טוקי הוא משחק ארקייד קלאסי וטיפוסי לתקופתו – סוף שנות השמונים. כלומר הוא: קצר, די קשה ועם מכניקת גיימפליי סטנדרטית של משחק פלטפורמה "קפיצה-ירייה" (מה שנקרא בלעז Run & Gun). אז מה מיוחד בו, ולמה הוא מקבל כתבה משלו?
לאחרונה אנחנו חווים רנסנס של משחקי וונדר בוי – אחת מסדרות הרטרו האהובות עלי – עם משחקים מדהימים כמו מאנסטר בוי והרימייק היפהפה של "מלכודת הדרקון". שני המשחקים האלה לא רק שומרים על הגיימפליי ההדוק של המשחקים המקוריים, ואף משפרים אותו, הם גם נראים מדהים עם גרפיקת HD מרהיבה. אבל הארדקור רטרו גיימרים יעדיפו לפעמים פיקסלים גדולים ומוזיקת צ'יפטיון פשוטה… וכאן בדיוק נכנס אגלוס.
יונק הדבש היא ציפור שקבעה שני שיאי עולם. השיא הראשון הוא גודלה הזערורי, זו הציפור הקטנה ביותר בעולם, אורכה הוא כשישה סנטימטרים בלבד ואויבתה המושבעת היא הצירעה איתה היא מתחרה על צוף הפרחים. השיא השני הוא מספר נפנופי הכנפיים בשניה שעומד על 80 והוא הגבוה ביותר בעולם החי, כך גם היא קיבלה את שמה, Hummingbird, לפי צליל ההימהום שהיא מפיקה מנפנופי הכנפיים המהירים שלה. הציפור המופלאה הזאת הצליחה להצית את דמיונם של מפתחי אקו הדולפין והם החליטו ליצור עליה משחק בתבנית דומה לזו שבמשחקי אקו.
אקו הדולפין היה משחק ייחודי ושונה. עד אז משחק טוב היה בעיני משחק מכות "רגיל" כמו Streets of Rage או משחק פלטפורמה "שיגרתי" כמו Sonic. מנכ"ל סגה דאז, טום קלינסקי, אהב את השם אקו הדולפין, הוא אמר שזה שם מצויין כי הוא קליט והוא באותה תבנית כמו סוניק הקיפוד.
אלא שבניגוד לסוניק, הדמות אותה משחקים במשחקי אקו אינה חיה שעברה האנשה ברוטלית בסגנון הריטושים של וולט דיסני. אקו הוא משחק "ניו-אייג'", אתה משחק שם דולפין אמיתי, פוטוריאליסטי, שלשם שינוי לא קופץ מפלטפורמה אחת לשניה תוך כדי השמעת צליל מעצבן, אלא שוחה ברחבי האוקינוס בסביבה פיזיקלית ריאליסטית במיוחד, וכאן טמון ייחודו האמיתי של המשחק.
סדרת "אל המלחמה" כוללת את המשחקים המזוהים ביותר עם קונסולות הפלייסטיישן לדורותיהן. הגיבור הטרגי והברוטלי שלהם, הלוחם הספרטני קרייטוס, הפך להיות מהר מאד לאחת הדמויות הידועות ביותר בעולם הגיימינג, למרות ואולי בגלל האופי הבוגר והכל כך אכזרי שלו שבא בקונטרסט עם האופי הקליל והילדותי של (למשל) קראש בנדיקוט.
סדרת משחקים זו, ששורשיה עוד ב 1986, המציאה ז'אנר שלם – Adventure Role Playing Game – היא הייתה מהפכנית, יצירתית והכי חשוב: שמרה לאורך כל השנים על ניצוץ החדשנות. עם כל יציאת משחק חדש בסדרה, זועזע עולם משחקי הוידאו מחדש ורף המצויינות עלה בעוד רמה.
עובדה מעניינת – השם זלדה ניתן למשחק הראשון על ידי יוצרו, שיגארו מיאמוטו, על שם אישתו של הסופר האמריקאי הידוע סקוט פיצגרלד. הוא אמר שהוא אהב איך השם הזה נשמע… והשחקן המנוח רובין וויליאמס קרא לבתו זלדה על שם הנסיכה בסידרת המשחקים הזו שכה אהב, ושניהם אף הופיעו בכמה פרסומות למשחקים!
סדרת משחקי ילד הפלא – שנכון יותר לקרוא לה סדרת עולם המפלצות – זוכה לאחרונה לעדנה מחודשת, לשמחתי הרבה. מדובר בסדרת משחקים קלאסיים שמקורם באמצע שנות השמונים ושמהווים את אחד מעמודי התווך של ז'אנר הפלטפורמה הרפתקאות הידוע גם כ"מטרואידוואניה". לי אישית יש פינה חמה בלב למשחק עולם המפלצות 2 מ 1989 שיצא במערב בשם "ילד הפלא: מלכודת הדרקון" ולכן גם לרימייק היפהפה שלו שיצא ב 2017. אבל בסוף 2018 יצא ההמשך הרוחני ובעצם גם המעשי של מלכודת הדרקון – מנסטר בוי והממלכה המקוללת – וכבר אחרי פחות משעה של משחק התברר לי שזהו משחק השנה (2018) של VGFreak.
משחקי "עולם המפלצות" הם ממשחקי הפלטפורמה-פעולה-תפקידים הטובים ביותר שיצאו ועליהם כתבתי כתבה נפרדת. אבל לפני שוונדר בוי היה אביר מניף חרבות שנלחם בדרקונים הוא היה ילד מערות שמשליך גרזינים על שבלולים… 🙂 זה הסיפור של משחקי ילד הפלא לפני סדרת Monster World.
מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים ועד לאמצע שנות התשעים חלשו שתי חברות עיקריות על שוק משחקי הוידאו – נינטנדו וסגה. הן היו מזוהות יותר מכל לפי הקונסולות (החומרה) שהן שיווקו ולפי ליין המשחקים הייחודיים להן, כך למשל בתחום משחקי התפקידים נינטנדו הציגה את סדרת זלדה ואילו סגה הציגה את פנטזי סטאר. בהתאם, בתחום משחקי הפלטפורמה התמיד-פופולארי לנינטנדו היה את מריו ולסגה היה את סוניק.