headpichd-sonicmario

על שרברבים וקיפודים – מאריו נגד סוניק

מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים ועד לאמצע שנות התשעים של אותה המאה חלשו שתי חברות עיקריות על שוק משחקי הוידאו הביתיים – נינטנדו וסגה. הן היו מזוהות יותר מכל לפי הקונסולות (החומרה) שהן שיווקו ולפי ליין המשחקים הייחודיים להן, כך למשל בתחום משחקי התפקידים נינטנדו הציגה את סדרת זלדה ואילו סגה הציגה את פנטזי סטאר. באופן דומה, בתחום משחקי הפלטפורמה התמיד-פופולארי לנינטנדו היה את מאריו ולסגה היה את סוניק.

סופר מאריו

מאריו הגיע לשיאו ה 8 ביטי עם המשחק סופר מאריו 3 לנינטנדו. המשחק הזה שבר את כל שיאי המכירות באותה תקופה, נינטנדו הרוויחה עליו למעלה מחצי מיליארד דולר, יותר מסרטי אינדיאנה ג'ונס וקצת פחות מאי.טי. המשחק השלישי בסדרה בהחלט הצדיק את המכירות ההיסטריות, הוא היה עצום בגודלו, הציג גרפיקה מצויינת יחסית לקונסולת 8 ביט ורמת משחק אופיינית למשחקי מאריו (כלומר גבוהה מאד). משחק זה היווה את אחת מאבני הדרך המשמעותיות ביותר בהיסטוריה של משחקי הוידאו, ועל משחק מדהים זה היה על סגה לענות.

הפעתו הראשונה של מאריו היתה באולמות הארקייד על אחד ממשחקי "תור הזהב" הידועים ביותר: דונקי קונג. במשחק פשטני זה מאריו לא היה שרברב אלא נגר וכינויו היה Jumpman. דונקי קונג היה למעשה פשרה – המשחק היה מבוסס על חומרת משחק נינטנדו אחר בשם Radar Scope שלא הצליח להימכר ועבר הסבה. בנוסף, הדמויות במשחק היו אמורות להיות מבוססות על פופאיי, אך נינטנדו לא הצליחה להשיג את הזכויות על המותג הזה בזמן. כך קרה שעם הגב אל הקיר הוחלט בנינטנדו ליצור דמויות משלהם שיופיעו על המשחקים, ולא להתבסס רק על מותגים קיימים.
איך הפך נגר (שעבר הסבה לשרברב) איטלקי גוץ ומשופם לדמות משחקי הוידאו המפורסמת והפופולארית ביותר בעולם? לא מפתיע שיש רבים שרואים את ההוגה של מאריו, שיגארו מיאמוטו, כגאון. מיאמוטו היה גם אחראי על קלאסיקות כמו זלדה וסטאר פוקס והיה מעורב כמעט בכל סדרות המשחקים העיקריות של נינטנדו, כמו פוקימון ומטרואיד.

בשנות השמונים, אם כן, הקמע של נינטנדו היה מאריו ואילו הקמע של סגה היה אלכס קיד. הילד המוזר הזה של סגה עם הפרצוף הקופיפי והאוזניים המגודלות לא תפס ולא היווה תחרות ממשית מול הפופולאריות העצומה של השרברב האיטלקי של נינטנדו. גם ילד הפלא של סגה (Wonder Boy) לא עשה את העבודה. בשלהי שנות השמונים עבר גם ילד הפלא הסבה מקצועית מאינדיאני משליך גרזינים לאביר מניף חרבות. שינוי מבורך שהביא לעולם את אחת הקלאסיקות הגדולות ביותר לקונסולת ה 8 ביט של סגה, ולמשחקי הוידאו בכלל: וונדר בוי 3 – מלכודת הדרקון. עם זאת עדיין הייתה חסרה בו המקוריות ההכרחית לדמות קמע אמיתית.

סוניק

עם השקת המגה דרייב (ג'נסיס בארה"ב) ותחילת מהפיכת ה 16 ביט, חיפשו בסגה קמע חדש שאמור היה לשקף חדשנות, ברק וסגנון מודרניים יותר מכל הדמויות הישנות מדור ה 8 ביט. כעבור שנה ממועד השקת המגה דרייב ומעט לפני יציאת הסופר נינטנדו (עם משחק מאריו חדש) הציגה סגה את סוניק הקיפוד.

האיש בסגה שהיה אמון על יצירתו של הקיפוד הכחול היה יוג'י נקה שהיה אחראי להצלחות רבות אחרות מבית סגה כמו פנטזי סטאר וספייס הארייר. הדמות החדשה של סגה עברה גלגולים רבים עד שהוצג הקיפוד הכחול, בשלב מסויים אף דובר על ארנב שמרים ומעיף דברים באמצעות אוזניו. כידוע, סוניק הוא לא ארנב, אבל הוא כן בעל חיים שעבר האנשה. זה הימור בלי הרבה סיכונים, אם נביט על דמויות מפורסמות אחרות כמו מיקי מאוס (עכבר) או באגס באני (שפן). כל התחכום היה לגרום לקיפוד כחול בכל זאת להיראות מקורי.

למרות הדמיון לדמויות מסורתיות יותר סוניק היה גם שונה, בעיקר בזכות החזות הקולית/ממזרית שלו שלא עמדה בקנה אחד עם המתיקות המבחילה של מיקי מאוס (לדוגמה). המהירות בה זז וצבעו כחול לעומת הצבע האדום של בגדיו של מאריו הגדילו את הפערים בינו לבין באגס באני ושות' עד שהוא חצה בבטחה את קו המקוריות.

סגה עמלו על סוניק במשך שנה שלמה וידעו שיש להם מוצר מנצח. התכנון היה שכמעט כל מי שרכש את קונסולת ה 16 ביט של סגה יקנה גם את המשחק החדש והמדובר. אלא שמנכ"ל סגה אמריקה דאז, טום קלינסקי, עלה עם הרעיון למנף את הבאז סביב הקמע החדש ולא לעשות עליו אפילו סנט אחד, אלא לצרף את המשחק חינם עם כל קונסולה חדשה. הרעיון התברר להיות מאד מוצלח ובזכותו המכירות של סגה בארה"ב עלו בהרבה על המכירות ביפן, שם לא נמכרו קונסולות המגה דרייב בבאנדל עם סוניק.

הקיפוד הכחול של סגה הצליח לערער את יציבתו האיתנה של השרברב האדום ולהוות תחרות מולו. יותר מכך, סוניק הצליח לתפוס את תפקיד הקמע של סגה בכבוד, תפקיד שהוא מחזיק בו עד היום. את ההצלחה הזו סגה מינפה בכל הזדמנות ודחפה את המותג סוניק לכל חור: לא רק משחקי וידאו, אלא גם תוכניות טלויזיה, חוברות קומיקס, צעצועים, ביגוד ועוד. דוגמה מעניינת לכך אפשר לראות במשחק המירוצים הפופולארי של סגה באותה תקופה באולמות המשחקים, Rad Mobile, שהציג בובה של סוניק תלויה על המראה בתא הנהג.

סופר מאריו וורלד

ב 1991 יצא משחק סוניק הראשון לסגה מגה דרייב. הוא היה מהיר, עם גרפיקה מדהימה, ניגן טיונים נפלאים והציג רמת משחק מצויינת. תפקידו היה להוות תחרות אמיתית לסופר מאריו וורלד החדש שיצא באותה שנה לסופר נינטנדו והוא מילא תפקיד זה בכבוד. למרות שמשחק המאריו החדש הציג משמעותית יותר עומק ומגוון לעומת סוניק, לראשונה מאז שנינטנדו נכנסה לעסקי משחקי הוידאו היא חשה מאויימת. המגה דרייב המבוססת בשוק כבר שנה וחצי לא נכנעה כמו שנינטנדו סברו שיקרה עם יציאת קונסולת ה 16 ביט שלהם, למרות שהייתה בעלת ביצועים עדיפים ונהנתה מבסיס לקוחות עצום של מעריצים אדוקים. עד כדי כך היה גדול מספר בעלי הקונסולה הראשונה של נינטנדו שבשלב מסויים נאמר שאפשר היה למצוא את הקונסולה האפורה בכל בית שלישי באמריקה.

יציאתו של המשחק סוניק הראשון ומכירת קונסולת הג'נסיס בבאנדל איתו בהחלט נתנה לקונסולה של סגה בוסט רציני. בתגובה לכך נינטנדו גם מכרה את הסופר נינטנדו שלה באריזת באנדל עם סופר מאריו וורלד. כך החל הקרב על שוק קונסולות ה 16 ביט שעד היום הדיעות חלוקות לגבי מי יצאה עם ידה על העליונה בסופו.

ואז הגיע סוניק 2! אבל לפני כן, מה דעתכם לעשות לייק לדף הפייסבוק של VGפריק? – תודה!

facebook like banner

סוניק 2

שנה לאחר מכן, בשנת 1992 הוציאה סגה את סוניק 2 שרבים (ואני ביניהם) סבורים שהוא משחק הסוניק הטוב ביותר עד כה. ההשקה של המשחק היתה תקדימית בכך שהתרחשה באותו יום (כמעט) בכל העולם – Sonic 2sday והמהלך הדרמטי היה מוצדק – סוניק 2 היה שיפור בכל תחום לעומת קודמו – הוא הציג יותר שלבים, רמת קושי גבוהה יותר, תאוצה מהמקום (ספין דאש) והיכולת להפוך לסופר סוניק (!). חידוש נוסף היה בהוספת דמות חדשה: שועל עם שלושה זנבות בשם טיילס. אם סוניק 1 היווה תחרות ראש בראש מול סופר מאריו וורלד, סוניק 2 כבר עבר ליתרון מולו.

סגה ראתה כי טוב והתחילה להשתולל בשוק עם משחקי סוניק חדשים בכמויות מופרעות. לא פחות מעשרה משחקי סוניק יצאו לגיימגיר שהיתה הקונסולה הניידת של סגה באותה תקופה. ספינבול ובלאסט יצאו למגה דרייב ויצאו אפילו שלושה משחקי סוניק למאסטר סיסטם. במקביל, זיהו את הפוטנציאל שסגה גילתה חברות נוספות ועל בסיס Sonic the Hedgehog יצאו חיקויים לסוניק וביניהם: Bubsy the Bobcat, Aero the Acrobat ועוד.
בין מבול משחקי הסוניק שיצאו בתקופה של 1993 – 1994 כדאי לשים דגש מיוחד על שלושה: סוניק CD למגה סידי שנחשב עד היום לאחד ממשחקי הפלטפורמה הטובים אי פעם, סוניק 3 למגה דרייב שהיה למשחק סוניק האחרון על קונסולת ה 16 ביט וסוניק דריפט לגיימגיר.

סופר מאריו קארט

נינטנדו נטלו את מושכות המקוריות מידי סגה ויצאו ב 1992 עם המשחק מאריו קארט, משחק מירוצי מכוניות קארטרינג בכיכוב דמויות ממשחקי מאריו. רמת משחק גבוהה בשילוב עם גרפיקה מפילת לסתות שעשתה שימוש מאסיבי במנוע ה mode7 של הסופר נינטנדו הפכו את מאריו קארט למשחק הנימכר ביותר לסופר נינטנדו אי פעם. סופר מאריו קארט היה למשחק הראשון בסידרה ארוכה מאד של משחקי מרוץ קארטינג בכיכובם של דמויות נינטנדו שהציגה באופן עקבי מאד משחקיות ברמה הגבוהה ביותר.

במקום לנסות לחשוב על קונספט חדש, החליטו בסגה להעתיק את מאריו קארט ורק להחליף את הדמויות ממשחקי מאריו לדמויות ממשחקי סוניק. הבעיה שלהם הייתה שהרצת משחק דומה על קונסולת המגה דרייב הייתה מדגישה את פערי הביצועים בינה לבין הסופר נינטנדו ולכן הוחלט להוציא את משחק הסוניק קארטרינג, שנקרא סוניק דריפט, לגיימגיר. ההצלחה של המשחק הזה וגם של המשכו הייתה מועטה בין היתר בגלל איכות נמוכה הן של הגרפיקה והן של המשחקיות.

סוניק 3

עם יציאתו של סוניק 3 למגה דרייב קיוו בסגה ליצור מהפיכה, המשחק יצא בשנת 1994 והיווה המשך עלילתי ישיר של סוניק 2. על הפסקול של סוניק 3 היה אמון במקור לא אחר מאשר מייקל ג'קסון, שעבד יחד עם סגה בעבר על משחקי וידאו שנשאו את דמותו מהסרט Moonwalker. מייקל ג'קסון ירד לבסוף מהפרויקט, ככל הנראה בגלל שהוא היה מאוכזב מיכולות הסאונד של המגה דרייב, אך עבודתו הראשונית היתה הבסיס למוזיקה הסופית של המשחק. בגדול המשחק לא הציג חידושים מהותיים לעומת סוניק 2 ורבים סבורים כי הדמויות היו מצויירות בו בצורה מעט פחות טובה לעומת המשחק השני (ואף הראשון). מאוחר יותר באותה שנה יצאה גירסת הרחבה שהורכבה מתחת למחסנית סוניק 3 המקורית וכללה שלבים נוספים, שלבי בונוס חדשים ודמות חדשה שהייתה עד כה רק בתפקיד אורח וכעת היתה ניתנת למשחק- נאקלס.

נאקלס כאוטיקס

משחק סוניק נוסף ונדיר למדי יצא לקונסולת ההרחבה של המגה דרייב, ה 32X, ונקרא נאקלס כאוטיקס. אולי לא מדוייק כל כך לקרוא לו משחק סוניק כי הוא איפשר לראשונה (ולאחרונה) לשחק רק את נאקלס ועוד כמה חברים, ללא סוניק. שיטת המשחק של משחק הפלטפורמה הזה הייתה שונה אם לא לומר מוזרה, היא הסתמכה בעיקר על קישור של מעין חבל באנג'י וירטואלי בין שתי דמויות והאינטראקציה האלסטית ביניהן. צריך לראות את המשחק רץ כדי להבין.

שירת הברבור של הסופר נינטנדו חייבת להיות יציאת המשחק סופר מאריו וורלד 2 (האי של יושי) לקונסולה. המשחק הזה באמת דחף את הסופר נינטנדו עד לקצה גבולות היכולת הגרפית שלו והיווה גראנד פינאל ראוי למכשיר ה 16 ביט של נינטנדו. עם זאת, בתקופה זו שבה כבר חלשו על רוב השוק הקונסולות החדשות של סגה וסוני, נדחק הסופר נינטנדו לשולי התעשייה וזכה למעט תשומת לב, לכן לא קיבל המשחק המדהים הזה את הקרדיט הראוי.

סוף תקופת ה 2D והמעבר לגרפיקה פוליגונית

בזאת הסתיים פרק ה 2D במלחמה בין סוניק למאריו, למעט משחקים פריפריאליים בשתי הסדרות (שיצאו בעיקר לקונסולות הניידות ולמובייל). הצד החזק של סוניק היה רמת משחק מדהימה וגרפיקה ברמה גבוהה ביותר, הצד החזק של מאריו היה היקף ועומק עלילתי. ניתן לסכם את תקופת ה 2D ולומר שלמעט הניצחון המזהיר עם המקוריות של מאריו קארט, סגה והקיפוד הכחול שלה ניצחו במלחמה הכוללת ולתקופה מוגבלת אף הפכו את השרברב של נינטנדו למיושן עד בלתי רלוונטי. עם זאת, המשך הקרבות בין השרברב לקיפוד עבר כבר לתחום ה 3D והפוליגונים, שם הציג מאריו יתרון ברור ועקבי מול סוניק.

!Go Play

להורדת משחקים, נסו את הפוסט אתרי הורדות הרומים הטובים ביותר, או חפשו את שם המשחק (באנגלית כמובן) עם המילה ROM או ISO (למשחקי סידי). להורדת אמולטורים – דף ה SYSTEMS.

דברו על פוסט זה ועל רטרו גיימינג בכלל בפורום!

שיתוף הפוסט