משחקי מכות רחוב (או Brawlers או Beat’em Ups) היו ה-דבר בסוף האייטיז/ תחילת הניינטיז. אני מת על המשחקים האלה (רק הטובים שבהם כמובן), אז הרכבתי כאן רשימה של משחקי מכות רחוב מהארקייד שמעולם לא קיבלו פורט לקונסולות הביתיות. זהו פוסט שני בסדרה, וקאפקום הולכת לככב בו (כי כמובן ששמרתי את הכי טובים לסוף), אבל כן מומלץ לקרוא קודם את הפוסט הראשון!
המשך…
משחקי מכות רחוב (או Brawlers או Beat’em Ups) היו ה-דבר בסוף האייטיז/ תחילת הניינטיז. אני מת על המשחקים האלה (רק הטובים שבהם כמובן), אז הרכבתי כאן רשימה של משחקי מכות רחוב מהארקייד שמעולם לא קיבלו פורט לקונסולות הביתיות. גיליתי שני דברים מאד מעניינים, הראשון: יש עדיין Hidden Gems שאפילו אני לא הכרתי ומשחקים שכן חשבתי שהכרתי התבררו להיות הרבה יותר טובים ממה שזכרתי, והשני: נראה ש 1993 היתה השנה החזקה ביותר בז'אנר הזה- שנתיים תמימות אחרי יציאת סטריט פייטר 2 שכביכול הרג את הז'אנר.
המשך…
ווילו והנסיכה הוא אחד הסרטים האהובים עלי מהילדות. לשמחתי הרבה מי שקיבלה את הזיכיון למשחקי וידאו המבוססים על הסרט, היתה קאפקום והיא עשתה כהרגלה עבודה מצויינת. ווילו לנינטנדו NES היה מעין קלון לא רע בכלל של זלדה, אבל לא בו עסקינן. ווילו לארקיידס הוא כנראה משחק הפלטפורמה הטוב ביותר שיצא לי לשחק באולמות המשחקים, ועליו נדבר היום. דרך אגב, היו גם משחקי ווילו למחשבים האישיים… אבל הם לא היו מבית קאפקום והם היו כל כך גרועים שעדיף שלא נדבר עליהם בכלל.
המשך…
כשסגה נכנסה לשוק הקונסולות לראשונה בדור ה 8 ביט, עם קונסולת המאסטר סיסטם שלה, היא נחלה תבוסה צורבת. עם פיתוח קונסולת ה 16 ביט שלה היא הציבה לעצמה יעד שאפתני – יש שיאמרו בלתי אפשרי – להביס את נינטנדו בשוק קונסולות המשחקים. אני טוען שהיא השיגה את היעד הזה (ומעט אחר כך יצאה משוק הקונסולות לנצח). הנה למה.
המשך…
סטריטס אוף רייג' היא סדרת המשחקים האהובה עלי. יש משהו ממכר ממש בגרפיקת הספרייטים המצויינת, בשליטה ההדוקה, במוזיקת הטכנו הקאנונית של יוזו קושירו, ובאפקטים המספקים של סאונד המכות. מבחינתי מדובר במשחק המושלם להתפרקות מהירה מעצבים. Streets of Rage Remake הוא חווית הסטריטס אוף רייג' האולטימטיבית ובכלל מדובר באחד ממשחקי הפיקסל ארט הטובים ביותר.
המשך…
קאסטלוואניה – הסאגה הלא נגמרת על דרקולה ומשפחת בלמונט, שהחלה בשנות השמונים כשקונאמי עוד היתה חברת משחקי וידאו מעולה ונערצת. רבים טוענים שהסדרה הגיעה לשיאה באמצע שנות התשעים עם המשחק Symphony of the Night (סימפוניית הלילה) שהציג לראשונה עולם פתוח שאיפשר לשחקן לחקור את הטירה העצומה של דרקולה בצורה חופשית ולא לינארית. אלא שלדעתי המשחק שהביא את הסידרה הזו לשיא היה דווקא קודמו שבמשך כמעט עשור וחצי ניתן היה להשיג אך ורק ביפן ואך ורק על קונסולת הפיסי אנג'ין סידי – אקומז'ו דראקולה אקס Rondo of Blood (מעגל הדמים).
המשך…
משחקי מכות באייטיז ובניינטיז תוכננו בעיקר לקהל היפני והבחורות שם תמיד היו יפות מאד ולבושות בבגדים חושפניים מאד 🙂 לכן לא מפתיע שהצנזור המערבי עבד שעות נוספות בהארכת חצאיות, הסתרת תחתונים, הגדלת בגדי ים, ולפעמים אפילו בהחלפת הבחורות כליל בבחורים :/ היו גם נושאי צנזורה אחרים במשחקי מכות, שאינם קשורים בגוף האישה, כמו: צבע עור, נטייה מינית, עישון, ואפילו דת (שאיכשהו תמיד משתחלת לכל מקום). ועדיין, כלל האצבע הוא תמיד להעדיף את הגירסה היפנית!
המשך…
באייטיז ובניינטיז תעשיית משחקי הוידאו התרכזה בעיקר ביפן. המשחקים פותחו בחברות יפניות, ע"י מפתחים יפנים ועבור גיימרים יפנים. אם וכאשר המשחקים שוחררו לשווקי המערב בארה"ב ובאירופה הם עברו תהליך של תרגום. בתהליך זה עברו הרבה משחקים ריטוש וצנזור עמוקים, בעיקר בכל מה שקשור בדת ובמין. בפוסט זה ניסיתי להציג משחקים ידועים שעברו צנזורה, והגעתי למסקנה המתבקשת שאם הדבר מתאפשר – כמעט תמיד כדאי לתת עדיפות לגירסה היפנית.
המשך…
כתבה זו היא השלמה לפוסט "רימייקים HD של משחקים קלאסיים". למרות שכל המשחקים שדיברתי עליהם שם יצאו לפיסי כמו גם לקונסולות הדור השביעי והשמיני, ישנם עוד רימייקים מעולים שיצאו אך ורק לקונסולות. אלא שהתחזקות הפיסי בשנים האחרונות גרמה לכך שמספר הרימייקים שלא יצאו לפיסי היא די קטנה ומתרכזת בעיקר בדור השביעי של הקונסולות, לפני ש Steam החזיר עטרה ליושנה.
המשך…