ההיסטוריה של קונסולות משחקי הוידאו

כיום אנו נמצאים בעשור השישי של תעשיית קונסולות המשחקים, כאשר שלוש הקונסולות העיקריות של נינטנדו, מיקרוסופט וסוני הן כבר הדור התשיעי (!) של קונסולות המשחקים. מה שהתחיל בתחילת שנות השבעים עם המשחק "פונג" וקונסולת המגנווקס אודיסי, התפתח לכדי תעשייה שמוערכת בעשרות (אם לא מאות) מיליארדי דולרים. הנה סקירה מהירה של ההיסטוריה של קונסולות המשחקים, בדגש על שנות השמונים ושנות התשעים.

הדור הראשון והשני
מלחמת הקונסולות הראשונה

סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים היו סוערות בשוק קונסולות משחקי הוידאו. בשנים אלו חברות רבות הוציאו עשרות קונסולות, שרובן היו "קונסולות פונג" (קונסולות של משחק אחד), ובשוק השתוללה מלחמה נוראית שהשחקנים העיקריים בה היו: האטארי VCS (או כפי שנקראה החל מ 1982 – ה 2600) המגנווקס אודיסי ואודיסי 2, המאטל אינטליויז'ן והקולקו קולקוויז'ן. 1983 סומנה כשנה בה התמוטט השוק, כאשר במרכז ההתמוטטות היתה אטארי.
אטארי הוציאה משחקים מאכזבים שלא עמדו בתחזית המכירות, ניסתה לשווק מחשבים שנתפסו כצעצועים למרות שלא היו כאלה, ההסכם שלה עם נינטנדו לשיווק הפאמיקום (לימים ה NES) בארה"ב לא צלח והיא נכנסה למשבר מניות חמור. חברות משחקים רבות נסגרו בגלל הצפת השוק עם קונסולות בינוניות ומשחקים גרועים. לאחר הפסדי ענק, חברת וורנר נפטרה מאטארי ומכרה אותה.
על התקופה הקדומה והסוערת הזו כתבתי כתבה נפרדת – שיצאה הרבה יותר מעניינת ממה שציפיתי – "פרהיסטוריה – על קונסולות המשחקים הראשונות".

הדור השלישי
התחלה חדשה – קונסולות ה 8 ביט

1985
נינטנדו עושה חיל ביפן כבר שנתיים וסוף סוף מנסה להיכנס עם הקונסולה החדשה שלה לאמריקה, אך נתקלת בהתנגדות מצד החנויות והרשתות שלא מוכנות לשמוע יותר על קונסולות משחקי וידאו. היא עושה ניסיון שיווקי תקדימי בניו-יורק ומתחייבת לקנות בחזרה כל קונסולה שלא תצליח להימכר. משחקים חזקים מהארקייד כמו דונקי קונג ופופאיי הפכו את הניסיון הזה להצלחה מסחררת.

1986
מערכת הבידור של נינטנדו, Nintendo Entertainment System או בקיצור NES, מתחילה להיות משווקת בכל שאר ארה"ב ו"נינטנדו" הופכת במהרה לשם נרדף למשחק וידאו. המשחק המהפכני סופר מאריו ברוס הוא מקדם המכירות מספר אחת של המערכת.
באותה השנה, בעקבות הצלחתה האדירה של נינטנדו, נכנסת גם סגה לשוק עם קונסולת 8 ביט משלה- המאסטר סיסטם. גם אטארי מנסה להיכנס שוב לשוק עם מערכת ה 7800, אלא שנינטנדו מוכרת בארה"ב פי תשעה יותר קונסולות מכל מתחרותיה יחד (!). גם ביפן שליטתה בשוק היא כמעט מוחלטת ורק באירופה המאסטר סיסטם מצליחה לתת פייט ל NES ומשתלטת על נתח שוק משמעותי.

1987
נינטנדו מוציאה משחקי מפתח, כמו: קיד איקרוס, מטרואיד, ומעל כולם – זלדה, ובכך היא מבססת סופית את מעמדה כחברה המובילה בשוק. אטארי שוקעת וסגה מצליחה לחדור מעט יותר אם כי עדיין הרחק מאחורי נינטנדו.
הבעיה של סגה היא סבוכה, לכאורה היא הייתה צריכה להצליח. המאסטר סיסטם מציגה עליונות טכנולוגית על פני ה NES ורצים עליה כמה מלהיטי הארקייד החזקים ביותר של סגה, כמו: וונדר בוי, אלכס קיד ואאוטראן. אלא שסגה נכשלת בגיוס חברות משחקים צד שלישי שיפתחו למערכת שלה, היות ורובן ככולן חתמו כבר על ההסכמים הדרקוניים הידועים לשימצה של נינטנדו. תסביך ההגעה המאוחרת לשוק ירדוף את סגה עד סוף דרכה כיצרנית קונסולות והחל מהמערכת הבאה שלה היא תהיה תמיד החלוצה בהוצאת קונסולות חדשות, אך עם הצלחה חלקית בלבד.
NEC מוציאה ב 1987 את הפיסי אנג'ין שמשווקת כקונסולת 16 ביט לעומת ה NES והמסטר סיסטם. אלא שקונסולה זו היא למעשה מערכת 8 ביט עם מעבד גרפי חזק של 16 ביט. SNK תשתמש בטריק דומה עם קונסולת הניאו גיאו שתצא שלוש שנים אחר כך.

1989
נינטנדו משיקה קונסולה חדשה – הגיימבוי! הקונסולה הניידת הייחודית הזו מגיעה עם המשחק הממכר טטריס והופכת להיות להיט מיידי. למרות מסך המונוכרום הקטן של המערכת שמציג 4 גווני אפור בלבד, היא נמכרת בהיסטריה בעיקר בזכות משחקים מצויינים כמו סופר מאריו לנד וחיי סוללה ארוכים.
באותה השנה NEC משיקה את קונסולת הפיסי אנג'ין בארה"ב תחת השם טורבו גראפיקס 16 ומציעה לראשונה כונן סידי המתחבר לקונסולה ומאפשר להריץ משחקים מדיסקים אופטיים.

הדור הרביעי
מערכות ה 16 ביט

1989 הייתה גם השנה שבה סגה הציגה לעולם את קונסולת ה 16 ביט הראשונה, המגה דרייב. לאחר הצלחה חלקית בלבד ביפן, החל שיווק המגה דרייב בארה"ב תחת השם ג'נסיס. המערכת היוותה שיפור משמעותי מבחינת גרפיקה וסאונד על פני כל שאר המערכות בשוק ופורסמה כמסוגלת להריץ גירסאות מושלמות של משחקים מאולמות הארקייד – "ארקייד פרפקט". כדי להוכיח זאת, המערכת הגיעה עם המשחק אלטרד ביסט שהיה באותו זמן להיט ענק באולמות הארקייד. הג'נסיס לא איכזבה והמכירות השתפרו מאד, קל וחומר לעומת המכירות של קודמתה המאסטר סיסטם.
באותה השנה הציגה אטארי את מכשיר ה 16 ביט הנייד הראשון, האטארי לינקס. כשהוא מציג גרפיקה צבעונית ומעבד חזק יותר מזה של הנינטנדו גיימבוי, אטארי החלה לתמוך במכשיר החדש בכל כובד משקלה והוציאה עליו גירסאות של משחקי 7800 ומשחקי ארקייד, כמו טוקי שהיה המרה קרובה מאד למשחק הארקייד המקורי (בניגוד לגירסאת המגה דרייב המאכזבת). עם זאת הקונסולה לא הצליחה להמריא, בין היתר בגלל שמועות על כך שאטארי מתכוונת בקרוב להפסיק את תמיכתה במכשיר.

1990
שנה זו הייתה שנה מוצלחת במיוחד לנינטנדו. סופר מאריו ברוס 3 יוצא, והופך ללהיט הגדול ביותר של נינטנדו אי פעם. למרות תחרות מתגברת מצד קונסולות "הדור הבא" של סגה ו NEC, זו היתה השנה הטובה ביותר ל NES. ביפן הושקה ספינת הדגל החדשה של נינטנדו: קונסולת ה 16 ביט הסופר נינטנדו, אשר איתה יצא גם המשחק המצוין סופר מאריו וורלד. המערכת החדשה הציגה לראשונה אפקטים גרפיים כמו זומים ואף תלת מימד ראשוני ועלתה ברוב יכולותיה הטכניות על המתחרה מבית סגה.
ב 1990 הוצגה לראשונה גם הניאו גיאו – קונסולת ה"24 ביט" המהפכנית של SNK. בזכות מעבדי משנה חזקים, הציגה קונסולת ה 16 ביט החדשה הזאת יכולות גרפיקה וסאונד שהיו כמה רמות מעל אלו של הסופר נינטנדו והמגה דרייב, ולמעשה היא היוותה גירסה ביתית של פלטפורמת מכונות הארקייד החדשה של SNK. כל משחק שיצא לאולמות משחקי הארקייד יצא גם בגירסה ביתית ארקייד פרפקט למערכת הניאו גיאו. המערכת המדהימה הזאת, שמשחקים עליה המשיכו לצאת במשך עשור וחצי אחרי השקתה (!!), הייתה עם חיסרון אחד גדול – תג המחיר שלה. הקונסולה האימתנית הזאת עלתה עם השקתה $400 (ביחס למחירי הג'נסיס והסופר נינטנדו שהיו בסביבות ה $250) ומחיר זה נשאר קבוע במשך זמן רב לעומת הקונסולות המתחרות שהוזלו תוך תקופה קצרה יחסית. יתר על כן, כל משחק לניאו גיאו עלה כ $250 ולעיתים אף יותר!
בשנה זו המשיכה סגה את תמיכתה במגה דרייב עם להיטי ארקייד כמו אפטר ברנר 2, איסוואט ומה שזכה למשחק השנה של מגזינים רבים: גירסת ארקייד פרפקט אקסקלוסיבית למגה דרייב של להיט הארקייד של קאפקום – סטריידר.
NEC המשיכה בתמיכתה בטורבו גרפיקס והוציאה את הטורבו אקספרס – גירסה ניידת של הקונסולה שהיתה באמצעות מתאם מיוחד גם טלויזיה ניידת (!). הטורבו אקספרס קיבלה את אותן מחסניות המשחק דמויות כרטיסי האשראי של הטורבו גרפיקס והציגה לראשונה תאימות מושלמת בין קונסולה ניידת לקונסולה נייחת.

1991
הסופר נינטנדו מושק בארה"ב, אלא שהוא נתקל בקשיים מול הג'נסיס המבוססת של סגה אבל גם מול קודמו, ה NES. רבים בוחרים שלא לשדרג את ה NES הישן והאהוב למערכת החדשה והיקרה רק בגלל משחק השקה אחד מוצלח – סופר מאריו וורלד.
סגה יוצאת עם סוניק הקיפוד שיהיה להצלחה פנומנלית ויבסס את הג'נסיס כקונסולה המתחרה הגדולה והרצינית ביותר מול הסופר נינטנדו. סוניק מציג גרפיקה ברמה גבוהה וגיימפליי שטס במהירות שלא הייתה מוכרת עד כה ושהציגה היטב את ביצועיה של הג'נסיס.
במקביל להכרזתה של סגה על כונן סידי למגה דרייב, מכריזה גם נינטנדו על כונן כזה לסופר נינטנדו שמפותח בשיתוף עם חברת סוני.
באותה השנה אטארי מכריזה על פרוייקט פנתר, קונסולת 32 ביט אמיתית שאמורה להתחרות בסגה ובנינטנדו. לימים ישונה השם ליגואר והיא תהיה ההופעה האחרונה של אטארי בשוק הקונסולות.
סגה מוציאה את מערכת ה 8 ביט הניידת הראשונה שלה שכוונה לנגוס מנתח השוק העצום של הגיימבוי. הקונסולה נושאת את השם הלא מקורי גיימגיר, ומציגה עדיפות טכנית ברורה על הגיימבוי – היא כוללת מסך צבעוני ומבחינת ביצועים היא למעשה מאסטר סיסטם ניידת. אלא שהגיימגיר זוכה להצלחה מוגבלת בלבד בגלל תג מחיר גבוה יותר מהגיימבוי ותחלופת סוללות גבוהה מדי.
בעיית תחלופת סוללות גבוהה הופיעה לא רק בגיימגיר אלא גם באטארי לינקס וב NEC טורבו אקספרס. הסיבה לכך היא ששלושת הקונסולות הניידות הללו כללו מסכים צבעוניים עם תאורה אחורית, שהיו באותה התקופה בזבזני אנרגיה גדולים. לעומת האפרוריות האפלולית של הגיימבוי, קונסולות אלה הציגו אמנם גרפיקה צבעונית ומרהיבה עם תאורה אחורית למשחק בסביבות חשוכות, אך הבזבוז הגדול של הסוללות היה הדיל ברייקר. לדוגמה, בגיימגיר 6 סוללות הספיקו לכ 3 שעות משחק לעומת הגיימבוי בו 4 סוללות הספיקו לכ 10 שעות (!) – בחישוב מהיר כל סוללה על הגיימבוי נתנה פי חמישה (!!) יותר זמן משחק.

1992
זו הייתה שנה טובה מאד לסגה. למרות הסכמים דרקוניים שכבלו חברות רבות לפתח משחקים על הקונסולות של נינטנדו בלבד, הבינו השמות הגדולים כמו קונאמי וקאפקום שהסגה מגה דרייב היא כוח שאי אפשר להתעלם ממנו. הן מכריזות על הוצאת גירסאות של משחקיהן הטובים ביותר למגה דרייב: מגה מן וסטריט פייטר של קאפקום וקונטרה וקאסטלוואניה של קונאמי. בנוסף לאלה, יוצאים למגה דרייב שני משחקים משמעותיים בפיתוח פנימי של סגה: סטריטס אוף רייג' 2 המדהים וסוניק 2 המהפכני שהופכים מיד ללהיטים ענקיים.
בשנה זו מוציאה סגה בארה"ב את כונן הסידי שלה לג'נסיס בשם המחייב סגה סידי אשר מציג גרפיקה משופרת ויכולות סאונד ברמת סידי. לעומת זאת, נינטנדו מפסיקה את שיתוף הפעולה שלה עם סוני לפיתוח כונן דומה לסופר נינטנדו, בעיקר בגלל חילוקי דיעות על חלוקת ההכנסות בין החברות ממכירת הדיסקים לקונסולה המשותפת. נינטנדו חותמת עם פיליפס ומכריזה שוב על כונן סידי לסופר נינטנדו שיהיה תואם עם מערכת ה CDi של פיליפס. החלטה זו תתברר להיות שגויה ותוצאותיה יהיו בעיקר משחקים גרועים בכיכובם של דמויות נינטנדו, מאריו וזלדה, שפותחו ויצאו בלעדית לקונסולה של פיליפס.
סוני וסגה אמריקה גם היו במגעים לפיתוח קונסולה מבוססת כונן סידי. זו היתה הזדמנות מצויינת לשני הצדדים – סוני הזדקקה לניסיון ולמוניטין של סגה בשוק המשחקים, ואילו סגה הזדקקה ליכולות ההנדסה וייצור החומרה של סוני. אלא שמגעים אלה התפוצצו כאשר סגה יפן, ביהירות יפנית אופיינית, לא העריכה את התועלת וסירבה לממש את שיתוף הפעולה הזה לכדי ייצור ושיווק משותף של קונסולה חדשה.
סוני השלימה כמה כותרים אחרונים שהיו בפיתוח לסופר נינטנדו ולמגה דרייב, אמרה שלום ולא להתראות, ומתחילה לפתח על בסיס הטכנולוגיה שכבר קיימת אצלה קונסולה חדשה מבוססת כונן סידי. קונסולה עתידית זו, שלימים תיקרא פלייסטיישן, תרסק את מתחרותיה ותהפוך להיות אחת מאבני הדרך החשובות ביותר בתעשיית משחקי הוידאו.

הדור החמישי
מערכות ה 32 וה 64 ביט

מערכת סידי חדשה נוספת שהוכרזה בשנת 1992 היא ה 3DO. קונסולת 32 ביט מתקדמת זו זוכה לתמיכה מאסיבית מצד חברות חזקות מאד בשוק כמו פנסוניק, אלקטרוניק ארטס וטיים וורנר. העקרון מאחורי הקונסולה הזו הוא די מהפכני – חברת 3DO מפתחת את הפלטפורמה הטכנולוגית וחברות אחרות מייצרות את הקונסולות שמתבססות עליה, בדומה לשוק כרטיסי המסך.

1993
פנסוניק היא החברה הראשונה שמרימה את הכפפה של 3DO, אלא שהמערכת המדהימה הזאת פשוט הקדימה את זמנה בכשנתיים ונכשלה בעיקר בגלל תג מחיר גבוה שעמד על $700.
אטארי יוצאת עם קונסולת היגואר המשווקת כקונסולת ה 64 ביט הראשונה, כאשר קונסולות הדור החדש שכבר יצאו או הוכרזו היו "רק" 32 ביט. הבסיס לטענה המופרכת הזאת הוא שימוש בשני מעבדי 32 ביט (ראשי וגרפי). האטארי יגואר, שמיוצרת ע"י IBM, היא בהחלט קונסולה מרשימה מאד אך היא לא מצליחה להתרומם מול התחרות העזה בפניה היא ניצבת ותתיצב בעתיד הקרוב. נינטנדו וסגה מכריזות על הקונסולות החדשות שלהן: הסגה "סאטורן" שתהיה מערכת סידי והנינטנדו "פרוג'קט ריאליטי" שתהיה מערכת מחסניות משחק ותפותח ע"י חברת סיליקון גראפיקס.
מעניין לציין כי סיליקון גראפיקס פנו בהתחלה לסגה אמריקה עם הצעה לפיתוח קונסולה משותפת, אך הרעיון הופל בסופו של דבר ע"י הנהלת סגה ביפן, בדומה למקרה של שיתוף הפעולה שהוצע עם סוני. העקשנות של סגה לפתח קונסולות באופן עצמאי לחלוטין וללא שיתופי פעולה, תגבה בסופו של דבר מחיר יקר עד כדי יציאתה משוק הקונסולות.

1994
נינטנדו מתמהמהת עם "פרוג'קט ריאליטי" או בשמה החדש ה"אולטרה 64", וכפיצוי מנסה לדחוף את הסופר נינטנדו אל קצה גבול יכולותיו עם משחקים חדשים ומהפכניים. התוצאה: משחקים מדהימים ויזואלית (יחסית לטכנולוגיית דור רביעי) כמו סטאר פוקס שהשתמש בצ'יפ הסופר FX ודונקי קונג קאנטרי, שמוכיחים את טענת נינטנדו שקונסולת ה 16 ביט שלה עדיין מסוגלת להעמיד תחרות גם בעידן הסידי והקונסולות החדשות. דונקי קונג קאנטרי הפך להיות המשחק הנמכר ביותר באותה שנה והצליח לדחוף את מכירות הסופר נינטנדו עד לרמה של הסגה ג'נסיס.
משחק הארקייד המדהים קילר אינסטינקט שיצא באותה שנה כלל בפתיח הדמו המרהיב שלו פרומו שיווקי מלהיב של הנינטנדו אולטרה 64. אבל זה היה פרסום שקרי כי משחק הארקייד היפהפה הזה רץ על חומרה ייעודית, חזקה משמעותית ולא קשורה לקונסולה החדשה של נינטנדו.
בשנה זו מסיימת סגה לפתח שתי (!!) פלטפורמות משחק חדשות מבוססות מעבדי 32 ביט. הראשונה, שם קוד יופיטר, מבוססת קרטרידג'ים (מחסניות משחק) והשנייה, שם קוד סאטורן, מבוססת דיסקים. בסגה החליטו לבסוף על המערכת מבוססת הסידי והפסיקו את פרוייקט יופיטר. אלא שבמקום לנטוש את הטכנולוגיה הזו, שונה ייעודה לקונסולת הרחבה למגה דרייב בת החצי עשור, היא זכתה לשם קוד חדש (מארס) ושווקה לבסוף בשם 32X.
הקונסולה המשולבת החדשה של המגה דרייב וה 32X מאפשרת גרפיקה וסאונד טובים מאלו של הסופר נינטנדו. סגה מוציאה למכשיר להיטי ארקייד פוליגוניים (גרפיקת תלת מימד) כמו וירטואה פייטר, וירטואה רייסינג וסטאר ווארס ארקייד, כאשר התוצאה מרשימה למדי. עם זאת, מעט מאד חברות חיצוניות מוציאות משחקים ל 32X ועתידה לא ברור.
למרבה ההפתעה נינטנדו מוציאה גם היא גירסת הרחבה משלה לסופר נינטנדו, שמתחברת כמו ה 32X לחריץ הקרטרידג'ים (מחסניות המשחק) של הקונסולה. אלא שהמערכת המורחבת של נינטנדו איננה מהפכנית כמו ה 32X וכל ייעודה הוא לאפשר לשחק משחקי גיימבוי על הטלויזיה ובכך מאפשרת להוסיף צבע למשחקי המונוכרום הפשוטים שלו.
SNK מנסה גם היא לרכב על גל קונסולות הסידי ששוטף את העולם. הניאו גיאו סידי מכילה בדיוק את אותה החומרה של קונסולת הניאו גיאו המקורית ומריצה בדיוק את אותם המשחקים רק בגירסאות דיסקים ובמחיר נמוך בהרבה ($50 לדיסק לעומת $250 למחסנית משחק!). עם זאת, למרות שלכאורה מדובר היה ברווח בטוח, הקונסולה התבררה להיות כשלון. מחיר הקונסולה היה שערורייתי ($300) בהתחשב בחומרה המיושנת שלה והיא הציגה זמני טעינה ארוכים מאד (עד 30 שניות!) בגלל מהירות כונן בסיסית (X1). כשנה אחר כך מנסה SNK לשפר את המצב עם יציאת הניאו גיאו CDZ שהיתה גירסה זהה לסידי רק עם כונן בעל מהירות כפולה שקיצר את זמני ההמתנה בחצי. ה CDZ אפילו זכתה להצלחה יחסית ביפן ולכמה משחקים ייחודיים לה כמו סאמוראי שודאון RPG.
יציאת הניאו גיאו סידי בארה"ב היתה פשוט טרגדיה. למרות שעם ההשקה באמריקה כבר יצא ה CDZ ביפן, לארה"ב הגיעה רק הגירסה הראשונה והאיטית להחריד של המכשיר כאשר מולו התייצבו הסאטורן והפלייסטישן האימתניים. כך, הניאו גיאו סידי גווע במהירות וסימן גם את סגירתו של הסניף האמריקאי של SNK.
לקראת סוף השנה יוצאות ביפן שתי קונסולות חדשות שמסמנות את המעבר המלא לגרפיקת פוליגונים תלת מימדית: הסגה סאטורן והסוני פלייסטישן, כאשר הפלייסטיישן מציג עליונות ברורה על הסאטורן בכל הנוגע לביצועים בתלת מימד.

1995
סגה מפתיעה את השוק האמריקאי עם יציאה מוקדמת (בשלושה חודשים מהמתוכנן) של הסאטורן. אבל מכשיר ה 32 ביט של סגה לא מצליח למכור היטב בעיקר בגלל מחסור במשחקים – מפתחות צד שלישי הופתעו מההשקה המוקדמת ולא הספיקו להשלים את הליין אפ המתוכנן.
באותה שנה ממש, סגה ו 3DO מתכננות להכריז על מיזם חומרת 64 ביט משותף חדש אך העיסקה לא יוצאת אל הפועל. בסופו של דבר פנסוניק קונה את הטכנולוגייה הזאת, שנקראה M2 בעבור סכום עתק של 100 מליון דולר!
נינטנדו מוציאה את הוירטואל בוי, כרוניקה של כישלון ידוע מראש. המערכת המוזרה, שפותחה ע"י המפתח של הגיימבוי, הכילה קסדת מציאות מדומה עם שני מסכים קטנים שהציגו תמונה סטריאוסקופית בגווני אדום ואפור בלבד. אבל הקונים נרתעו ממוזרות המכשיר ומההתרעות הרבות שהיו עליו ושהזהירו מפני משחק ממושך. מעניין לציין שדווקא השלט של הוירטואל בוי נחשב עד היום בעיני רבים כאחד משלטי הקונסולות המוצלחים ביותר שיצאו אי פעם.
סוני נכנסת סוף סוף לשוק וטורפת את קלפי המשחק עם יציאת הפלייסטישן בארה"ב. הקונסולה שלה נמכרת עם ליין משחקי השקה מוצלח ותג מחיר אטרקטיבי ($300 לעומת $400 של הסאטורן). ליגואר יוצאת מערכת סידי, אך היא לא מצליחה להרים את המכירות המדשדשות שלה.
בצעד מפתיע ולא ברור, במיוחד לאור הוצאת גירסה ניידת חדשה של המגה דרייב בשם נומאד, יוצאת סגה בהכרזה על הפסקת התמיכה בסגה סידי וב 32X. סגה מחליטה גם לנטוש את תוכניותיה לקונסולה ההיברידית נפטון שהייתה אמורה לשלב בין המגה דרייב, הסגה סידי וה 32X, ומשקיעה את כל מאמציה בסאטורן שמאבד במהירות נתחי שוק יקרים לפלייסטיישן.
נינטנדו מגמגמת על כך שכדאי עדיין להשקיע במשחקים לסופר נינטנדו, למרות שהשוק כולו עבר כבר לפאזת ה 32/64 ביט. רק לקראת סוף השנה היא מוציאה ביפן את קונסולת ה 64 ביט שלה ומצליחה למכור תוך זמן קצר את כל סטוק החומרה שלה. אלא שיש מחסור חמור מאד במשחקים לקונסולה החדשה, ועקב כך נפגע אמון הצרכנים בחברה.
NEC מכריזה על סיום התמיכה בטורבו גרפיקס על שלל גירסאותיה, שגם ככה הלכה ונעלמה מהמדפים. היה ניסיון של NEC לצאת עם קונסולת 32 ביט משלה בשם PC-FX, אך הוא נכשל כשלון חרוץ. הקונסולה הזאת יצאה ביפן בלבד והיתה נחותה משמעותית מהמתחרות מבית סגה וסוני.

1996
שנה זו סימנה את עיצומו של קרב מערכות ה 32/64 ביט. סוני הורידה את מחיר הפלייסטיישן בארה"ב ל $200 והכריזה על משחקים חדשים רבים. סגה נגררת בעל כורחה להורדת מחירים ומתחילה לחוש את ההפסד לסוני כאשר מכירות הסאטורן נשארות הרחק מאחור.
ביפן הסאטורן דווקא נמכר היטב, בין היתר בגלל משחקים מצויינים כמו וירטואה פייטר 2 ופאנזר דרגון שדחפו את יכולות הקונסולה מעל ומעבר למה שנחשב אפשרי רק שנה לפני כן, אבל בארה"ב המכירות עדיין מאכזבות מאד.
אטארי נכנעת לתחרות האיומה, סוגרת את שעריה ומכריזה על סיום התמיכה בקונסולת היגואר. ה 3DO שהצליח מעט יותר מהיגואר, דועך גם כן לאיטו ונעלם מהמפה. הנינטנדו 64 מושק רשמית בארה"ב ומוכר מצויין, זרם המשחקים למכשיר גובר והוא מתחיל לבסס עמדה תחרותית אל מול הפלייסטיישן.
בשנה זו שוק משחקי הוידאו נוסק לשיאים חדשים מבחינת מחזורי מכירות ורווחים. סוני מובילה את השוק עם המדיניות החופשית שלה בכל מה שנוגע לפיתוח משחקים. בניגוד לנינטנדו שהייתה ידועה לשימצה בסלקציה הנוקשה של מפתחי המשחקים לקונסולות שלה, סוני איפשרה למעשה לכל אחד לפתח משחקים למערכת שלה, וכל זאת עם עלויות תמלוגים נמוכות משמעותית. בעקבות זאת, חברות רבות וביניהן גם שמות גדולים כמו סקוור ונאמקו נטשו את נינטנדו ועברו לפתח משחקים בלעדית לפלייסטיישן.
נינטנדו מוציאה את הגיימבוי פוקט, גירסה משופרת ראשונה של הקונסולה הניידת המצליחה שלה. הפוקט הוא קטן יותר, מציג מסך בהיר יותר והשיפור הניכר ביותר שלו הוא חיסכון כפול בזמן סוללה: 10 שעות משחק על 2 סוללות AAA (לעומת 10 שעות על 4 סוללות AA). הגיימבוי פוקט מקפיץ את מכירות המכשיר הוותיק בצורה שמפתיעה אפילו את הנאיביים ביותר בנינטנדו.

1997
שנה זו בידדה את מלחמת הקונסולות בארה"ב לשתי חברות, נינטנדו וסוני, אשר מתחרות ביניהן בהצהרות בומבסטיות בכל הנוגע להיקפי מכירות קונסולות ומשחקים. בכל מקרה, סוני שמרה על פער רציני מול נינטנדו, קל וחומר מול סגה שנישתרכה מאחור. לעומת זאת, ביפן נראה שיחסי הכוחות הם מעט שונים.
נינטנדו מכריזה על הפסקת התמיכה שלה בסופר נינטנדו, אך למרבה הפליאה זמן קצר אחר כך מוציאה גירסה חדשה וקטנה יותר של המכשיר. נינטנדו מכריזה גם על כונן דיסקים לנינטנדו 64 בשם 64DD שעליו מתוכנן לצאת משחק זלדה חדש. ה 64DD יידחה שוב ושוב במשך כמעט שנתיים עד שהפרוייקט יבוטל רשמית (בארה"ב), אבל משחק הזלדה לנינטנדו 64 שייצא לבסוף כמחסנית משחק יהיה לאחד ממשחקי הוידאו הטובים ביותר שיצאו אי פעם.
למרות שסגה חוזרת ומצהירה שלא תוציא קונסולת משחקים חדשה בעתיד הקרוב, והיא עדיין תומכת בסאטורן בכל מאודה, מחלחלות לתקשורת ידיעות בקשר לפרוייקט חדש של החברה. על הפרוייקט עובדים במקביל שני צוותים, ביפן ובארה"ב. שם הקוד של הפרוייקט האמריקאי הוא "חגורה שחורה" (Black Belt) והקונסולה שלהם מבוססת על כרטיס וודו של 3DFX ומעבד ה SH4 של היטאצ'י שאמור לעבוד במהירות 200 מגה הרץ. שם קוד של הפרוייקט היפני הוא "דוראל" והקונסולה שלהם מבוססת על צ'יפ PowerVR של VideoLogic. סגה מחליטה לבסוף להפסיק את הפרוייקט האמריקאי וללכת על הדוראל. בעקבות כך, רוב חברי הצוות האמריקאי נטשו את החברה וחברת 3DFX הגישה תביעה על הפרת חוזה. הקונסולה החדשה זכתה לשם קוד "קאטאנה" (חרב סמוראים) ושוחררה לבסוף כ"דרימקאסט".
גם מחברת סוני עולים שמועות על קונסולה חדשה שבניגוד לקונסולה של סגה גם תתמוך בפורמט ה DVD החדשני. יתר על כן, הפלייסטיישן 2 תתמוך בכל משחקי הפלייסטיישן 1 הקיימים, דבר שלימים התברר להיות החלטה מוצלחת במיוחד. אבל בכל מקרה שתי המערכות, זו של סגה וזו של סוני, אמורות להגיע לכל המוקדם רק שנתיים לאחר מכן.
בזירת הקונסולות הקיימות ניטשת מלחמת חורמה, שנת 1997 אופיינה בהורדות מחירים אכזריות במיוחד. כל חברה הכריזה על הורדת מחירים ומתחרותיה הכריזו כתגובה על הורדות מחירים דומות. עד סוף השנה נמכרו שלושת הקונסולות במחיר הפסדי של $150.
פיינל פנטזי 7 המדהים על הפלייסטיישן שובר את כל שיאי המכירות עם למעלה מ 2 מיליון עותקים שנמכרו ביפן במהלך 3 ימים בלבד (!). הרבה מעבר למה שנינטנדו הכריזה כמשחק הנמכר ביותר שלה בארה"ב, סטאר פוקס 64, שמכר 300,000 עותקים "בלבד" תוך 5 ימים.
נינטנדו מאשרת שהיא ממשיכה את הפיתוח של הקונסולה הניידת הצבעונית החדשה שלה, שם קוד "אטלנטיס" (לימים הגיימבוי אדבנס) שתהיה מבוססת מעבד 32 ביט ואמורה להציג שעות משחק ארוכות במיוחד על ריצת סוללות אחת.
חברת טייגר מנסה להיכנס לשוק הקונסולות הניידות עם הגיימדוטקום (Game.com היה במשך שנים אחר כך דומיין של חברת הסברו שרכשה את טייגר). הקונסולה הזאת מכילה גם אופציות נוספות שהופכות אותה למעין PDA קטן, כמו: משחק סוליטייר, מחשבון, ספר טלפונים ולוח שנה. עם זאת, הגיימדוטקום זוכה להיענות נמוכה מאד. שנה אח"כ מוציאה טייגר גירסה קומפקטית יותר של הקונסולה אבל גם היא לא מצליחה ליצור עניין.

1998
SNK מכריזה גם היא על קונסולה ניידת משלה, הניאו גיאו פוקט, שתעמוד בפני עצמה כמערכת משחקים ניידת וגם תתממשק עם הקונסולה החדשה של סגה כתואם VMS, מערכת הזיכרון הויזואלי של הקונסולה (שיכולה בעצמה לתפקד גם כמערכת משחק עצמאית עם גרפיקה מוגבלת).
נינטנדו מוציאה את הגיימבוי לייט עם תאורה אחורית (סוף סוף!) אבל אך ורק לשוק היפני ): שתי תוספות חדשות לגיימבוי, מצלמה ומדפסת, מוכרות בהיסטריה למרות שהן מציגות רזולוציות מגוחכות.
לקראת סוף השנה נינטנדו מוציאה את הגיימבוי קולור שמסמן את מותו המהיר של הגיימבוי פוקט ומעביר את היסטריית הגיימבוי (ואת כל תעשיית הקונסולות הניידות) פאזה מעולם משחקי מונוכרום למשחקים צבעוניים (פאזה שסגה, NEC ואטארי עברו אליה 7 שנים לפני כן!). לקולור יש תאימות אחורה לכל משחקי הגיימבוי, דבר שבדומה להחלטת התאימות אחורה של סוני התברר כהחלטה שיווקית מוצלחת במיוחד והציג תוצאות עסקיות בהתאם.

הדור השישי
קדימה לשנות האלפיים

בסוף 1998 הדרימקאסט יוצאת לדרך ביפן. המערכת החדשה של סגה היא ייחודית בכמה דרכים: מערכת הזיכרון הויזואלי (VMS) שהוזכרה לעיל, שימוש במערכת ההפעלה מיקרוסופט ווינדוז CE לתאימות גבוהה לפיסי וממנו, ואולי הדבר החשוב ביותר- תאימות מלאה עם מערכת הארקייד החדשה ביותר של סגה באותו זמן, הנאומי מודל 3. סגה מצליחה למכור את כל מערכות הדרימקאסט שסופקו לחנויות, כאשר כמעט עם כל קונסולה נמכר גם עותק של משחק ההשקה המצוין וירטואה פייטר 3.
התגובה של נינטנדו להתפתחויות אצל המתחרות לא אחרה לבוא. לא קונסולה ולא פרוייקט חומרה חדש, אלא משחק אחד שיכניס קצת סדר במערבולת ההכרזות והכרזות הנגד בתעשייה ויזכיר לכולם מי התחיל כאן את הכל. זלדה אוקרינת הזמן על הנינטנדו 64 זכה לכמות שיא של 325 אלף הזמנות מראש של בני מזל שקיבלו קלטת מוזהבת של המשחק. עד סוף השנה נמכרים 2.5 מליון עותקים של המשחק המדהים הזה וההכנסות ממנו מגיעים ל 150 מליון דולר. לשם השוואה, באותה התקופה הסרט המצליח ביותר היה "באגס לייף" של דיסני והוא הכניס 115 מליון דולר.
ב 1998 עולה לראשונה לכותרות תחום האמולציה והאמולטורים. ארגון ה IDSA פועל נמרצות להורדת אתרי אינטרנט שמציעים להוריד רומים של משחקי וידאו, וזאת למרות ששאלת החוקיות של הרומים מעולם לא התבהרה (אז כמו גם היום). כידוע לכל, מלחמת החורמה של ה IDSA לא השיגה את מטרתה, יתר על כן – היא רק העלתה את המודעות לנושא ולכן הגבירה את זרם האמולטורים והרומים באינטרנט.
NEC (מישהו זוכר אותה בכלל? :)) יוצאת סופית משוק הקונסולות והופכת להיות ספקית רכיבים לנינטנדו וסגה.

1999
נינטנדו מכריזה (כהרגלה באיחור רב לעומת מתחרותיה) על קונסולה חדשה בשיתוף פעולה הדוק עם IBM (שפיתחה גם את היגואר של אטארי). IBM אמונה על מעבד הליבה במהירות 400 מגה הרץ בשם גקו, זאת לעומת 200 מגה הרץ של הדרימקאסט ו 250 של הפלייסטיישן 2. למערכת ניתן שם הקוד "דולפין" ולדברי נינטנדו היא אמורה לצאת תוך כשנה. בנוסף מכריזה נינטנדו על הגיימבוי אדבנס, מערכת ניידת עם מעבד 32 ביט שתהיה בעלת תאימות מלאה לכל משחקי הגיימבוי והגיימבוי קולור.
מיקרוסופט מפתיעה את כולם ומכריזה על מערכת משחקי וידאו משלה בשם קוד XBOX שגם היא, כמו הדרימקאסט, תשתמש במערכת ההפעלה ווינדוז CE. בעקבות פריט מידע זה נפוצו שמועות לגבי תאימות עתידית בין שתי הקונסולות.
באנדאי, ממציאת היסטריית הטמגוצ'י, מוציאה את הקונסולה הניידת שלה, הוונדרסוואן (Wonder Swan). קונסולה זו תוכננה בחלקה ע"י גונפי יוקוי, מתכנן הגיימבוי, וכוללת אמנם מסך שחור לבן אבל עם רזולוציה גבוהה בהרבה מזו של הגיימבוי. המערכת תזכה להצלחה אדירה ביפן אך לעולם לא תראה אור מחוץ לארץ השמש העולה.
מערכת הניאו גיאו פוקט הראשונה עם מסך המונוכרום לא יצאה לאור בארה"ב, עם זאת SNK החליטה כן להוציא באמריקה את האיטרציה השניה של קונסולת ה 16 ביט הניידת שלהם, הניאו גיאו פוקט קולור. המערכת המעניינת הזו זוכה להרבה המרות מצויינות של משחקים מהאחות הגדולה, קונסולת ניאו גיאו הותיקה. גרסאות ניידות מצויינות של משחקים כמו מטאל סלאג וקינג אוף פייטרס, עוזרים לקונסולה למכור היטב והיא צוברת מעריצים רבים. למרות זאת, ההצלחה היחסית של הקונסולה הניידת שלהם לא הצילה את חברת SNK והיא הכריזה בסוף 2001 על פשיטת רגל ועל סגירתה. את כל הזכויות של SNK רכשה חברה קוריאנית בשם פליימור שהמשיכה להוציא משחקים לניאו גיאו ובתחילת 2004 אף החזירה את SNK לארה"ב בשם המחייב SNK NEO GEO.
חברה בשם "קונקטיקס" מוציאה מערכת וירטואלית למקינטוש להרצת משחקי פלייסטיישן (או בקיצור, אמולטור), סוני מנסה לתבוע את קונטיקס ולמנוע את יציאת האמולטור המסחרי הזה לשוק, אך נוחלת תבוסה בבית המשפט. בערך באותו זמן חברה בשם "בלים" מציעה גם כן אמולטור מסחרי של הפלייסטיישן והפעם למחשבי ווינדוז, וגם אותה מנסה סוני לתבוע. פעם אחר פעם, בסך כולל של ארבעה משפטים (!) דחה בית המשפט את טענותיה של סוני נגד בלים. לאחר שנוכחה לדעת שבדרכים לגאליות היא לא תשיג את הפסקת מכירת האמולטור, החליטה סוני לחסל את בלים באמצעות לחץ על רשתות חנויות המחשבים והאלקטרוניקה, עד שלבסוף היא הצליחה להביא לסגירתה.
אלא שהניצחון המפוקפק הזה לא עזר לסוני והיא נחלה תבוסה צורמת במלחמה הזו כאשר החל שיטפון של אמולטורים מצויינים מבוססי קוד פתוח לפלייסטישן שהופצו באינטרנט.. ועוד בחינם!

2000 והלאה
בזמן שנינטנדו ומיקרוסופט ממשיכות להדליף פרטים מעורפלים על הקונסולות החדשות שלהם, סוני כבר קבעה את רוב הפרטים כולל תאריך היציאה של הפלייסטיישן 2 וסגה כבר הוציאה את הדרימקאסט בארה"ב בהצלחה לא מבוטלת. אבל למרות ההצלחה הראשונית המדהימה של הדרימקאסט, הקונסולה בוטלה ב 2001 עם החלטתה של סגה שלא לפתח חומרה יותר, לצאת סופית משוק הקונסולות ולהתמקד בפיתוח תוכנה, כלומר משחקים.
הפלייסטיישן 2 הפך לשליט הבלתי מעורער של דור הקונסולות השישי כאשר הגיימקיוב של נינטנדו והאיקס בוקס של מייקרוסופט, שיצאו בסמיכות ב 2001, נלחמים בקרב צמוד על המקום השני.
בזירת הקונסולות הניידות, הגיימבוי אדבנס היה לשליט הבלתי מעורער, שסיום מלכותו הגיע ב 2004 עם יציאת הקונסולה הראשונה של הדור השביעי -הנינטנדו דיאס.

הדור השביעי והלאה
צורת הדברים שיבואו

סיפור הדור השישי מסמן אפילוג מבחינת הסקופ של הבלוג. על כן, הסיפורים של הדורות הבאים אחריו חורגים עוד יותר לגבולות האפילוג השני:
הסוני PSP שיצא ב 2004 הפסיד הפסד צורם בתחרות עם אחת הקונסולות היצירתיות והמצליחות ביותר בכל הזמנים – הנינטנדו DS. בסיבוב קרבות הקונסולות הבא (הדור השביעי) ב 2005, הסתמן מהפך והקונסולה הנייחת של נינטנדו – הנינטנדו ווי הכניעה את ה XBOX 360 של מיקרוסופט והפלייסטיישן 3 שבהשקתה עשתה סוני לא מעט טעויות ארוגנטיות. כדי לנצח, נינטנדו יצאה ממירוץ החימוש הטכני ולמרות שהקונסולה שלה היתה חלשה בהרבה ממתחרותיה היא היתה חדשנית והגיעה עם גו'יסטיק מבוסס תנועה שקרץ לקהלים רבים, לא רק לגיימרים.
בסיבוב הבא אחר כך ב 2013 (הדור השמיני) שוב התהפכו היוצרות – נינטנדו לא הצליחה לשחזר את ההצלחה עם הווי U והשלט דמוי הטאבלט שלה. סוני יצאה אבירת הצרכנים כאשר הכריזה שהפלייסטיישן 4 לא תכיל אלמנטים מגבילים רבים שמייקרוסופט הכריזה עליהם בהשקת האקסבוקס ONE. עם מפרט חזק יותר, מחיר אטרקטיבי יותר, וליין אפ של משחקים אקסקלוסיביים מעולים, הפלייסטיישן 4 חיסלה את המתחרות שלה והוכתרה כמנצחת של הדור השמיני… מעמד שהחל להתערער לנוכח ההצלחה המטורפת של הקונסולה ההיברידית (נייחת וניידת) של נינטנדו, הסוויץ'.
ומה צופן העתיד? קסדות VR? מות הדיסקים? משחקים בסטרימינג? או אולי אפילו היעלמות של הקונסולות ומעבר למשחקים בענן בלי תלות בחומרה מקומית?
תעשיית משחקי הוידאו התאפיינה תמיד בחדשנות ומהפכניות. יותר אנשים בכל העולם מאמצים את הגיק שיק ואת תרבות הגיימינג אשר מובלת ע"י קונסולות משחקי הוידאו, וזה מבטיח שימשיכו לקרות דברים מעניינים. Stay tuned…