כולם מכירים את גולדן אקס. הוא אחד המשחקים המזוהים ביותר עם פורטים של משחקי ארקייד לקונסולות ולפיסי. ללא ספק ממשחקי הארקייד האהובים עלי בכל הזמנים, גולדן אקס היה פנומנלי בזמנו ועדיין נראה ומשחק מצויין גם כיום, רבע מאה אחרי שיצא לראשונה. אבל מעט מדי מכירים את הסיקוול שלו: נקמתו של דת' אדר, שיצא לארקייד שלוש שנים אחריו והיה שדרוג גרפי מדהים. הסיבה העיקרית לאנונימיות היחסית שלו היא שמעולם לא יצא לו פורט לקונסולות ביתיות!
המשך…
ווילו והנסיכה הוא אחד הסרטים האהובים עלי מהילדות. לשמחתי הרבה מי שקיבלה את הזיכיון למשחקי וידאו המבוססים על הסרט, היתה קאפקום והיא עשתה כהרגלה עבודה מצויינת. ווילו לנינטנדו NES היה מעין קלון לא רע בכלל של זלדה, אבל לא בו עסקינן. ווילו לארקיידס הוא כנראה משחק הפלטפורמה הטוב ביותר שיצא לי לשחק באולמות המשחקים, ועליו נדבר היום. דרך אגב, היו גם משחקי ווילו למחשבים האישיים… אבל הם לא היו מבית קאפקום והם היו כל כך גרועים שעדיף שלא נדבר עליהם בכלל.
המשך…
סטריטס אוף רייג' היא סדרת המשחקים האהובה עלי. יש משהו ממכר ממש בגרפיקת הספרייטים המצויינת, בשליטה ההדוקה, במוזיקת הטכנו הקאנונית של יוזו קושירו, ובאפקטים המספקים של סאונד המכות. מבחינתי מדובר במשחק המושלם להתפרקות מהירה מעצבים. Streets of Rage Remake הוא חווית הסטריטס אוף רייג' האולטימטיבית ובכלל מדובר באחד ממשחקי הפיקסל ארט הטובים ביותר.
המשך…
קאסטלוואניה – הסאגה הלא נגמרת על דרקולה ומשפחת בלמונט, שהחלה בשנות השמונים כשקונאמי עוד היתה חברת משחקי וידאו מעולה ונערצת. רבים טוענים שהסדרה הגיעה לשיאה באמצע שנות התשעים עם המשחק Symphony of the Night (סימפוניית הלילה) שהציג לראשונה עולם פתוח שאיפשר לשחקן לחקור את הטירה העצומה של דרקולה בצורה חופשית ולא לינארית. אלא שלדעתי המשחק שהביא את הסידרה הזו לשיא היה דווקא קודמו שבמשך כמעט עשור וחצי ניתן היה להשיג אך ורק ביפן ואך ורק על קונסולת הפיסי אנג'ין סידי – אקומז'ו דראקולה אקס Rondo of Blood (מעגל הדמים).
המשך…