לביוניק קומנדו המקורי על הנס יצא רימייק שהיה לאחד המשחקים הראשונים אי פעם שקניתי דיגיטלית. למרות שיציאתו היתה מעין קידום מכירות למשחק "העיקרי" שיצא שנה אח"כ – ביוניק קומנדו 2009 – הוא היה טוב ומצליח ממנו עד כדי כך שלבסוף יצא משחק המשך לרימייק ולא למשחק העיקרי.
הנה הסקירה של שני משחקי Bionic Commando Rearmed שהשני שבהם היה למשחק האחרון שיצא לסדרת הרטרו הזאת.
הכפתור הייעודי לקפיצה הומצא ע"י נינטנדו ב 1981 במשחק דונקי קונג, ומאז הוא פיצ'ר קבוע במשחקי פלטפורמה. אבל בתחילת הדרך היו משחקים שניסו לערער על המוסכמה הזאת. אחד המוקדמים שבהם היה Roc `N Rope של קונאמי משנת 1983. במשחק קדום זה, חלק מהז'אנר שאני קורא לו "הגל הראשון", צריך להתקדם בשלבים באמצעות יריית חבל עם צלצל בזוית כלפי מעלה לפלטפורמות הגבוהות יותר וכך לטפס עד לראש המסך.
על המשחק הזה היה אמון מפתח צעיר בשם טוקורו פוג'יווארה שעבר לקאפקום, ושם ביקש לפתח משחק המשך שמתבסס על אותה מכניקה.
אחת-עשרה שנים חיכו בקאפקום להוציא המשך למשחק הארקייד המדהים שלהם, סטריידר (1989), וארבע-עשרה שנים נוספות הם חיכו עד שהוציאו את המשחק השלישי והאחרון עד כה. ואולי בגלל זה המשחק לא נקרא סטריידר 3 אלא פשוט Strider.
סטריידר היריו הוא מדמויות המשחקים היותר ידועות של קאפקום בשנות השמונים המאוחרות והתשעים המוקדמות. אבל הוא נותר קצת מאחור, למעט מספר מחוות (מוצלחות ככל שיהיו) במשחקי המכות המודרניים שלהם. למרות השורשים הקדומים שלה, יצאו סה"כ שלושה משחקים רשמיים בסדרה, ונראה שקאפקום לא ממש יודעים מה לעשות עם סטריידר כי הטרילוגיה הזאת יצאה במשך רבע מאה עם מרווחים של יותר מעשור בין משחק למשחק (!).
או אולי הסיבה לכך היא שסטריידר היריו היה פרויקט משותף של קאפקום עם חברת האמנות "מוטו קיקאקו" שעיצבה את הדמות והוציאה קומיקס בכיכובה, ולכן זכויות היוצרים הן מעט מסובכות.
סטריט פייטר המקורי שהתחיל את הסדרה ב 1987 הוא משחק די נוראי האמת… אבל הממשיך שלו סטריט פייטר 2 הוא אחד המשחקים הבודדים שאפשר באמת להגיד עליהם שהם שינו את העולם, לא פחות. בזכותו קאפקום הפכה להיות המלכה הבלתי מעורערת של אולמות הארקייד בשנות התשעים, והוא לבדו יצר ז'אנר חדש של משחקים תחרותיים שמחזיק טורנירים עד היום. למעשה, סטריט פייטר 3 (3rd Strike) הוא כל כך מלוטש מבחינת גיימפליי – ואם תשאלו אותי גם מבחינת גרפיקה – עד שהוא כיכב בטורנירים גם עשור וחצי אחרי שיצא!
מדלין פותח ע"י סטודיו Casual Bit Games ובניצוחו של אב, מעריץ של סדרת Ghosts n Goblins של קאפקום, שפיתח את המשחק עם דמות גיבורה שמבוססת על הבת שלו – ועם הטמעת פידבקים שלה במהלך הפיתוח 🙂 מקסים.
תערוכת E3 2018 היתה מדהימה. סיירתי ברחבי אולמות התצוגה הענקיים של מרכז הכנסים בלוס אנג'לס וניסיתי לספוח ולחוות כמה שרק יכלתי. העניין הוא שהתערוכה המטורפת הזאת מעיפה לך כל כמה שניות פטיש ניאון לראש וחושי הראיה והשמיעה הם באוברלואד תמידי. וזה עושה את מלאכת התיעוד ללא פשוטה בכלל… אבל זה מהזה כיף!
Streets of Rage (או SOR) לא המציא את ז'אנר של משחקי ה Beat ’em up / Brawler או כפי שהוא נקרא בעגה ה'לא מקצועית'- מכות רחוב. ההשוואה העתיקה מול המשחק הקלאסי Final Fight מבית קאפקום היא בהחלט מתבקשת, אבל לא מהסיבות הנכונות. רבים סבורים שסגה ניסתה להעתיק את פיינל פייט עם המשחק SOR הראשון שיצא למגה דרייב. זה לא מדוייק, הם בהחלט ניסו להעתיק את ההצלחה של המשחק הזה, אבל חשוב לציין כי קאפקום עצמה ניסתה לשחזר עם פיינל פייט הצלחה של משחק אחר: Double Dragon של חברת טכנוס שיצא בשנת 1987.
אבירים, מכשפים, גמדים, ברברים, פיות, אמאזונות… ודרקונים! מקונאן הברברי דרך שר הטבעות ועד משחקי הכס – יש מעט דברים שמסעירים אותנו יותר מעולמות פנטזיה. בשנות השבעים והשמונים משחק הדמיון D&D (מבוכים ודרקונים) היה מאד פופולארי, והוא תרם להתפתחות הז'אנר הקולנועי Sword & Sorcery וז'אנר משחקי הוידאו הנלווה Hack & Slash. משחקים אלה היו לרוב תת-ז'אנר של מכות רחוב (Beat ’em Up), כאשר משחק ה H&S הכי מפורסם הוא ללא ספק גולדן אקס. אבל היו עוד רבים, והפוסט הזה מאגד את משחקי הארקייד הטובים שבהם.