על קיפודים ושרברבים – עלייתו של סוניק הקיפוד

מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים ועד לאמצע שנות התשעים חלשו שתי חברות עיקריות על שוק משחקי הוידאו – נינטנדו וסגה. הן היו מזוהות יותר מכל לפי הקונסולות (החומרה) שהן שיווקו ולפי ליין המשחקים הייחודיים להן, כך למשל בתחום משחקי התפקידים נינטנדו הציגה את סדרת זלדה ואילו סגה הציגה את פנטזי סטאר. בהתאם, בתחום משחקי הפלטפורמה התמיד-פופולארי לנינטנדו היה את מריו ולסגה היה את סוניק.

סופר מריו

מריו הגיע לשיאו ה 8 ביטי ב 1989 עם המשחק סופר מריו 3 לנינטנדו. המשחק הזה שבר את כל שיאי המכירות באותה תקופה – נינטנדו הרוויחה עליו למעלה מחצי מיליארד דולר, יותר מסרטי אינדיאנה ג'ונס ורק קצת פחות מאי.טי. המשחק השלישי בסדרה בהחלט הצדיק את המכירות ההיסטריות, הוא היה חסר תקדים בגודלו, הציג גרפיקה מצויינת יחסית לקונסולת 8 ביט ורמת משחק אופיינית למשחקי מריו (כלומר גבוהה מאד). הוא היה לאחת מאבני הדרך המשמעותיות ביותר בהיסטוריה של משחקי הוידאו, ועל המשחק המדהים הזה סגה הייתה צריכה לענות.

אבל איך לכל הרוחות הפך נגר (שעבר הסבה לשרברב) איטלקי גוץ ומשופם לדמות משחקי הוידאו המפורסמת והפופולרית ביותר בעולם? אכן, לא מפתיע שרבים רואים את ההוגה של מריו, שיגארו מיאמוטו, כגאון. מיאמוטו היה גם אחראי על קלאסיקות נצחיות כמו משחקי זלדה וסטאר פוקס והיה מעורב כמעט בכל סדרות המשחקים הגדולות של נינטנדו, כמו פוקימון ומטרואיד.

הופעתו הראשונה של מריו היתה ב 1981 באולמות הארקייד על אחד ממשחקי "תור הזהב" הידועים ביותר: דונקי קונג. במשחק פשטני זה מריו לא היה שרברב אלא נגר וכינויו היה Jumpman. לא רבים יודעים זאת, אבל דונקי קונג היה סוג של פשרה – הוא היה מבוסס על חומרה של משחק נינטנדו אחר בשם Radar Scope שלא הצליח להימכר ולכן עבר הסבה תוכנתית למשחק אחר. לא רק זאת, הדמויות במשחק היו אמורות להיות מבוססות בכלל על סדרת פופאיי (!), אך נינטנדו לא הצליחה להשיג את הזכויות על המותג הזה בזמן… וכך קרה שעם הגב אל הקיר הועלה בנינטנדו הרעיון המהפכני ליצור דמויות מקוריות משלהם שיופיעו במשחקים, במקום להתבסס על מותגים קיימים.

בשנות השמונים, אם כן, הקמע של נינטנדו היה מריו ואילו הקמע של סגה היה… אלכס קיד. הילד המוזר הזה של סגה עם הפרצוף הקופיפי והאוזניים הגדולות לא תפס כל כך ולא היווה תחרות ממשית מול הפופולאריות העצומה של השרברב האיטלקי של נינטנדו. גם ילד הפלא של סגה (Wonder Boy) לא ממש עשה את העבודה. בשלהי שנות השמונים עבר גם ילד הפלא הסבה מקצועית מאינדיאני משליך גרזינים לאביר מניף חרבות. שינוי מבורך שהביא לעולם את אחת הקלאסיקות הגדולות ביותר לקונסולת ה 8 ביט של סגה, ולמשחקי וידאו בכלל: וונדר בוי 3 – מלכודת הדרקון.
אכן, וונדר בוי כיכב בסדרה מופלאה, שגם כתבתי עליה כתבה נלהבת, אך עם זאת עדיין הייתה חסרה בו המקוריות ההכרחית לדמות קמע אמיתית.

סוניק

עם השקת המגה דרייב (ג'נסיס בארה"ב) ותחילת דור ה 16 ביט, חיפשו בסגה קמע חדש שישקף חדשנות, ברק וסגנון מודרניים יותר (לתחילת שנות התשעים, כן?) מכל הדמויות הישנות מדור ה 8 ביט. כעבור שנה ממועד השקת המגה דרייב ומעט לפני יציאת הסופר נינטנדו (שהיתה צריכה לצאת עם משחק מריו חדש כמובן) הציגה סגה את סוניק הקיפוד.

מי שהיה אמון על יצירתו של הקיפוד הכחול היה יוג'י נאקה שהיה אחראי על הצלחות רבות אחרות מבית סגה כמו פנטזי סטאר וספייס הארייר הארקיידי. הדמות החדשה של סגה עברה גלגולים רבים עד שהוצג הקיפוד הכחול, כך לדוגמה בשלב מסויים אף דובר על ארנב שמרים ומעיף דברים באמצעות אוזניו. כידוע, סוניק הוא לא ארנב, אבל הוא כן בעל חיים שעבר האנשה. זה הימור בלי הרבה סיכונים, אם נביט על דמויות מפורסמות אחרות כמו מיקי מאוס (עכבר) או באגס באני (שפן). כל התחכום היה לגרום לקיפוד כחול בכל זאת להיראות מקורי:
למרות הדמיון לדמויות הללו סוניק היה גם שונה, בעיקר בזכות החזות הקולית/ממזרית שלו שלא עמדה בקנה אחד עם המתיקות המבחילה של מיקי מאוס לדוגמה. המהירות בה זז על המסך עם הנעליים המחודדות שלו, וצבעו הכחול לעומת הצבע האדום של בגדיו של מריו הגדילו את הפערים בינו לבין באגס באני ושות' עד שהוא הצליח לחצות את קו המקוריות.

בסגה עמלו על סוניק במשך שנה שלמה וידעו שיש להם מוצר מנצח. ההייפ לקראת יציאת המשחק היה עצום, ומנכ"ל סגה אמריקה דאז, טום קלינסקי, עלה עם רעיון למנף את הבאז התקשורתי סביב הקמע החדש להאצת מכירת קונסולות והגדלת נתח השוק של סגה. כך, ובניגוד לעמדת בכירי סגה יפן, סגה אמריקה צירפה את המשחק המבוקש בחינם עם כל קונסולה חדשה שהיא מכרה בארה"ב. הרעיון התברר להיות מוצלח ובזכותו המכירות של הג'נסיס בצפון אמריקה עלו בהרבה על המכירות של המגה דרייב ביפן, שם לא נמכרו הקונסולות בבאנדל עם סוניק.
כאן יש לציין כי הגירסה היפנית יצאה מעט אחרי האמרקאית ונחשבת עדיפה במעט והיא כוללת החלקות רקעים משופרות ותיקוני באגים קלים. טכנית, הגירסה האמריקאית ידועה כ REV00 והגירסה היפנית ידועה כ REV01. מסתבר גם שיותר מעשור אחרי יציאת המשחק המקורי, פותחה גם גירסה נוספת REV02 שהשינוי היחיד בה היה אפקט הנזק של הקוצים.

הקיפוד הכחול של סגה הצליח לערער את יציבתו האיתנה של השרברב האדום ולהוות תחרות מולו. יותר מכך, סוניק הצליח לתפוס את תפקיד הקמע של סגה בכבוד, תפקיד שהוא מחזיק בו למעשה עד היום. את ההצלחה הזו סגה מינפה באגרסיביות ודחפה את המותג סוניק לכל חור: לא רק משחקי וידאו, אלא גם תוכניות טלויזיה, חוברות קומיקס, צעצועים, בגדים ועוד. דוגמה מעניינת לכך אפשר לראות במשחק המירוצים הפופולארי של סגה באותה תקופה באולמות הארקייד, Rad Mobile, שהציג בובה של סוניק תלויה מהמראה בתא הנהג. למעשה, מכונת הארקייד הזאת יצאה כמה חודשים לפני שסוניק יצא למגה דרייב, ולכן אפשר להגיד שזו היתה הופעתו הרשמית הראשונה של הקיפוד הכחול על איזשהו מסך:

סופר מאריו וורלד

ב 1991 אם כן יצא משחק סוניק הראשון לסגה מגה דרייב. הוא היה מהיר, עם גרפיקה יפהפיה, מוזיקה מדהימה וקאנונית והציג גם רמת משחק גבוהה. תפקידו היה להוות תחרות אמיתית לסופר מאריו וורלד החדש שיצא באותה שנה לסופר נינטנדו, ולפחות שיווקית הוא מילא תפקיד זה היטב. למרות שהמריו החדש הציג משמעותית יותר עומק ומגוון מסוניק והיה משחק טוב יותר בכל אספקט, ההישג של סוניק היה שלראשונה מאז שנינטנדו נכנסה לעסקי משחקי הוידאו היא חשה מאוימת. המגה דרייב המבוססת בשוק כבר שנה וחצי לא נכנעה כמו שנינטנדו סברו שיקרה עם יציאת קונסולת ה 16 ביט שלהם, למרות שהייתה בעלת ביצועים עדיפים ונהנתה מבסיס לקוחות עצום של מעריצים אדוקים. אכן, עד כדי כך היה גדול מספר בעלי קונסולת ה 8 ביט של נינטנדו שבשלב מסוים נאמר שאפשר היה למצוא את הקוביה האפורה שלהם בכל בית שלישי באמריקה.

יציאתו של המשחק סוניק הראשון ומכירת קונסולת הג'נסיס בבאנדל איתו בהחלט נתנה לקונסולה של סגה בוסט רציני. בתגובה לכך נינטנדו גם מכרה את הסופר נינטנדו שלה באריזת באנדל עם סופר מאריו וורלד, וכך החל הקרב על שוק קונסולות ה 16 ביט שעד היום הדעות חלוקות לגבי מי יצאה עם ידה על העליונה בסופו.

סוניק 2

שנה לאחר מכן בשנת 1992 הוציאה סגה את סוניק 2 שרבים (ואני ביניהם) סבורים שהוא משחק הסוניק הטוב ביותר, לפחות עד יציאתו ב 2017 של "סוניק מאניה" הרטרואי. ההשקה של המשחק היתה תקדימית בכך שהתרחשה באותו יום (כמעט) בכל העולם – Sonic 2sday והמהלך הדרמטי היה מוצדק – סוניק 2 היה שיפור בכל תחום לעומת קודמו – הוא הציג יותר שלבים, רמת קושי מאוזנת יותר, תאוצה מהמקום (ספין דאש) והיכולת להפוך לסופר סוניק (!). חידוש נוסף היה בהוספת דמות חדשה: שועל עם שלושה זנבות בשם טיילס. אחרי סוניק 1, סוניק 2 היווה כבר תחרות צמודה מול סופר מאריו וורלד.

סגה ראתה כי טוב והתחילה להשתולל בשוק עם משחקי סוניק חדשים בכמויות מופרעות. לא פחות מעשרה משחקי סוניק יצאו לגיימגיר שהיתה הקונסולה הניידת של סגה באותה תקופה. ספינבול ובלאסט יצאו למגה דרייב ויצאו אפילו שלושה משחקי סוניק לקונסולת ה 8 ביט המיושנת של סגה, המאסטר סיסטם. במקביל, חברות אחרות יצאו עם חיקויים לסוניק כמו Bubsy the Bobcat ו Aero the Acrobat.
בין מבול משחקי הסוניק שיצאו בתקופה של 1993 – 1994 היו שלושה מעניינים במיוחד: סוניק CD למגה סידי שנחשב עד היום לאחד ממשחקי הפלטפורמה הטובים אי פעם, סוניק דריפט לגיימגיר, וסוניק 3 למגה דרייב שהיה לאיטרציה האחרונה של סוניק על קונסולת ה 16 ביט.

סופר מאריו קארט

נינטנדו נטלו את מושכות המקוריות מידי סגה ויצאו ב 1992 עם המשחק מריו קארט, משחק מירוצי מכוניות קארטרינג בכיכוב דמויות ממשחקי מריו. רמת משחק גבוהה בשילוב עם גרפיקה מפילת לסתות שעשתה שימוש מאסיבי ב Mode7 של הסופר נינטנדו הפכו את אריו קארט למשחק הנמכר ביותר לסופר נינטנדו אי פעם. סופר מריו קארט היה למשחק הראשון בסידרה ארוכה של משחקי מרוץ קארטינג בכיכובם של דמויות נינטנדו שמשחקים בה יוצאים עד היום באופן עקבי עם משחקיות ברמה הגבוהה ביותר.

במקום לנסות לחשוב על קונספט חדש, החליטו בסגה להעתיק את מריו קארט ורק להחליף את הדמויות ממשחקי מריו לדמויות ממשחקי סוניק. הבעיה שלהם הייתה שהרצת משחק דומה על קונסולת המגה דרייב הייתה מדגישה את פערי הביצועים בינה לבין הסופר נינטנדו ולכן הוחלט להוציא את משחק הסוניק קארטרינג, שנקרא סוניק דריפט, לגיימגיר. ההצלחה של המשחק הזה וגם של המשכו הייתה מועטה בין היתר בגלל איכות נמוכה הן של הגרפיקה והן של המשחקיות.

סוניק 3 ונאקלס

עם יציאתו של סוניק 3 למגה דרייב קיוו בסגה לשמור על מומנט ההייפ של שני המשחקים הקודמים, המשחק יצא בשנת 1994 והיווה המשך עלילתי ישיר של סוניק 2. על הפסקול של סוניק 3 היה אמון במקור לא אחר מאשר מייקל ג'קסון, שעבד יחד עם סגה בעבר על משחקי וידאו שנשאו את דמותו מהסרט Moonwalker. מייקל ג'קסון ירד לבסוף מהפרויקט, ככל הנראה כי הוא היה מאוכזב מיכולות הסאונד של המגה דרייב, אך עבודתו הראשונית היתה הבסיס למוזיקה הסופית של המשחק. בגדול המשחק לא הציג חידושים מהותיים לעומת סוניק 2.

אבל סוניק 3 השתפר באופן ניכר כשמאוחר יותר באותה שנה יצאה גירסת הרחבה ב"טכנולוגיית לוק-און" שהורכבה מתחת למחסנית סוניק 3 הקיימת וכללה שלבים נוספים, שלבי בונוס חדשים ודמות חדשה שהייתה עד כה רק בתפקיד אורח וכעת ניתנת למשחק – נאקלס. יש לציין כי ההרחבה עבדה גם עם סוניק 2 ואפילו עם סוניק 1 אם כי עם אפקטים קצת פחות מעניינים.

סוף הדור הרביעי ומשחקי ה 2D

משחק סוניק נוסף ונדיר למדי יצא לקונסולת ההרחבה של המגה דרייב, ה 32X, ונקרא נאקלס כאוטיקס. אולי לא מדויק כל כך לקרוא לו משחק סוניק כי הוא איפשר לראשונה (ולאחרונה) לשחק רק את נאקלס ועוד כמה חברים, ללא סוניק. שיטת המשחק של הפלטפורמר הזה הייתה שונה אם לא לומר מוזרה, היא הסתמכה בעיקר על קישור של מעין חבל באנג'י וירטואלי בין שתי דמויות והאינטראקציה האלסטית ביניהן. צריך לראות את המשחק רץ כדי להבין.

שירת הברבור של הסופר נינטנדו חייבת להיות יציאת המשחק סופר מאריו וורלד 2 (האי של יושי) לקונסולה. המשחק הזה באמת דחף את הסופר נינטנדו עד לקצה גבולות היכולת הגרפית שלו והיווה גראנד פינאל ראוי למכשיר ה 16 ביט של נינטנדו. עם זאת, בתקופה זו שבה כבר חלשו על רוב השוק הקונסולות החדשות של סגה וסוני, נדחק הסופר נינטנדו לשולי התעשייה וזכה למעט תשומת לב, לכן המשחק המדהים הזה לא קיבל את הקרדיט הראוי.

ניתן לסכם את הדור הרביעי ולומר שלמעט הניצחון המזהיר עם המקוריות של מאריו קארט, סגה והקיפוד הכחול שלה ניצחו במערכה ולתקופה מוגבלת אף הפכו את השרברב של נינטנדו לקצת מיושן. עם זאת, המשך הקרבות בין השרברב לקיפוד עבר כבר לגרפיקה פוליגונית תלת מימדית ושם סגה לא הצליחה לתת פייט ראוי עם משחקי הקיפוד הכחול שלה.

!Go Play

להורדת המשחקים בכתבה זו נסו את רשימת "אתרי הורדות הרומים הטובים ביותר".
כדי להריץ את המשחקים תורידו מדף ה SYSTEMS את אמולטור הקונסולה המתאים.

אם נהניתם מהכתבה, אשמח אם תעשו לייק לדף VGFreak בפייסבוק – תודה 🙂

שיתוף הכתבה