה זה.

המסכה של מז'ורה לנינטנדו 64 יצא בשנת 2000 וחידש מעט מאד ביחס לאוקרינת הזמן, עד כדי כך שיש הרואים בו גירסאת הרחבה. במשחק זה הושם דגש מיוחד על המיני משחקים ועל קווסטים משניים שהיו בשפע גם באוקרינת הזמן אך כאן מוצאים ביטוי כמעט מוגזם. בכל מקרה, הדיעה המוסכמת היא שהמסכה של מז'ורה פחות מאוזן מאוקרינת הזמן ולכן אינו טוב כמוהו. אני אישית מצאתי את המשחק הזה מעט ביזארי ועדות ראשונית לכך אפשר למצוא בסצינת הפתיחה שמסתיימת בירח ענק עם מראה מפלצתי שנמצא במסלול התנגשות עם היירול.
המסכה של מז'ורה היה חלקו הראשון של פרוייקט שאפתני בשם Zelda Gaiden. חלקו השני, שנקרא Ura Zelda היה אמור לצאת לכונן ה 64DD ולהיות גירסת הרחבה אמיתית לאוקרינת הזמן. בגלל שהכונן מעולם לא יצא מחוץ ליפן, הפרוייקט נגנז ונשכח… עד שנינטנדו החלו במערכת השיווק של הפרק הבא בסידרה, The Wind Waker. כחלק ממסע השיווק של המשחק החדש לגיימקיוב, חילקה נינטנדו לכל מי שהזמין את המשחק בהזמנה מוקדמת דיסק שכלל את אוקרינת הזמן ואת Ura Zelda ששמו שונה ל Master Quest.
אוקרינת הזמן יצא באמצע 2011 גם ל 3DS בגירסה מיוחדת שמינפה את יכולות המכשיר. המשחק הציג חידושים בגרפיקה סטריאוסקופית (הידועה גם בשם השיווקי 3D) מרהיבה, במסך המגע לשימוש מהיר בחפצים, ובג'יירוסקופ לכיוון מדויק יותר של כלי הנשק.

זלדה על הגיימבוי

משחקי זלדה על הגיימבוי החלו שלושתם כנסיונות רימייק של גירסאות הקונסולות הביתיות, אך הם התפתחו למשחקים נפרדים וייחודם היה בכך שהעלילה שלהם נפרדה מהיירול לטובת מקומות אחרים, ובעיקר איים נפרדים מיבשת היירול. הכלל הזה המשיך עם מרבית משחקי זלדה לקונסולות הניידות, שהיו מעין משחקי לווין (Spin Offs) של הסידרה, מאשר פרקים אמיתיים בסאגה של האגדה על זלדה.

שלושת משחקי זלדה לגיימבוי דומים למדי האחד לשני ומהווים פרפרזה על משחקי זלדה לנינטנדו ולסופר נינטנדו. Link'e Awakening, Oracle of Seasons ו Oracle of Ages היו כמובן ייחודיים מבחינה עלילתית, אך הצגת המשחק, האנימציה, הקרבות והמבוכים מאד מזכירים את גירסאות הקונסולות. דבר מיוחד במשחקי האורקל (Seasons ו Ages), מלבד העובדה שהיו משחקי זלדה הראשונים שלא פותחו ע"י נינטנדו, היה שהם היו שני משחקים נפרדים שיצאו באותו זמן והמידע בהם היה קשור ב"לינק סיסטם", מערכת קישור בין מחסניות משחק שונות שפותחה עבורם במיוחד ע"י קאפקום.

השראה

עם הזמן יצאו משחקים רבים שלקחו דוגמה מסדרת זלדה. ביניהם אהוב עלי במיוחד Golden Axe Warrior שיצא ב 1990 לקונסולת ה 8 ביט של סגה, המאסטר סיסטם. זהו ספין-אוף של משחק ה Hack & Slash המפורסם של סגה מהארקייד, והדמיון בינו לבין המשחק זלדה המקורי הוא גדול. למרות שהוא מציג גרפיקה עדיפה ומשחקיות מצוינת, רוב האנשים מתייחסים למשחק הזה בבוז ומתרצים זאת בכך שהוא לא יותר מחיקוי, אך למעשה מדובר במשחק טוב מאד שחולק מוטיבים רבים מזלדה אך עדיין עומד בפני עצמו אולי כקווסט הטוב ביותר למסטר סיסטם, ושני רק לפנטזי סטאר.
Ax Battler: A Legend of Golden Axe לגיימגיר הציג שיטת משחק שמזכירה את זלדה 2, ובהתאמה היה גם משמעותית פחות טוב מ Golden Axe Warrior.
היו משחקים נוספים שקיבלו השראה מסידרת זלדה, וביניהם: סידרת Ys, Secret of Mana לסופר נינטנדו, Landstalker למגה דרייב, ועוד רבים. גם משחקי Darksiders המעולים מזכירים מבחינת המשחקיות שלהם את משחקי זלדה המאוחרים יותר, ולמעשה הם כל כך טובים עד שזכו בכתבת חובה לשחק!

כרונולוגיה

סידרת זלדה היא אולי סידרת המשחקים השניה החזקה ביותר של נינטנדו, ובהתאם יוצאים משחקים חדשים אקסקלוסיביים לקונסולות של נינטנדו כמעט מדי שנה. עד לכתיבת שורות אלה יש 17 משחקים בסאגה הלא נגמרת הזאת, ומתעוררות שאלות על העקביות ההיסטורית של הסיפורים. במשך שנים רבות נינטנדו לא התייחסה רשמית לסדר הכרונולוגי של משחקי זלדה ולקשר ביניהם, כנראה מכיוון שלפחות בהתחלה הם פשוט לא חשבו על זה. עם הזמן, ועפ"י דרישות חוזרות של חובבי הסידרה, פותחה סכימה שמתארת את הכרונולוגיה של המשחקים. נראה כי הדמויות הראשיות בסידרה (לינק הגיבור, זלדה הנסיכה, וגאנון האויב) עוברות גלגול נשמות נצחי ומתגלמות שוב ושוב עם כל משחק, כפי שהוסבר בצורה מרומזת בסוף המשחק Skyward Sword.

Hyrule-Historia-Big(לקוח מ The Legend of Zelda – Hyrule Historia – ספר רשמי של נינטנדו שיצא במקביל ליציאת Skyward Sword ולציון 25 שנה לסידרה)

וקצת על המשחקים ה"חדשים"

Wind Waker מ 2003 לגיימקיוב הציג גרפיקה בטכנולוגיית סל-שיידינג שהיתה מהפכנית לזמנה ואיפשרה לדמויות מצויירות להיראות תלת מימדיות. התוצאה נראתה טוב, אך במקביל גרמה להתנגדות מסויימת כי המשחק נראה כמו סרט מצוייר ילדותי מדי. בעיצוב דמות לינק ה"מצוירת" נעשה שימוש במשחקים נוספים: Minish Cap (המעולה!) לגיימבוי אדבנס, Phantom Hourglass (שהיה המשך עלילתי ישיר למעורר הרוחות) ו Spirit Tracks לנינטנדו DS, ומשחקי Four Swords שהיו טייק של משחקי זלדה מרובי משתתפים.
המשחק ש"תיקן" את המעבר לגרפיקה "מצוירת" היה Twilight Princess שיצא ב 2006 במקביל לנינטנדו ווי ולגיימקיוב (כמשחק האחרון שיצא לקונסולה הזו). הוא חזר לאלמנטים הגרפיים היותר ריאליסטיים של אוקרינת הזמן אך הציג סיפור מעט שונה באופיו מהסיפור המלוטש והקלאסי של אוקרינת הזמן. באוקרינת הזמן לינק הופך מילד לגבר, מעין סמל למעבר מגרפיקת הדו מימד של הסידרה שבה לינק תמיד נראה ילד לגרפיקת התלת מימד הבוגרת יותר. בנסיכת הדמדומים לינק הופך מגבר לזאב, מעין אבולוציה לאופי אפל וריאליסטי יותר, ובאמת הדמויות בנסיכת הדמדומים הן הבוגרות והאפלות ביותר בסידרה עד כה.

Skyward Sword, שיצא ב 2011 לנינטנדו Wii, המשיך את הסגנון הריאליסטי אך הסיר במשהו את האופי האפל של המשחק הקודם. כרונולוגית זהו המשחק הראשון בסאגה ומספר איך הכל התחיל עם הגיבור הראשון בשם לינק, האם הקדמונית של בית המלוכה של היירול הלא היא זלדה, ודימייס שהוא "הגלגול הראשון של השינאה" ללינק ולזלדה הלא הוא אביו הרוחני של גאנונדורף וגאנון לדורותיהם. המשחק מסביר את העלילות החוזרות ונישנות של כמעט כל משחקי הסידרה אשר בהם לינק יוצא להציל את זלדה ונלחם בגאנון, שוב ושוב כל פעם מחדש.
ב 2017 יצא Breath of the Wild במקביל ל Wii U (כאחד המשחקים האחרונים על הקונסולה) וכמשחק השקה של הנינטנדו סוויטץ', בדומה להשקת Twilight Princess. המשחק המדהים הזה החזיר לשחקנים את ההרגשה מהמשחק המקורי לנינטנדו NES של גילוי וחקירת עולם חדש מסתורי וקסום שנפרס מולם, והוא הכיל עולם פתוח מאסיבי ועצום בגודלו, גדול אף יותר מזה של Skyrim. עם BotW רבים מסכימים שנינטנדו הצליחה לשחזר את ההצלחה הפנומנלית של אוקרינת הזמן וליצור משחק זלדה שמלבד איכות הגיימפליי הבלתי מתפשרת שלו הוא גם שמר על הקסם של העולם, הדמויות והמבוכים והפאזלים ועטף אותם בגרפיקה יפהפיה ובמוזיקה קסומה, כמיטב המסורת של זלדה.

!Go Play

נינטנדו מאפשרת לשחק ברוב משחקי זלדה הראשונים גם על הקונסולות היותר חדשות שלה… אבל אם יש לכם את המשחקים אך אין לכם קונסולה מתאימה, אתם יכולים להשתמש באמולטור מתאים ולהריץ אותם על כל פיסי או מכשיר אנדרואיד.

אם נהניתם מהכתבה, נשמח אם תתנו לייק לדף VGFreak בפייסבוק, תודה 🙂

שיתוף הכתבה