מה לא נכתב כבר על סדרת דאבל דרגון? סדרת הביטאמאפ הוותיקה ביותר, שראשיתה עוד ב 1986 עם המשחק רנגייד. המקור של ז׳אנר הביטאמאפ, לרבות פיינל פייט של קאפקום וסטריטס אוף רייג׳ של סגה.
כתבתי כבר על מקורות הסדרה בכתבה ״מכות רחוב״, ועל אחד ממשחקי דאבל דרגון האהובים עלי – ״דאבל דרגון ניאון״ מ 2012.
אגלוס (״מלאך״ ביוונית) הראשון היה אחד ממשחקי הניו-רטרו המקסימים ביותר שיצא לי לשחק. הוא יצא בשיא הרנסנס של משחקי הוונדר בוי והרגיש כמו משחק סגה מסטר סיסטם של ממש – משחקיות ״עולם המפלצות״ פשוטה וממכרת ופרזנטציה שמאד הזכירה את קונסולת ה 8 ביט של סגה, לרבות המוזיקה בסגנון שבב הסאונד PSG הידוע (לשמצה?) שלה.
המשך…
יש קונסולות אמולטורים, כמו קונסולות רטרו ניידות או קונסולות מיני שהיו פופולאריות בשנות ה 2010 המאוחרות, ויש קונסולות FPGA, כמו הקונסולות היקרות של אנלוג. קונסולות FPGA תמיד נחשבו בעיני כמוצר יוקרה שאין באמת צורך בו, כי אמולטורים היום עושים עבודה כל כך טובה עד שאי אפשר באמת להבחין בהבדל. האמנם?
חבר קבוצת הפייסבוק רטרו ישראל, אור ביטון, העלה בקבוצה כמה פוסטים על טכנולוגיית FPGA ועל אביזר ה MiSTer שמדמה קונסולות רטרו. מאחר ואור הוא מומחה בנושא הצעתי לו לכתוב כתבה כאן בבלוג, בין היתר כדי שהמידע המעניין הזה יהיה זמין לתמיד ולא יקבר באלגוריתם של פייסבוק :/
מכל משחקי דיסני ששיחקתי בהם, שניים היו הכי משמעותיים בעיניי: "מיקי מאוס בטירת האשליות" על המגה דרייב ו"מעשיות ברווזיות" על המגאסון. סליחה, נינטנדו נס 🙂
וראו איזה פלא, ב 2013 שניהם זכו לגירסאות מחודשות באותה השנה. על טירת האשליות כתבתי כבר, וסוף סוף התפניתי לכתוב גם על מעשיות ברווזיות.
עולם הגיימינג נמצא בתקופה סוערת. אקסבוקס מנסה שוב בפעם המי-כבר-סופר להמציא את עצמה מחדש ולחזור להיות רלבנטית אחרי הקטסטרופה מלפני יותר מעשור (על כך בהמשך הכתבה). פלייסטיישן הפסידה מאות מליוני דולרים בנסיונות כושלים ליצור את הפורטנייט הבא. שוק הפיסי נמצא במשבר החומרה הקשה ביותר אי פעם (אף יותר ממשבר כרטיסי המסך בשיא טרנד הקריפטו). אולפני משחקים רבים עוברים גלי פיטורים ואף נסגרים. ורק נינטנדו ממשיכה להיות נינטנדו, רק עם משחקים יקרים יותר ויותר.
עם כל השינויים הללו, הסינוסואידה של עולם הגיימינג עדיין חזקה וקיימת.
אל תוך הבלאגן הזה, פלייסטיישן החליטה שדווקא עכשיו היא זורקת פצצה תדמיתית.
אחד ממשחקי הניו-רטרו הראשונים שסיקרתי כאן בבלוג היה Shovel Knight. המשחק הזה היה כל כך טוב והשאיר עלי רושם כל כך חזק עד שכמה שנים אח"כ בחרתי בו כמשחק האינדי הטוב ביותר של העשור הקודם.
Mina the Hollower (להלן: MH) מסמן את הפעם הראשונה שסטודיו האינדי המעולה Yacht Club Games מוציא משחק שהוא לא תחת המותג Shovel Knight. הציפיות היו גבוהות, וכך גם המוכנות שלי להתאכזב, אבל אני שמח לבשר שזה לא קרה.
משחקי אקטרייזר המקוריים על הסופר נינטנדו היו מיוחדים מאד – הראשון הציג משחקיות מגוונת (שלבי פלטפורמה ואסטרטגייה לסירוגין), והשני אמנם התרכז רק בשלבי פלטפורמה אבל היה (לדעתי) המשחק הכי יפה שיצא על הקונסולה.
שני המשחקים, ובמיוחד הראשון, זכו למעמד של קאלט ולכן לא מפתיע שבתקופת שיא טרנד הרימייקים (סביבות סוף שנות ה 2010) יצאו להם גם ממשיך רוחני וגם רימייק רשמי למשחק הראשון.
לפני חמש שנים קניתי את ה 8BitDo Pro 2 הראשון שלי והתאהבתי בו ובמיוחד בדיפאד שלו. מאז רכשתי שניים נוספים (!!) ולאחרונה יצא סוף סוף הפרו 3. הזמנתי גם אותו כמובן, אבל גיליתי שלמרות שהם נראים כמעט זהים – הפרו 2 והפרו 3 הם שלטים שונים מאד.
אז מהם ההבדלים ביניהם והאם כדאי לשדרג? – תמשיכו לקרוא 🙂
