הקומדיה האלוהית – חלק ראשון ואחרון – האינפרנו של דאנטה

סוף שנות ה 2000 היו תור הזהב של משחקי האק אנ' סלאש פוליגוניים על קונסולות הדור השביעי האקסבוקס 360 והפלייסטיישן 3, עם משחקים מצויינים כמו ביונטה, דארקסיידרס וגאד אוף וור 3. העניין הוא שבעוד משחקים אלה יצאו גם על הפיסי ו/או על קונסולות הדורות הבאים, משחק אחד של EA נשכח על הדור השביעי ומעולם לא זכה להוצאה נוספת. המשחק המיוחד הזה נקרא Dante's Inferno והוא היה הנסיון של EA להתחרות בסדרת God of War האובר-פופולארית.

סגור לתגובות על הקומדיה האלוהית – חלק ראשון ואחרון – האינפרנו של דאנטה

טירת האשליות בכיכובו של מיקי מאוס

משחקי דיסני מבית סגה היו מלוטשים למשעי, בין היתר כי הם פותחו בשיתוף פעולה עם חברת דיסני עצמה. טירת האשליות היה הראשון שבהם, ועד היום הוא אחד ממשחקי הוידאו הידועים ביותר בכיכובו של מיקי מאוס. ב 2013 הוא זכה לרימייק מעולה שלמרות הגרפיקה הפוליגונית שלו, הוא עומד היטב במבחן הזמן הן במשחקיות והן בפרזנטציה, בדיוק כמו משחק הפיקסל ארט האגדי עליו הוא מבוסס.

סגור לתגובות על טירת האשליות בכיכובו של מיקי מאוס

אל המלחמה על הפלייסטיישן הנייד

משחקי אל המלחמה על קונסולת הפלייסטיישן הניידת הראשונה הם אמנם קטנים יותר בכל אספקט מאלו שיצאו על הקונסולות הביתיות, אבל הם עדיין משחקי קאנון בסדרה ושומרים על האפיות הקולנועית המטורפת שלה. ויחד עם שני המשחקים המדהימים מהפלייסטיישן 2 שהתחילו את הכל, הם מעמיקים את העושר העלילתי של הסדרה. כמעריץ מושבע של משחקי אל המלחמה על הפלייסטיישן 2, 3 ו 4, אני בהחלט יכול להמליץ עליהם.

סגור לתגובות על אל המלחמה על הפלייסטיישן הנייד

מפוקסלים בתלת מימד – 3D Dot Game Heroes

לא, זה לא מיינקראפט… משחק הפלייסטיישן 3 האקסקלוסיבי הזה עם השם המוזר היה אחד המשחקים הראשונים שרכשתי כשהשגתי לעצמי את הקונסולה. כרטרו-גיימר קסם לי שהוא שמר על המכניקות של משחקי האקשן RPG מסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. למעשה, 3D Dot Game Heroes (או בקיצור 3DGH) הוא משחק 2D אקשן RPG לכל דבר ועניין רק עם פרזנטציית 3D פוליגונית – במקום פיקסלים יש כאן ווקסלים (פיקסלים תלת מימדיים דמויי קוביות).

אין תגובות

חובה לשחק: Scott Pilgrim The Game

סקוט פילגרים הוא אחד הסרטים האהובים עלי בכל הזמנים, לכן כמובן שכבר כתבתי על הסרט ואפילו על הפסקול הצ'יפטיוני המגניב של המשחק. "סקוט פילגרים: המשחק" הוא אחד ממשחקי הפיקסל-ארט / ניו-רטרו הידועים ביותר של שנות ה 2010 – על הגרפיקה הייחודית שלו היה אמון לא אחר מאשר פול רוברטסון ועל המוזיקה היה אמון הרכב הצ'יפטיון אנמנגוצ'י, ולכן לא מפתיע שמדובר במשחק מיוחד מאד. אבל המשחק הזה גם סבל מעסקת זכויות יוצרים סבוכה במיוחד, שהפכה אותו לנער הפוסטר של כל מה שגרוע בהפצות דיגיטליות בלבד של משחקים.  

אין תגובות

קרב הענקים – אקסבוקס סדרה X נגד פלייסטיישן 5

קונסולות הדור התשיעי סוף סוף כאן! ושוב שתי הענקיות, אקסבוקס ופלייסטיישן, נאבקות אחת עם השניה כאשר הנינטנדו סוויץ' החלשלוש עומד בצד וצוחק (כי הוא בדיוק חזר מהבנק). אקסבוקס תנסה להחיות את תהילת העבר שלה מימי האקסבוקס 360 ופלייסטיישן תנסה לשמור על מעמדה כמובילת שוק. טכנית, שתי הקונסולות משתמשות ב CPU ו GPU דומים למדי של AMD, עם הבדלים בעיקר במהירות השעון שלהם. הדמיון ממשיך בזיכרון הפנימי RAM ובכונן האחסון, וגם במקרים אלה ההבדלים הם בעיקר במהירות הרכיבים הללו. אז מהם בכל זאת ההבדלים בין הקונסולות? ומי מהן היא הטובה יותר?

אין תגובות

חובה לשחק: Darksiders III

סקירות רבות של דארקסיידרס 3 ציינו כי הוא משחק טוב, אבל עם משחקיות קצת מיושנת ומחדש מעט מאד. וזה נשמע כמו משחק מתאים ממש לבלוג שאתם קוראים עכשיו 🙂 ובהתחשב בכך שמאד אהבתי את שני המשחקים הקודמים – ואפילו כתבתי עליהם כתבת "חובה לשחק" – הנה הסקירה שלי של Darksiders 3.

אין תגובות

משחק העשור – The Witcher 3: Wild Hunt

מלבד פרזנטציה וגיימפליי, במשחקי עולם-פתוח יש פרמטר חשוב נוסף – אימרסיביות (או "היטמעות", אם תרצו). כלומר, עד כמה העולם משכנע באינטראקטיביות שלו עם השחקן על מגוון האובייקטים והדמויות בו, ועד כמה הוא מכניס את השחקן לאווירה ומשכנע באותנטיות שלו. מכל משחקי העולם הפתוח ששיחקתי בהם אף משחק לא הגיע לרמה של Witcher 3 מבחינת החוויה והקשר לעולם ולדמות הגיבור. בתקופה שבה משחקי הכס והויקינגים שלטו במסך הטלויזיה שלי, לא הפתיע אותי שמשחק הפנטזיה הזה תפס אותי חזק, אבל כן הפתיע שהוא היה יותר משכנע ומעניין מהסדרות האלה ובכלל, גם מבחינת העלילה והסיפורים שהוא סיפר.
כשסיימתי את 150 השעות של המשחק העיקרי (לפני שני ה DLC הענקיים שלו) שאלתי את עצמי את אותה השאלה ששאלתי אחרי שסיימתי את טרילוגיית שר הטבעות – איך חוזרים מכאן לסרטים/משחקים רגילים?

אין תגובות

עשור משחקי העולם הפתוח

הרבה משחקי רטרו מציגים רקעים מצויירים ביד אמן, שלמרות שתפקדו בעיקר כתפאורה הם הצליחו להצית אצלנו השחקנים את הסקרנות והדמיון – מה עוד נמצא שם בעולם הזה, עמוק בתוך היער האפל בגולדן אקס, מעבר לסמטה בסטריטס אוף רייג', על פסגת ההר בזלדה, במרחבים הרחוקים של ראסטאן, או אם ניקח פניה אחרת בכבישי אאוטראן. משחקי העולם הפתוח באו לספק בדיוק את יצר הסקרנות הזה, ובעשור האחרון הם עשו את זה טוב מאי פעם.

אין תגובות