חובה לשחק: Darksiders I & II

הדור השביעי של הקונסולות (פלייסטישן 3 ואקסבוקס 360) הביא לנו כמה מסדרות המשחקים המרשימות ביותר אי פעם שהפכו לראשונה ליותר פופולאריות ואף יותר מכניסות מרוב הסרטים ההוליוודיים – מאס אפקט, אנצ'רטד, גירז אוף וור, דארק סולס, ביושוק, אסאסינס קריד, בורדרלנדס ועוד. רבות נכתב על סדרות המשחקים האלה, אבל פחות נכתב על סדרות מעולות אחרות מהדור השביעי שהיו אמנם פופולאריות פחות אבל מוצלחות באותה מידה. ביונטה היא דוגמה אחת, ודארקסיידרס היא דוגמה נוספת, ולדעתי מהטובות שבהן.

אין תגובות

חובה לשחק: Gunstar Heroes

הוא אחד המשחקים הקבועים ברשימות עשרת הטובים ביותר על המגה דרייב, ואחד ממשחקי הפלטפורמה/יריות המרשימים ביותר שיצאו בניינטיז ואולי מעולם. זה משחק שזכה לכל הסופרלטיבים והוא כנראה ה Hidden Gem הכי פחות Hidden בספריית המגה דרייב. המשחק שמיליוני ילדי ניינטיז נשבעים עליו – Gunstar Heroes!

אין תגובות

שינובי – טרילוגיית ג'ו מוסאשי

שינובי (נינג'ה ביפנית) היה התגובה של סגה לטרנד הנינג'ות של שנות השמונים. סידרת המשחקים הזאת הייתה תצוגת יכולות של סגה באולמות הארקייד ובמקביל על המאסטר סיסטם ואחריה כמובן גם על המגה דרייב. ב 30 השנים שחלפו מאז המשחק הראשון יצאו לא מעט משחקים תחת השם "שינובי" אך לא כולם יכולים באמת להיקרא קלאסיקות. ללא ספק שיאה של הסידרה היה בראשיתה עם שלושה משחקים שאני קורא להם "טרילוגיית ג'ו מוסאשי".

אין תגובות

גולדן אקס והמשכו – נקמתו של דת' אדר

כולם מכירים את גולדן אקס. הוא אחד המשחקים המזוהים ביותר עם פורטים של משחקי ארקייד לקונסולות ולפיסי. ללא ספק ממשחקי הארקייד האהובים עלי בכל הזמנים, גולדן אקס היה פנומנלי בזמנו ועדיין נראה ומשחק מצויין גם כיום, רבע מאה אחרי שיצא לראשונה. אבל מעט מדי מכירים את הסיקוול שלו: נקמתו של דת' אדר, שיצא לארקייד שלוש שנים אחריו והיה שדרוג גרפי מדהים. הסיבה העיקרית לאנונימיות היחסית שלו היא שמעולם לא יצא לו פורט לקונסולות ביתיות!

אין תגובות

פלטפורמר הארקייד הטוב מכולם – Willow

ווילו והנסיכה הוא אחד הסרטים האהובים עלי מהילדות. לשמחתי הרבה מי שקיבלה את הזיכיון למשחקי וידאו המבוססים על הסרט, היתה קאפקום והיא עשתה כהרגלה עבודה מצויינת. ווילו לנינטנדו NES היה מעין קלון לא רע בכלל של זלדה, אבל לא בו עסקינן. ווילו לארקיידס הוא כנראה משחק הפלטפורמה הטוב ביותר שיצא לי לשחק באולמות המשחקים, ועליו נדבר היום. דרך אגב, היו גם משחקי ווילו למחשבים האישיים… אבל הם לא היו מבית קאפקום והם היו כל כך גרועים שעדיף שלא נדבר עליהם בכלל.

אין תגובות

משחק השנה 2011: Streets of Rage Remake

סטריטס אוף רייג' היא סדרת המשחקים האהובה עלי. יש משהו ממכר ממש בגרפיקת הספרייטים המצויינת, בשליטה ההדוקה, במוזיקת הטכנו הקאנונית של יוזו קושירו, ובאפקטים המספקים של סאונד המכות. מבחינתי מדובר במשחק המושלם להתפרקות מהירה מעצבים. Streets of Rage Remake הוא חווית הסטריטס אוף רייג' האולטימטיבית ובכלל מדובר באחד ממשחקי הפיקסל ארט הטובים ביותר.

אין תגובות

חובה לשחק: Rondo of Blood ו Symphony of the Night

קאסטלוואניה – הסאגה הלא נגמרת על דרקולה ומשפחת בלמונט, שהחלה בשנות השמונים כשקונאמי עוד היתה חברת משחקי וידאו מעולה ונערצת. רבים טוענים שהסדרה הגיעה לשיאה באמצע שנות התשעים עם המשחק Symphony of the Night (סימפוניית הלילה) שהציג לראשונה עולם פתוח שאיפשר לשחקן לחקור את הטירה העצומה של דרקולה בצורה חופשית ולא לינארית. אלא שלדעתי המשחק שהביא את הסידרה הזו לשיא היה דווקא קודמו שבמשך כמעט עשור וחצי ניתן היה להשיג אך ורק ביפן ואך ורק על קונסולת הפיסי אנג'ין סידי – אקומז'ו דראקולה אקס Rondo of Blood (מעגל הדמים).

אין תגובות