כתבתי כבר על וונדר בוי וסדרת "עולם המפלצות" של סגה. ובזמנו סיימתי את הכתבה הזאת עם אייטם קטן על משחק שהיה אז בפיתוח והתיימר להיות רימייק HD לעולם המפלצות 2 הידוע במערב כוונדר בוי 3 מלכודת הדרקון, ושיצא במקור לקונסולות ה 8 ביט של סגה. אז כשהמשחק הזה יצא סוף סוף התברר שהוא מדהים!
אחת בכמה זמן יוצא משחק שנראה כל כך טוב ועם כל כך הרבה סטייל וייחודיות, עד שהוא מצליח להשאיר חותם על כל מי שמשחק בו לשנים רבות. דארקסיידרס היה משחק כזה, וכך גם ביונטה. אז ביונטה היא מכשפה, אבל כזאת שנראית כמו דוגמנית מסלול: רזה עם פרופורציות שעון חול ורגליים שלא נגמרות, והיא לבושה בגד גוף מעור עם מחשוף נדיב בגב, כי למה לא. הבחורה העתיקה הזאת (בכל זאת, היא מכשפה בת מאות שנים) היא סקסית בטירוף והיא יודעת את זה, אבל היא גם Badass באקסטרים.
הדור השביעי של הקונסולות (פלייסטישן 3 ואקסבוקס 360) הביא לנו כמה מסדרות המשחקים המרשימות ביותר אי פעם שהפכו לראשונה ליותר פופולאריות ואף יותר מכניסות מרוב הסרטים ההוליוודיים – מאס אפקט, אנצ'רטד, גירז אוף וור, דארק סולס, ביושוק, אסאסינס קריד, בורדרלנדס ועוד. רבות נכתב על סדרות המשחקים האלה, אבל פחות נכתב על סדרות מעולות אחרות מהדור השביעי שהיו אמנם פופולאריות פחות אבל מוצלחות באותה מידה. ביונטה היא דוגמה אחת, ודארקסיידרס היא דוגמה נוספת, ולדעתי מהטובות שבהן.
הוא אחד המשחקים הקבועים ברשימות עשרת הטובים ביותר על המגה דרייב, ואחד ממשחקי הפלטפורמה/יריות המרשימים ביותר שיצאו בניינטיז ואולי מעולם. זה משחק שזכה לכל הסופרלטיבים והוא כנראה ה Hidden Gem הכי פחות Hidden בספריית המגה דרייב. המשחק שמיליוני ילדי ניינטיז נשבעים עליו – Gunstar Heroes!
שינובי (נינג'ה ביפנית) היה התגובה של סגה לטרנד הנינג'ות של שנות השמונים. סידרת המשחקים הזאת הייתה תצוגת יכולות של סגה באולמות הארקייד ובמקביל על המאסטר סיסטם ואחריה כמובן גם על המגה דרייב. ב 30 השנים שחלפו מאז המשחק הראשון יצאו לא מעט משחקים תחת השם "שינובי" אך לא כולם יכולים באמת להיקרא קלאסיקות. ללא ספק שיאה של הסידרה היה בראשיתה עם שלושה משחקים שאני קורא להם "טרילוגיית ג'ו מוסאשי".
משחקים מבוססים על סרטים תמיד נודעו לשימצה, אבל למרבה ההפתעה הכלל הזה לא תופס במשחקים המבוססים על סרטי דיסני. סרטי הקיץ המצויירים השנתיים של דיסני הם ממנועי השיווק החזקים ביותר שלה בעיקר למוצרים נלווים (מרצ'נדייז) וביניהם כמובן משחקי וידאו. תחילת שנות התשעים היתה תקופת רנסנס לסרטים אלה – ובמיוחד אלאדין ומלך האריות, ובהתאם גם למשחקי הוידאו המבוססים עליהם.
כולם מכירים את גולדן אקס. הוא אחד המשחקים המזוהים ביותר עם פורטים של משחקי ארקייד לקונסולות ולפיסי. ללא ספק ממשחקי הארקייד האהובים עלי בכל הזמנים, גולדן אקס היה פנומנלי בזמנו ועדיין נראה ומשחק מצויין גם כיום, רבע מאה אחרי שיצא לראשונה. אבל מעט מדי מכירים את הסיקוול שלו: נקמתו של דת' אדר, שיצא לארקייד שלוש שנים אחריו והיה שדרוג גרפי מדהים. הסיבה העיקרית לאנונימיות היחסית שלו היא שמעולם לא יצא לו פורט לקונסולות ביתיות!
משחקי מכות רחוב (או Brawlers או Beat’em Ups) היו ה-דבר בסוף האייטיז/ תחילת הניינטיז. אני מת על המשחקים האלה (רק הטובים שבהם כמובן), אז הרכבתי כאן רשימה של משחקי מכות רחוב מהארקייד שמעולם לא קיבלו פורט לקונסולות הביתיות. זהו פוסט שני בסדרה, וקאפקום הולכת לככב בו (כי כמובן ששמרתי את הכי טובים לסוף), אבל כן מומלץ לקרוא קודם את הפוסט הראשון!
משחקי מכות רחוב (או Brawlers או Beat’em Ups) היו ה-דבר בסוף האייטיז/ תחילת הניינטיז. אני מת על המשחקים האלה (רק הטובים שבהם כמובן), אז הרכבתי כאן רשימה של משחקי מכות רחוב מהארקייד שמעולם לא קיבלו פורט לקונסולות הביתיות. גיליתי שני דברים מאד מעניינים, הראשון: יש עדיין Hidden Gems שאפילו אני לא הכרתי ומשחקים שכן חשבתי שהכרתי התבררו להיות הרבה יותר טובים ממה שזכרתי, והשני: נראה ש 1993 היתה השנה החזקה ביותר בז'אנר הזה- שנתיים תמימות אחרי יציאת סטריט פייטר 2 שכביכול הרג את הז'אנר.